אז למה בעצם קוראים לו ג'מיל?

אלי חיו הוא לא בעלים קלאסי, לא עסקן מהסוג המוכר. "שני סנדוויצ'ים, שניים שתייה ושני קרואסון", קורא בזמן הראיון האיש שמנהל את "מפגש השרון ג'מיל", במקביל לאהבות הגדולות של חייו – כדורגל והפועל הרצליה. חיו בן ה-56, נשוי ואב ל-3, מתגורר בהרצליה כל חייו, ובעיר כולם קוראים לו ג'מיל.

אז ג'מיל זה השם, הכינוי או שם אביך?
"לאבא קראו שלמה חיו חמו בעירק, והכינוי שלו היה ג'מיל. אני לקחתי את הכינוי שלו".

לפני הכדורגל, ג'מיל נולד לתוך עסקי האוכל, ולמסעדה שהקימו הוריו לפני 56 שנה. 10 שעות בכל יום הוא משקיע ב"מפגש השרון". הכל אישי, מקרוב, לא מאמין בניהול בשלט רחוק. "אנשים רוצים שירות ויחס אישי", הוא מספר, "זה דור שלישי ורביעי שאנשים אוכלים פה. יש אנשים שבילו את כל החיים שלהם במסעדה".

את האדיקות והיחס האישי חיו העתיק והדביק למפעל חייו השני, הפועל הרצליה, הקבוצה שבבעלותו כבר 20 שנה. "הכל התחיל מחסות שלי לחולצות של הקבוצה. בשנת 1996, כשאבי ז"ל נפטר, דני עציוני, חזי פאן ונתן רחמים ביקשו תרומה של סט בגדים עם השם שלו. תרמתי באותה עונה שני סטים, שכחתי מזה והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה", מספר ג'מיל על האהבה שהחלה לפני שנים וממנה לא ייפרד לעולם.

ומשם הכל הלך חלק?
"ממש לא. קיבלתי קבוצה בליגה ב', ב-96'-97' הקבוצה נקלעה לחובות, נכנסה לבוררויות בתחילת שנת 98' ולא יכלה לפתוח את העונה. עו"ד אודי אלוני, רו"ח נתן רחמים ואני הקמנו חברה שלקחה את הקבוצה מההסתדרות, הקמנו חברת ניהול בבעלותי והגענו לסיכומים על החובות. מעונה שלמה זה הפך להיות מפעל חיים. מעולם לא חשבתי להיות בעלים של קבוצת כדורגל. אם היית אומר לי שזה מה שיהיה, הייתי אומר לך 'עזוב, זה לא בשבילי'. זה המון מחויבות, נסיעות, צריך מאה אחוז לדבר הזה".

אלי חיו חמו. צילום עזרא לוי

מה סדר היום שלך?
"משמונה בבוקר כשאני קם, אני מקבל טלפונים, מעורב במחלקה, אם יש בעיות של הורים אני מטפל. יש לי את העסק שלי שזה המסעדה, אבל הכדורגל משתלט עליי בכל המובנים. אין רגע דל, כל שישי יש נסיעות לצפון וזה ממש לא קל".

מהם ההישגים שלך עם הפועל הרצליה?
"העפלה לליגה הארצית ב-2002/03 והעפלה ללאומית ב-עונת 2007/8, אבל הניצחון הכי גדול שלי בעיר זו מחלקת הנוער, שמונה מעל 400 ילדים. אנחנו נותנים יחס ומענה הולם לילדים, מה שלא היה קודם. היום תושבי הרצליה יכולים לבחור לאיזה מועדון להשתייך. מי שמנהל את המועדון – המנכ"ל ניר שטרית, אלון מזרחי, בר רחמים ומעיין נגב – כולם אנשים שבנינו אותם אצלנו".

במשחקים נראה שאתה מבין כדורגל. אתה מעורב, צועק, מחלק הוראות. מה המוטו המקצועי שלך?
"קודם כל המועדון שקט, יש דרך של חינוך וספורטיביות, מודעות לערכים. כולנו רוצים לנצח אבל מי שלא יודע להפסיד ולכבד את היריב לא יידע לנצח. אנחנו מסתובבים כבר עשרים שנה בכפרים בצפון, ואף שחקן לא יגיד לך מילה רעה על הפועל הרצליה .כולם אומרים שהם מבינים בכדורגל אבל כדורגל זה לא מדע מדויק.זה חיבור של אנשים, חיבור של אנרגיות וזה לא קורה הרבה. אנשים לא מעריכים את ההשקעה של הכסף".

אגב כסף, מה התקציב שלכם העונה?
"1.3 מיליון שקלים".

והעירייה תומכת?
"אני מקווה שישנו קצת את הקריטריונים. יש מגמה חיובית כלפינו, אני מקווה שלאנשים שם יהיה יותר שכל והבנה בכל מה שקשור אלינו, למטרות שלנו ולמי שמנהל את המועדון. שלתושבים יהיה יותר משקל בנוגע לקבוצה, מה שלא נעשה בשנים האחרונות. מגיע לנו והוכחנו את זה".

עם אילו בעלים אתה בקשר, יש מישהו שאתה מעריך במיוחד?
"אני מכיר כמעט את כולם. מאוד מעריך את אלונה ברקת, היא מזן מיוחד. דווקא בגלל שהיא אישה ואמרו שהיא לא מבינה, היא הראתה לכל המבינים שהם לא מבינים. אייל ברקוביץ' היה כבר מעלה את ראשון לציון שתי ליגות אם הוא היה מבין כזה גדול".

ומה אומר לך השם מכבי הרצליה?
"עוד מועדון בעיר, שיהיה להם בהצלחה עם המטרות והמדיניות שלהם. כל אחד יודע לנהל בצורה שלו. הם חושבים שהם הכי טובים, אני חושב שאני הכי טוב".

אריאל שיימן הוא מנהל מקצועי והוציא בעבר תעודת מאמן. מה איתך?
"לא נסעתי על כביש החוף עוד שני ק"מ כדי לקבל תעודה, זה לא מה שעושה לי את זה".

פתחתם את העונה עם 10 נקודות מ-12. ציפית לזה?
"אני תמיד שואף למאה אחוז מבחינת מחויבות ואיכות. גם בחיים, גם בנתינה, גם בעבודה, גם בעסק. לא תמיד זה תלוי בי כי יש עוד גורמים, אבל מה שתלוי בי יהיה מאה אחוז".

מה המטרות העונה?
"שתהיה קבוצה בכירה עם הניהול והחשיבה שלי, תוך שיתוף הקהילה ולא כמונופול. השאיפה היא שהילדים הטובים של הרצליה יישארו בעיר ולא ינדדו לשדות זרים. זו תהיה הצלחה אדירה לעיר. כשהקבוצה הבוגרת תעלה ליגה, לילדים יהיה קל יותר להתחבר למועדון. תסתכל על רמת השרון ורעננה, שהן דומות לנו בתפישה ובזהות. כשרמת השרון היתה בליגת העל וראש העיר יצחק רוכברגר תמך, המחלקה מאוד הצליחה והרבה ילדים מהאיזור רצו להגיע לשם".

מה השתנה בהפועל הרצליה מהעונה שעברה?
"בחשיבה הצעירה, בהתקשרות עם מכבי תל אביב שמעבירה אלינו שחקנים. יש אנרגיות אחרות וחבר'ה שרוצים להצליח, עם תנאים ופלטפורמה להתקדם".

באיזה מקום תסיימו את העונה?
"ראשון".

עבדת עם הרבה מאמנים. במה שונה ארז בנודיס?
"החיבור שלו למועדון, לאנשים ולשחקנים הוא הכי טוב שהיה לי אי פעם עם מאמן. הוא אישיות ואני מרגיש את זה".

מה הפספוס הכי גדול שלך?
"שעלינו ולא הצלחנו להישאר. עשינו טעות במהלך השנתיים בלאומית, השהות שלנו היתה אמורה להיות ארוכה יותר. אני מקווה שברגע שנעלה שוב נדע לשמור על זה הרבה יותר טוב. כנראה שלא הינו מספיק מנוסים".

מה אתה עושה כשאתה לא מתעסק באוכל או בכדורגל?
"אני אוהב לשבת בים, להיכנס קצת עם החסקה כשהים שקט, לשבת עם החבר'ה ועם המשפחה. אבל התחביב הכי גדול זה הכדורגל".

מה החלום שלך?
"לראות את הפועל הרצליה בליגת העל, עם קבוצות ילדים מלאות. אין יותר טוב מזה".