תליתי דגלים שחורים במרפסת. בבוקר חיכה לי פתק מאיים. אני מאשימה את ביבי | הטור של חנה בית הלחמי

לפעמים, האישה מתכננת ואלוהימה צוחקת. תכננתי הרבה דברים שחשוב לי לומר השבוע, ואז חיכה לי בבוקר הפתק הזה (מועתק כלשונו, כל הסימונים וההדגשים והשגיאות – במקור):

שנאת חינם!! אם לא טוב תעזוב את המדינה

בבנין זה יש אדם אנרכיסט – ממרצ – דאש

צריך לגור בפרס אירן – וגם החברים שלו היו מקבלים כדור בראש – למה? אנשים שמתלוננים. סתם!! מה? חסר במדינה? לאדם זה מקומה פנטהאוז? כסף לחצים עלו?

גנבים בני גנבים! מה עם כל הרכוש של הקיבוצים? זה עוזר למדינה? מה עם הרכוש של הסדרות!! (בטח התכוון להסתדרות – חב"ה) מדינה – בתוך מדינה מי לקח את כל הנכסים והכספים? אלו של עכשיו שמבגנים (מפגינים – חב"ה) סתום (סתם – חב"ה)

שיהיה כפרה! (שאני אהיה כפרה – חב"ה) על כל היהודים שמתפללים עברו (עבורו – כנראה התכוון שאהיה כפרה על כל היהודים שמתפללים עבור ביבי – חב"ה) – אצל מסלמים (מוסלמים – חב"ה) היו מתחת אדם (מניחה שהתכוון "מתחת לאדמה" – על פי ה"כדור בראש" בפתיח – חב"ה).

המרפסת של חנה בית הלחמי עם הדגלים השחורים

הפתק מתייחס כמובן לשלטים שתלויים לי מהמרפסת – "מושחתים נמאסתם" ו"לך", לצד דגל שחור ודגל ישראל. אם לדלג על העילגות המביכה ומכמירת הלב, נשארנו עם שלושה מרכיבים חשובים, שהם הבסיס והרציונל לכך, שחשוב כעת להמשיך להפגין ולתלות שלטים, ולא להפסיק לרגע:

1. הפתק מציף את עומק ועוצמת השנאה והפייק ציונות/יהדות/ישראליות, שהצליח ביבי להטמיע בעם. הוא חייב ללכת לדרכו כדי שניתן יהיה להתחיל לתקן את המדינה הזו, את מידת נקיון הכפיים של השלטון ואת העם היושב בה. זה לא שמאל וימין, זה מאבק על דמוקרטיה, שלטון הגון שמשרת את עמו, וניקיון כפיים.

2. הפתק מציף את הכלי המסוכן מכולם מאלו שמשתמש בהם המושחת מבלפור: הטמעת בורות, בערות וסיסמאות שמחליפות ידע, הבנה וחשיבה ביקורתית. חייבות וחייבים לתקן את זה, לפני שיהיה מאוחר מדי – כי הבורות היא ניצחונו של השטן. והכל קשור להכל, גם המונח שמתחיל להתבהר פה – "הדור האבוד", על הניהול המגמתי של החינוך בישראל בימי הקורונה, שמונע השכלה ממאות אלפי ילדים ובני נוער.

3. הפתק מציף את אובדן כללי ההתנהגות והיעדר הקווים האדומים שמאפיינים את הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, עוד מהימים שלפני רצח רבין. התוצאות ידועות – בתוך שני עשורים הוא הוריד את המדינה לאבדון על ידי פריצת וניפוץ כל נורמה התנהגותית ששימרה כאן בעבר מידה של סולידריות וכבוד.

כמובן שעניתי לבעל הפתק, בפתק משלי שהצמדתי לזה שלו, לאחר שכתבתי בווטסאפ של הבניין שאני מבקשת לא להוריד את הפתקים ולא להשליכם לפח:

לכותב/ת היקרה,
ניסיונות ההשתקה לא יצליחו. זו דמוקרטיה, ותישאר כזו, שבה גם לך מותר להביע דעה, וגם למי שחושבים אחרת ממך.
כמו כן – המכתב שלך זרוע בטעויות היסטוריות.
אם תרצה לדבר על זה, ידע אותי.
הדיירת מהפנטהאוז עם הדגלים והשלטים נגד השחיתות והמושחת מבלפור.

העליתי כמובן את הפתק ואת תשובתי לו לפייסבוק, לצד תמונת המרפסת המשולטת שלי. מהר מאוד הצטברו המון תגובות. חלק, חששו מהאיום. אני לא רואה בפתק איום. אני רואה בביבי ואנשיו איום על כולנו, והם אלו שיצרו תגובות כמו הפתק הזה. בואו נתייחס לשורש, במקרה זה. לא לסימפטום. האיש אינו מאיים עלי (בינתיים) אלא כותב טוקבק בכתב יד ותולה אותו על חלון של השכנים בקומת הקרקע. הוא חצוף, חוצה גבולות, נושא עמו מחשבות עכורות של שנאה רעילה, הוא בור ונבער ויש לו פנטזיות מעוותות של אלימות כלפי מי שלא חושב כמוהו. מי ששתל לו את כל אלו במוח והסיר את הרסנים התרבותיים על מנת שהוא יביע את מחשבותיו העכורות – הוא ביבי. התשובה שלי היא לביבי, לא לכותב: לך!

היו גם תגובות משועשעות ומשעשעות, כי אי אפשר בלי קצת הומור הימים אלו. אחי הציע לי להחזיר לכותב מיד את הרכוש של הקיבוצים, שאני מחזיקה אצלי, כדי שהוא יירגע. אחרות ואחרים הריצו דחקות על הסלט ההיסטורי המקורי שהוא מייצר כדי להצדיק פתק מאיים על שכנה שהוא לא מכיר, והיו מי שכעסו על ה"התנשאות" בדחקות הללו (שהכותב הרוויח בכבוד, לטעמי). היו מי ששאלו אם "הסדרות" (ההסתדרות) שולחות אותנו לנטפליקס ומי שהגחיכו את הדיסוננס הקוגניטיבי הכבד בין הכותרת "שנאת חינם" (שמופנית למפגינים/ות נגד ביבי) לבין תוכן הפתק, שכולו שנאת חינם של הכותב.

כך או כך, אם יש משהו שהפתק הזה גרם לי לעשות, זה להכנס לדף של הדגלים השחורים ולהזמין עוד כמה שלטים, מסיכות וחולצות של המחאה. מושחתים, נמאסתם.

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה