כשבוע לאחר תחילת המלחמה בין ישראל וארצות הברית לבין איראן, ניתן להצביע על תובנות ראשונות מהמערכה הצבאית. ראשית ברמה הטקטית, ישראל רושמת הישגים מרשימים ביותר. בניית יכולות מודיעיניות ומבצעיות ואימונים של שנים ארוכות מביאים כעת לעליונות אווירית של ישראל בשמי איראן. כאשר נוסף לזה גם גיבוי אמריקני, התוצאה היא פגיעה מדויקת במערכים צבאיים ומוסדות שלטון של המשטר באיראן. כל זאת, מבלי מענה הגנתי אפקטיבי של האיראנים.
התובנה השנייה, חשובה ביותר, היא שלא ניתן להפיל את המשטר האיראני מהאוויר. זהו משטר שבנוי על שכבות גיבוי אישיות ומוסדיות, כך שבכל תקיפה שבה מחוסל בכיר איראני, מיד מתמנה אחר במקומו. גם המערכות השלטוניות ממשיכות לתפקד, גם אם לאט יותר, משום שיש לאיראנים גיבוי. הפלת המשטר, אם בכלל תקרה, יכולה להיעשות באחת משתי הדרכים: כניסה קרקעית משמעותית של כוח זר שינסה לכבוש את טהראן; והשנייה, נהירה המונית מערי השדה (כרמנשאה, תבריז, אספהאן, שיראז, תבריז) אל הבירה טהראן, שתביא להתנגשות דמים עם תומכי המשטר. אלו בטבעת היקפית שמגינה על הרפובליקה האסלאמית מונים כשלושה מיליון בני אדם, שלא רק מאמינים באידיאולוגיה של המשטר, אלא גם מתפרנסים ממנו.
מטוסי חיל האוויר (צילום: דובר צה"ל)
התובנה השלישית היא שכרגע איראן לבד במערכה. בנות בריתה הטבעיות, כמו רוסיה או סין נאלמו דום. אין דיווחים על עזרה כלכלית, צבאית, לוגיסטית של מדינות אלה לאיראנים. רוסיה שקועה במלחמה באוקראינה ומצבה הכלכלי בכי רע. הסינים, ככל הנראה, משקיפים מרחוק, ונמנעים (זמנית?) מעימות עם האמריקנים. ההצטרפות של חזבאללה למערכה היא במקרה הטוב סמלית מבחינת איראן ומטרידה את אזרחי ישראל. אין בה כדי לשנות את מאזן הכוחות בשטח שנוטה בבירור לרעת האיראנים.
התובנה הרביעית, שישראל תידרש אליה לאחר המלחמה, תהיה מעמדן של מדינות המפרץ. סוד גלוי הוא שישראל חותרת לשלום אזורי, שאחד המפתחות שלו הוא נורמליזציה והסכם חתום עם ערב הסעודית. הרציונל ברור: הסעודים הם המדינה החזקה ביותר מבין שש מדינות המפרץ (חמש האחרות הן כווית, בחריין, קטר, עומאן ואיחוד האמירויות), כך שאם ירושלים וריאד יגיעו להסכם ביניהן, המפרץ כולו ייפתח לישראלים בהיבטים של תיירות, כלכלה, מסחר, תרבות וספורט. ובכן, נכון לעכשיו, כל מדינות המפרץ מתגלות כחלשות מאוד ואינן מסוגלות לעמוד מול מתקפות איראניות. גם פגיעה באתרים אסטרטגיים, כמו מתקני נפט ונמלי תעופה לא הביאה עדיין לכינוס של מועצת שיתוף הפעולה המפרצי (GCC), שעל פי התקנון שלה, הן מחויבות להגן זו על זו במקרה של תוקף חיצוני. ובכן, למילים על הנייר, לפחות כרגע, אין שום ערך. כל המדינות האלה מצטיירות כחלשות מבחינה צבאית. כולן תצטרכנה לחשב מסלול מחדש לאחר המלחמה, כמו גם ישראל ביחס לקשר איתן.
רוצים להישאר מעודכנים?
התובנה החמישית היא שאנחנו במלחמה שבה שני הצדדים בטוחים שהם צודקים. מאמריקה מגיעים דיווחים שהנשיא טראמפ נתון בהלך רוח היסטורי משיחי ושמיגור משטר הרשע בטהראן הוא עבורו משימה אלוהית. אם אתם מטילים בזה ספק (לגיטימי), המצב בצד האיראני זהה. הצמרת האיראנית שחוסלה, וזו שנשארה לנהל כרגע את המדינה, רואה את עצמה כשליחי אללה על הארץ. זהו משטר אלוהי, שמנוהל בידי בני אדם. לא סתם קוראים להם משטר האייתולות. המילה אייתוללה נחלקת לשניים: איה (אות בערבית) ואללה (אלוהים), כלומר שהם קיבלו אות מאללה לנהל את ענייני האדם והאדמה על הארץ. שני הצדדים בטוחים שהם צודקים. כל עוד זו תמונת המצב, המלחמה תימשך ואף צד לא ייכנע.
השורה התחתונה היא שיש להצטייד באורך רוח למלחמה לא קצרה. מועד סיומה תלוי באיש אחד, שיושב בבית הלבן. כשהוא יחליט, כולם יתיישרו לפי המנגינה שהוא יקבע. כשהוא יחליט לדבר, התותחים יידמו. כרגע, הם רועמים.
תגובות