בישראל, המתמטיקה של החופש אף פעם לא מסתדרת | הטור של ליאת קמחי

איזה כיף זה חופש גדול. חודשיים שלמים של שקט, מנוחה וסתלבט בלי שאף מבוגר יעז להפריע. חודשיים של בילויים וללכת לישון בבוקר ולקום בצהריים ולאכול בשעות חריגות. הרבה ים, בריכה ושמש. חברים כל היום. אילת וטבריה או טורקיה ויוון אם יש כסף. אולי מדי פעם החיים מבליחים בדמות שיעורי בית לחופש, אבל בקטנה. לא משהו שיהרוס את הכיף.

נחזור רגע להווה. לקראת החופש הגדול בדקתי את יתרת ימי החופש שלי. עומדים לרשותי חמישה, שאמורים להספיק לי לכל תקופת החודש הגדול. אם ננכה את ימי בית ספר של החופש הגדול מימי החופשה של הילדים אני אמורה לכסות עם חמשת ימי החופש שלי את 17 ימי החופש שלהם.

נכון, גם לבעלי יש ימי חופש, בכמות דומה. אז גם אם אני והוא ננצל את כל ימי החופש שלנו – חלילה לא ביחד, זו כבר מותרות – עדיין יישאר לי יותר משבוע שבו אין לי סידור לילדים. שבוע של אילתורים, סבא וסבתא, בייביסיטר אולי, דודה או דוד, או סתם פשוט לבוא איתי לעבודה ולהיות כמה שיותר בשקט כדי לא להפריע לשאר העובדים. אז נשאר לנו רק לשרוד את חגי תשרי, חנוכה, החופש הגדול הבא ואולי עוד שנתיים הגדול כבר יוכל להישאר לבד בבית. רק עוד שנתיים-שלוש וזהו, אני כבר לא בבוץ הזה.

קיימת בעיה במדינה שלנו. כאשר לילדים יש קרוב ל-80 ימי חופש בשנה, לנו, ההורים, יש ביחד קרוב ל-30. לא משנה מה החישוב המתמטי שנעשה, המציאות הזו בלתי אפשרית. הורים נדרשים למעשי לוליינות לוגיסטיים כדי פשוט להסתדר. וזה מה שאנחנו עושים. מאלתרים. מנצלים את כל המערך המשפחתי לטובת העניין, ואם אין נאלצים לקחת עזרה בתשלום.

לציבור ההורים לילדים קטנים אין לובי חזק. אין מישהו שעומד על זכותנו בכנסת. שדופק על השולחנות 'לא יקום ולא יהיה'. אין מישהו שיסגור דילים עם משרד האוצר. אנחנו עייפים מדי, טרודים מדי, משלמים תשלומים גבוהים מדי לגנים פרטיים, עסוקים במלחמות על זכויותינו בגנים העירוניים, מזגזגים בין מרפאות הילדים ולוקחים עוד יום מחלה בעיניים טרוטות. פשוט אין לנו כוח.

והמדינה שלנו, צריכה לדאוג לנו. לשאוף לצמצם את הפער הלא הגיוני הזה בין ימי החופשה של הילדים לאלו של ההורים. וכן, המשמעות היא להוסיף ימי חופשה להורים ולבטל ימי חופשה למורים.

אני יודעת. מה שכתבתי בשורה שלמעלה הוא טאבו. אסור לגעת בימי החופשה של המורים. הם עובדים מאוד קשה, מרוויחים מעט ונשחקים. ובאמת מלאכתם קודש ואני מלאת הערכה כלפיהם. אבל, אולי ישנה דרך בכל זאת להקטין את ימי החופשה שלהם ובכל זאת לשמור על מעמד המורה? מגיע להם. מגיע גם לנו.

ליאת קמחי

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה