פסח הוא זמן מצוין לדון בבושה. כמו יום כיפור, גם חג הפסח משמש עבור חלקים הולכים ומתרחבים בציבור קרדום לחפור בו על מנת לכפות את דרכם ותפיסות עולמם על הציבור, באובדן בושה מוחלט. אותה בושה, שחז"ל קבעו לגביה: "בושת פנים לגן עדן", כלומר, יש צורך במידה של בושה כי אובדן רגש הבושה מביא אדם להתנהגות […]
בתור חילונית אידיאולוגית גאה, ברוח הציונות ההומניסטית, זו שהגשימה את חזון המדינה היהודית והדמוקרטית (מה שהגרסה הלאומנית-דתית מנסה היום לחרב מן היסוד), מזמן מעמד חג הפסח את ההזדמנות לבחון דילמות אקטואליות. בשבוע שעבר הוגש בג"ץ נגד המדינה, המאפשרת חיטוט אלים בכליהם של הנכנסים/ות לבתי החולים/ות, והפיכת מרחב בית החולים ל"סטרילי" – שני מעשים העוברים על […]
בחרתי לגעת הפעם בנושא קצת נפיץ בציבוריות הישראלית: "סאלח פה זה ארץ ישראל", למרות שבעוונותיי, צפיתי רק בפרק הראשון, המתעד את השיח הגזעני והקולוניאליסטי במהותו, שאנשים קיימו ביניהם בלי טיפת מחשבה או מודעות עצמית, והמעשים שנגזרו מכך. קדם ל"סאלח" הסרט "דימונה טוויסט" של היוצרת התיעודית מיכל אביעד, שסיפר את אותו סיפור בדיוק מנקודת מבטן של […]
השבוע האחרון ברשתות עמד בסימן הסרטון של חיל האוויר. דקה וארבע שניות מדויקות מאין כמותן על השווי האמתי של דברי הרבנים באשר לשיבוץ ושילוב נשים בצה"ל: כלום, גורנישט, נאדה, אפס. "אז אמרו" הוא הסרטון הכי שוס שנוצר כאן למול שנאת הנשים המפעפעת והאופורטוניזם והחמדנות של הרבנים המלהגים בנדון. צריך לזכור, שכשרבנים מדברים נגד גיוס ושילוב […]
במשך שנים, ב”אודות” שלי, אחד התיאורים היה “מקצוענית במרחב הציבורי”. הנה הסבר ארוך (סליחה…), עם סיפא אקטואלי. זה היה מקומם למדי להיות בזמנו יו”ר ועד הורים בבית ספר שנבנה שמונים שנה קודם לכן ולא שופץ מאז. עמדה בפני האפשרות לעשות מזה חגיגה תקשורתית. אבל אני רציתי כסף, תקציב שיפוצים ענקי, ולא כותרות – שלכולם היה […]
בזמן שכולנו עסוקים/ות בשחיתות שלטונית בממשלה, אנחנו לא ממש שמים ושמות לב למה שקורה לנו מתחת לאף, ולא מתרגמים/ות את זה למונחים של שחיתות שלטונית: רשויות מקומיות מוקפאות. זה קורה באזור השרון ובעוד הרבה מקומות בארץ. למה? ככה, כי ככה בנויה השיטה, המאפשרת את זה. בכפר סבא, ברור מה קרה. ראש עיר שהוגש נגדו כתב […]
אם יש משהו מדאיג ומעורר עצב מהגשת המלצות המשטרה נגד ראש הממשלה, ומתגובתו של זה, הרי אלו עדת התומכים העצומה שלו, המעדיפים אוסף הזוי ואינסופי של תיאוריות קונספירציה, על פני הדיבר "לא תגנוב". היה זה ביאליק שאמר בראשית היישוב, שנהפוך לאומה נורמלית כשיהיו לנו הגנב הראשון, הרוצח הראשון והזונה הראשונה. כאן, עדת מאמיניו של ראש […]
את סוף השבוע שעבר העברנו תחת כותרות התאבדותו של מי שנתפס בקלקלתו, כלומר ב"רומנים" שניהל כמורה, עם תלמידותיו. הפעם, זה קורה בשדה האמנות. רוב רובה של האמנות הפלסטית הישראלית, חוץ מבודדות ובודדים, היא אמנות בינונית, בנאלית, לא מעניינת. למה? בדיוק בגלל שמדובר בשדה עסקני הנשלט באלימות פסאודו-אינטלקטואלית על ידי גברים כוחניים, חמדנים, מניפולטיביים ותאבי שררה וכבוד, […]
חינוך. תאמינו לי שהכל נמצא בחינוך. בילדותי נשמעה לא אחת האמירה: “העיקר שיהיה/תהיה בן/בת אדם”. משמעות האמירה היא שלפני שאת מתבוננת אל הישגיך, תדעי להלך בעולם בסובלנות, יושרה וניקיון נפש וכפיים. חלק ממה שנהיה מאתנו עם השנים, הוא שאיבדנו את היכולת לתעדף את סרגל הערכים ההומניסטים וערכי כבוד האדם של “להיות בן/בת אדם”, מעל לסרגל […]
יש כמה נושאים חשובים על האג'נדה שלי היום, אז אקצר בכולם. גירוש הפליטים, סתימת הפיות, הדתה, מי הפוליטיקאי/ת הכי מגעיל/ה, ומה קורה בהקשר זה ברעננה. נתחיל מגירוש הפליטים. הסיבה היחידה שאני לא כותבת שאתן מקלט לפליטים, זה כדי לא להוות כתובת לחיפוש אחריהם/ן על ידי פלוגות הסער של ממשלת ישראל, שלומדת ממי שהיו כנראה הטובים ביותר […]
מריחות ומריחים בחירות באוויר? מן ריח אפרפר וקליל כזה של חמדנות אלקטורלית, שעומד באטמוספרה כמו אובך תמידי, וצובע את המציאות בצבעים של חמדנות, ציניות, אירוניה דקה ושקרים עבים? שמתם/ן לב שתכנת הפוטושופ כבר נכנסה לפעולה וצובעת שלטי רחוב בצבעים ורודים (ובעיקר בהירים, כי בהיר נחשב ליותר אלקטורלי) מהמקור? קראתם/ן פוסטים טרחניים ואינסופיים של התהדרות בנוצות, […]
בשבוע שעבר לא הייתי פה. הייתי בברלין, עיר המילקי הזול והחיים הנורמליים. היכן שאין למשל שר חרדי עבריין מורשע בדימוס, שבניסיון עלוב לגייס תמיכה חרדית בעת בה הוא מצוי שוב בחקירות, החליט “לשרוף את המועדון” ולהעלות את החברה הישראלית באש השבת. עיר בה מספר התלמידים בכיתה לא נקבע על פי הכיפה והציצית (כיתות קטנות ומושקעות) […]
יש את העונה הזו בשנה, בין כיתה י"א לכיתה י"ב, בה מתחילים להגיע המסרים לגבי המסע לפולין. למען הסר ספק: אין מדובר בבית ספר ספציפי (כל אחד/ת מילדיי למדו בבית ספר שונה – והריטואל הוא אותו ריטואל). חשוב לי גם, למען הגילוי הנאות, לומר שאני מהמתנגדות המנומקות לתעשיית השואה הזו, שאין לה בעיני שום אפקט חינוכי, […]
השבוע הייתה לי הזכות להיפגש עם תיכוניסטיות ותיכוניסטים מצוינות/ים באחד התיכונים בעירי, על מנת לתת להם (בהתנדבות, כמובן) שעור על ההבדל בין ימין ושמאל כלכלי. החל מקומוניזם בקצה השמאלי ביותר ועד לקפיטליזם חזירי ונאו ליברליזם בקצה הימני ביותר. הסברתי מה משמעותן של כל הגישות הכלכליות על חיינו, ובעיקר – איך אנחנו מפתחות ומפתחים חשיבה כלכלית-חברתית […]
אם יש משהו בכ"ט בנובמבר 2017 שבולט בהיעדרו זה הגניוס היהודי. וככל שחברה חכמה פחות היא שוביניסטית יותר הטור הזה תופס אתי בד-יוק בכ"ט בנובמבר, במלאת שבעים שנה להכרזה באו"ם על גבולות החלוקה. חוץ מזה שמדובר ביום הולדתו של אחד מחברי נעוריי הוותיקים (מזל טוב, אמיר), הרי שהיום הזה, כפי שהוא נחגג השנה, מבטא את הפער […]
כן, אנחנו עדיין באותו נושא. עד כה, זה היה הסיפור של חיינו. כעת, זה הסיפור של כו-לם. גם השבוע היו חשיפות חדשות מצד נשים על הטרדות שעברו. מגיש אמריקאי בכיר פוטר, בעוד שכאן בארץ הגיש מגיש – שלצערי לא פוטר – תביעת השתקה נגד מי שבמסגרת עבודתה המקצועית פרסמה את דברי הנשים שדיווחו כי הוטרדו על […]
בתוך כל הצונאמי של MeToo שהפך ל- YouToo, הבשורה הטובה היא הגברים, שנפל להם האסימון. זה כבר עשרות שנים שאני טוענת מעל כל במה, שנמאס לי מ"האוהל האדום" – המרחב הנשי המודר, בו אנחנו מקוננות אחת על כתפי רעותה על הזוועות שאנחנו עוברות שם בחוץ, כאילו הן סוד סקטוריאלי, בעוד הזוועות הללו נמשכות באין מפריע. […]
השבוע, מצאתי את עצמי בוקר אחד מול 4,996 חברות וחברים בפייסבוק (בנוסף לכשבעת אלפים עוקבים), ארבעה לפני מגבלת ה- 5,000, זו שאני מנסה בהתמדה להישאר רחוקה ממנה מרחק חמישים חברים/ות לפחות. יצאתי למסע לאיתור חשבונות מושבתים, על מנת להקל על קוצר הנשימה שלי כשאני נוגעת בגבולות המותר. מצאתי ארבעים ושניים (42) כאלו. לא מעט. למה […]
