אתמול (חמישי) התקיים מיזם מכובד ומרשים של אריזת מאות סלי מזון שיחולקו לתושבי הרצליה לקראת חג הפסח. המיזם התבצע במרכז למעשים טובים בשכונת יד התשעה, והשנה הוא התקיים לזכרו של סרן רואי מילר ז"ל, בהשתתפות חייליו, חבריו, בני משפחה ותושבי העיר.
רואי הגיבור, מ"מ בגדוד רותם בחטיבת גבעתי, נהרג ב- 3 ביולי 2024, שבוע לפני יום הולדתו ה- 22. הוא נהרג בקרב עם מחבלים בצפון רצועת עזה, בהיתקלות בתוך מבנה. רואי ז"ל הותיר אחריו את הוריו אריאלה ונתי ושני אחיו: איתי הגדול ממנו ודריה, הצעירה ממנו.
השבוע סיפרה אריאלה על בנה: "רואי הוא ילד הסנדוויץ' במשפחה. מגיל צעיר מאוד הוא התבלט בהצטיינויות שלו, ייצג את בתי הספר בריצה, היה אלוף ישראל בג'ודו בצעירותו. בתיכון הנדסאים בהרצליה, שם למד, הוא עשה בגרות של 40 יחידות, שזה משהו חריג ביותר, וסיים בהצטיינות יתרה. בין לבין, בכיתה י"ב הוא ייצג את התיכון בחידון התנ"ך והוכתר כסגן ראשון".
מסלול הלימודים של רואי היה אמור לנתב אותו לשירות צבאי אחר, אבל כפי שתבינו מיד מאמו הוא לא ויתר על שירות קרבי: "זה ידוע שרוב בוגרי ההנדסאים מגיעים ליחידות מסוימות מאוד בצבא אבל רואי היה חד במטרה שלו להתגייס ליחידה קרבית למרות שכל האופציות היו פתוחות בפניו עם הנתונים שהיו לו. הוא אמר לסגן מנהל שלא ישלח לו הצעות כדי שהוא לא יתפתה וכך הוא הגיע לגבעתי, התבלט מאוד ויצא לקצונה. הוא הוכיח את עצמו גם בצבא וקיבל פיקוד על מחלקה של חיילים מבתים חרדים. כמי שגדל בבית מסורתי, זה היה חשוב לו כחיבור של כל עם ישראל".
כלומר?
"זה לא רק להיות מפקד של חייליו אלא אבא ואח גדול כי רובם באים מבתים חרדים ובודדים ואין להם עורף משפחתי שתומך בהם. הוא כל הזמן דאג להם מאוד. כשהיו לו חופשות בצבא היה עובר ביניהם ודואג למה שחסר להם. אחרי שמסר את נפשו גילינו הרבה סיפורים עליו, כמו עזרה כספית שנתן והכל בשקט בצניעות מבלי לספר".
סרן רואי מילר ז"ל, באדיבות המשפחה
אריאלה, ספרי לנו על ה- 7 באוקטובר של רואי ונסיבות מותו בקרב.
"ב-7 באוקטובר הם היו בכלל ברמת הגולן. הם ירדו דרומה לשדרות ומשם עברו לשדות של קיבוץ סעד וצעדו 4 ק"מ עד קיבוץ כפר עזה. מאפס הם עברו לעצימות מאה. הם הגיעו לשם בין הראשונים ויש המון סיפורים על הצלת משפחות שלמות שאנחנו בקשר איתן. אנחנו בקשר עם מי שהם הצילו וכל סיפור כזה הוא סיפור בפני עצמו. הם שהו בכפר עזה עד יום שלישי. כשהם נכנסו לכפר עזה הם לא חשבו מי חילוני או דתי או ימני או שמאלני. הם באו להציל אחים שלהם וזה דבר חשוב כי אנחנו חייבים לייצר אחדות בעם. מתחת לקסדות יש להם פאות וזקנים והם הצילו את האחים שלהם. זה סיפור של אחדות של עם. לאחר מכן הם היו מהראשונים שנכנסו לרצועה בתמרון הקרקעי. במשך 9 חודשים רואי בקושי יצא הביתה. ב- 3 ביולי הם שהו במגנן בשג'אעייה והוא זיהה מחבלים מתקרבים וחתר למגע מולם ונהרג. קשה לי עם המילה נפל כי זה מגמד את גבורת הלוחמים. בפעולה הזאת הוא הציל את כל חיילי המגנן כי הם הסתתרו שם עם תחמושת עצומה. הוא פרץ כיפת הגנה וגם מי שנפצע הבריא ורק רואי מסר את נפשו. זה קרה יום וחצי לפני שהוא היה אמור לצאת מעזה. זה כבר בידי בורא עולם שמנהל את הדברים".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך הנצחתם אותו מאז?
"אנחנו מאז כל הזמן עושים פעולות הנצחה לזכרו ואני אומרת תמיד שבאיזשהו מקום אני ממש עובדת בזה, כאשר כל הפעולות הן למען אחדות עם ישראל. אנחנו בקרוב נוציא ספר תורה לאורו ולזכרו של רואי, עוברים עם הקלף ממקום למקום והרבה אנשים כתבו בספר הזה. חיילים ארגנו ריצה לזכרו. דריה אחותו עשתה מסיבת הנצחה לאורו ולזכרו בהשתתפות אמנים ידועים והכסף שנאסף נשמר להמשך פעולות ההנצחה. הבית שלנו הפך להיות בית פתוח ואנחנו מארחים חיילים בשבתות וחגים. החיילים שלו הם כמו הילדים ומחר (רביעי,, הריאיון התקיים ביום שלישי) אני הולכת לחתונה של אחד מהם. אנחנו בתקשורת עם ההורים וחיילים. אנחנו מרגישים שהאהבה והאכפתיות שלו אליהם עברה אלינו. אין חג שלא עושים לאורו וזכרו. יש רחוב ברמת גן שנקרא רחוב סרן מילר. בהרצליה אנחנו מחכים לדייק מה אנחנו רוצים בהנצחה אבל בעזרת השם כשתהיה הכנסת ספר תורה ארצה שכל העיר תגיע".
איך מנסים להתמודד עם הגעגוע והכאב?
"הגעגוע תמידי והוא חלק מהיום יום שלנו. אנחנו מנסים להיצמד לאופטימיות ולרוח הגבורה של רואי. יש לו מסרים חזקים אלינו. האחד זה החיוך שלא ירד לו מהפנים, גם ברגעים הכי קשים והכי שחורים. ולכן יצא המשפט מהחיילים שאומר: 'חיוך זה שמחה ושמחה זה הכוח להמשיך'. משפט נוסף שאמר לחיילים שלו: 'תמיד תזכרו מה הלמה שלכם – למה אתם פה'. באנו כאן לשליחות להטביע חותם ואם נשרה בעצב אז לא נצליח לממש את זה. אנחנו מנסים להתחבר לייעוד ולשליחות שלנו ותמיד להסתכל על האחר. הרוח של רואי בהיצמדות לתכונות של גיבורי על נותנת לנו כנפי רוח לצלוח את האתגרים. הוא לא היה רוצה לראות אותנו בסיטואציה אחרת אלא רק בעשייה ושמחה ואנחנו מאוד מנסים להידבק בזה. הבית שלנו הוא בית של שמחה וכך יהיה גם בליל הסדר שבו נזמין משפחה, חברים וחיילים".
סרן רואי מילר ז"ל עם הוריו ואחיו. צילום: פרטי
כאמור, השבוע (חמישי) התקיים מיזם מרגש לזכרו של רואי, כאשר מאות סלי מזון נארזו לקראת חג הפסח במרכז למעשים טובים והם יחולקו למשפחות ברחבי העיר. אריאלה: "במשך 4 שנים רואי נתן מעצמו לטובת הכלל. ארבע שנים ראה רק את האחים ועשה מעשי חסד. כל ההסתכלות על החיצוני לא עניינה אותו אלא רק החיבור הפנימי בעולם שלו ועכשיו חלק מהעולם שלנו. זה כל הזמן לראות חסד. ליום חמישי הכנו חולצות של צוות מילר יחד עם המרכז למעשים טובים בהובלתו של שמוליק ניסים. מי שיאסוף ויחלק אלו חיילים וחברים שלו, תושבים מהשכונה, אנשי קהילה, חברים שלנו. מדובר בהירתמות של רבים וזה מאוד מרגש אותי, החיבור של הקהילה והמשפחות השכולות לעשות חסד לעם ישראל במיוחד בתקופה הזאת".
אריאלה מילר עם חבריו ליחידה של רואי ותושבים מתנדבים. צילום: פרטי
על המרכז למעשים טובים
המרכז למעשים טובים הפועל בשכונת יד התשעה בהרצליה, בניהולו של שמוליק ניסים, תושב העיר המסור, הוא עוגן קהילתי וסביבתי הפועל כמודל ייחודי לביטחון תזונתי וקיימות עירונית. העמותה, הרשומה כמלכ"ר משנת 2021, מופעלת על ידי מערך של מעל 100 מתנדבים – מבני נוער וחיילים ועד גמלאים ואנשים עם צרכים מיוחדים המוצאים בה מקום להעצמה ולנתינה.
העמותה מצילה כ-270 טון מזון איכותי וכ-60 טון טקסטיל בשנה, ובכך מצמצמת זיהום סביבתי והופכת "פסולת" למשאב חיוני. מדי חודש נהנות מאות משפחות מסלי מזון המותאמים אישית (עד הבית או באיסוף עצמי), ומחנות בגדים חינמית המנגישה ביגוד איכותי לכל דורש.
מעבר למזון, המרכז מחלק ריהוט, מוצרי חשמל, ספרים וצעצועים, ובכך מסייע למשפחות מתחת לקו העוני לצמצם הוצאות ולחיות בכבוד. העמותה מקיימת עשרות פעילויות שנתיות עם מוסדות חינוך וקבוצות עובדים, המטמיעות את ערכי הערבות ההדדית והצריכה המודעת. הפעילות המשותפת יוצרת קהילה חזקה, שומרת על משאבי הטבע ומעניקה תקווה וביטחון למאות משפחות בהרצליה והסביבה.
לדף האינסטגרם לזכר סרן רואי מילר ז"ל היכנסו כאן
תגובות