הטור של חנה בית הלחמי

יושבים אנשים מול מחשב ומנהלים/ות זירה שכולה זיוף אחד גדול, שנועדה לעשות רע למישהו או מישהי אחר/ת. דמוקרטיה זה לא. התבהמות – כן

16 מתים כבר לא מסתובבים בינינו רק מתנובת ההרג של כלי הרכב הזה בשנה הנוכחית. והיא עוד לא הסתיימה

הפחדת מתנגדים פוליטיים במעברי הגבול היא חוויה אפשרית בכניסה לאיראן או לצפון קוריאה, ומתברר שגם בישראל

האזרחיות והאזרחים השחוקים עייפים מהפוליטיקה המקומית. שלא יתקשרו, שלא יסמסו, שלא יציקו לנו

אם לפני שני עשורים שוחחנו במפגשים פמיניסטים על הצורך לגייס גברים למאבק הפמיניסטי, הרי שהיום ניכרים תוצרי המאבק החשוב הזה

היחסים הזוגיים שלכם/ן אינם מעניינה של המדינה, ששולחת כך יד לחיים ולכיס העמוק שלכם/ן, ונותנת לכם/ן בתמורה כלום, במקרה הטוב

חוק הפייסבוק של איילת שקד הוא חלק ממארג חקיקתי שכלולים בו גם חוק הלאום וחוקים גזעניים ופאשיסטים אחרים. זה הזמן לכולנו לקום ולומר די

המאבק בהדתה חשוב מכדי שניתן לו לשטח את עצמו ולהפוך לאוסף סיסמאות בלתי נסבל

בתוך יממה קיבלתי יותר מ-1,000 נאצות, כולל איומים מפורשים על חיי. נחשו מה עשתה המשטרה

על המילה הכי שחוקה בז’רגון הישראלי וגם על מחדל הרווחה, מורות מתעללות ותלמידות במכנסיים

המרחק בין הטרדה מינית לאכיפת חוקי צניעות בבתי הספר במסווה של "קוד לבוש" – קצר. ולבנות המוחות אני אומרת:  אתן צודקות, אתן אמיצות ואתן לא לבד

הבונטון התרבותי של הימים האלה הוא “מה שאני מרגיש/ה, זה הידע”. וגם הפוליטיקאים יודעים את זה

כל שוחרי וסוחרי השנאה, הם עלה נידף ברוח. אם תעמדו מולם בעקביות, הם יתפוגגו

אחת משמורות הטבע החברתיות שעוד נותרו כאן, במקום בו הוחלף ריח הפרדסים במגדלים ופקקי תנועה, הוא המתחם של בית ברל. עשר דקות נסיעה מכל מקום באזור השרון, ואתם/ן נכנסים/ות למסע בזמן, אל מחוזות התום האידיאולוגי של פעם, בין בתי הסוכנות הקטנים, האקליפטוסים ושלטי הכוונה עם שמות של פרחים ועצים ואידיאות נשכחות. כבר כמעט שלוש שנים, […]

אחת הסוגיות החמות בשנים האחרונות, מאז כבש לו הימין הלאומני והמשיחי לא רק את השטחים אלא גם את המרחב התודעתי-לאומי שנקרא ציונות, איננה שאלת "מיהו יהודי", אלא "מיהו ומי היא ציוני/ת". אליבא דאנשי ארץ ישראל השלמה וטהורת הגזע והדת מהפרת עד החידקל, כל מי שלא מוכנ/ה לחיות על חרבו/ה כדי לכבוש את המזרח התיכון ולערוך […]

למרות שבמדינת ישראל כותרות מתחלפות במהירות, ונשכחות אפילו יותר במהירות, ¬¬אני באמת ובתמים לא מצליחה להשאיר את הנושא הנורא הזה מאחור: אסון השיטפון. אסון שהושת על כל כך הרבה אנשים, בכל כך הרבה אופנים, שהדעת לא יכולה להקיף והלב לא מסוגל להכיל. ככל שזה מפתה, לא אתייחס למנהל ולמדריך שזורקים אחד על השני את האחריות, […]

בבואכם אל ה-29 באפריל, החל ביום ראשון הקרוב, זכרו את היום הזה. ב-29 באפריל 1941 נפלו כאלפיים חיילים ארץ-ישראלים בשבי הנאצים. זה קרה בקלמטה שביוון. הצבא הבריטי, אליו התגייסו לקריאת מנהיגי היישוב דאז, נלחם שם בצבא הצורר הנאצי, והובס. בדרכם הפתלתלה וספוגת העינויים לאדמת אירופה, פגשו במקרה את הצלב האדום, שתיעד אותם. זה מה שהציל […]

ושוב הגענו ליום הזה בשנה, שבו רוחשות תכניות סודיות של הרוב המכריע בין בנות ובני הנוער: יום העצמאות. האירוע ההמוני שנתפס על ידם בטעות כעצמאותם וחירותם להגיע למיון עם הרעלת אלכוהול, כשהם בעצם קרבנות ישירים של הורים, מנהלות/י בתי הספר, מורות ומורים ואגודות מניעת סמים ואלכוהול, המטיפים/ות לפוריטניות מזיקה, מנותקת ומתנשאת, שבעיקר נועדה לפרנס אותם. […]