פותחים את הלב ואת הכיס ותורמים להצלתה של ליבי, החולה במחלת הסרטן: לפני מספר ימים הגיעו ליבי ריבלין מכפר סבא ואמה לימור ליוסטון שבארצות הברית על מנת שליבי תקבל טיפול מיוחד נגד מחלת הסרטן עימה היא מתמודדת כבר כמעט ארבע שנים. מדובר בטיפול יקר מאוד וכעת המשפחה פונה לעזרת הציבור.
ליבי, שבחודש אוגוסט האחרון מלאו לה 19, גדלה בצור יצחק והתחנכה בבית חינוך ירקון במועצה אזורית דרום השרון והייתה בצופים בשבט "גלבוע" בצור יצחק. לפני כשנה עברה המשפחה לכפר סבא. בגיל 15 וחצי היא התלוננה על כאבים בברך ולאחר סדרת בדיקות התגלה כי היא סובלת מסרטן עצמות.
כאמור, לפני מספר ימים הגיעו ליבי ואמה לימור ליוסטון שבארצות הברית על מנת שהיא תקבל טיפול ניסיוני מיוחד שאמור לעזור לה להבריא. אמה לימור סיפרה לנו מארצות הברית על המחלה הנדירה שתקפה את בתה והמאבק הממושך של בתה במחלה הקשה: "יש פרוטוקול בינלאומי על הסוג הזה של סרטן העצמות, שאין בו המון חולים ולכן היצע התרופות והטיפולים לא גדול. היא עברה בעבר טיפולים כימותרפיים מאסיביים וניתוח אורטופדי גדול שבמסגרתו הוציאו לה חלק מעצם הירך והברך ושמו לה משתל. זה חייב שיקום בבית לווינשטיין כדי שהיא תוכל לחזור וללכת והיא אכן עשתה זאת. בהמשך היו עוד טיפולים במשך שנה אבל היא הייתה נחושה והאמינה שתעבור את זה".
וליבי אכן עברה את זה ולאחר הטיפולים הקשים והשיקום הממושך היא חזרה ללימודים בכיתה י"א, השלימה את כל מבחני הבגרות והדריכה בצופים את כיתה ז'. היא המשיכה במעקב כל שלושה חודשים, כמקובל במטופלים במחלת הסרטן. התפנית הבאה חלה באפריל 2024, מיד לאחר שחזרה מטיול שנתי בבית הספר, התבשרה המשפחה שיש גרורה בריאה.
ליבי ריבלין, צילום פרטי
לימור: "היה אפשר להוציא את הגרורה מהריאה וזה אכן מה שבוצע במסגרת ניתוח מאוד קשה. בעצה משותפת עם רופאים מארצות הברית הוחלט על טיפול ביולוגי ואימונותרפי לאחר הוצאת הגרורה. למרות שקיבלה את התרופות שגרמו לה לתופעות לוואי קשות והיה לה פטור משירות צבאי, היא ביקשה להתנדב לשירות לאומי והתקבלה לתפקיד מאוד משמעותי במשרד הביטחון, אהבה אותו והמשיכה לצד הטיפולים לבצע שירות לאומי למופת".
בחודש אפריל השנה, לפני כשמונה חודשים, התלוננה ליבי על כאבים בגב והתברר שהטיפולים עבדו טוב על הריאות אבל גרורות נשלחו לעצמות בעמוד השדרה והאגן. אחת החוליות בעמוד השדרה קרסה וליבי נכנסה לניתוח אורטופדי מורכב של קיבוע. חודש לאחר הניתוח היא חזרה לקבל טיפול כימותרפי. לימור משחזרת: "היא אמרה לי אמא, אני חוזרת לכימו ואני מתייחסת לזה כמשהו שמרפא אותי ועוברת את זה שוב. הכימו הזה משפיע על חמישים אחוז מהמטופלים וגם על ליבי הוא השפיע אבל זה לא נתן לנו הרבה זמן לשמוח כי היו תופעות לוואי קשות ואחרי הטיפול השני היא הגיעה לטיפול נמרץ והייתה מורדמת ומונשמת והרופאים אמרו שהטיפול הכימי הורס לליבי את הגוף. לאחר שבועיים בטיפול נמרץ ועוד חודש במחלקה להתאוששות היא אמרה לרופאים אין לכם טיפול אחר, אני רוצה את זה שוב. הרופאים השתכנעו ואמרו שייתנו לה מנה קטנה יותר. אחרי המנה השלישית היא התחילה לפתח פירכוסים והזיות שזאת תופעה ידועה של התרופה. היא הייתה מאושפזת במצב שזאת לא הייתה ליבי שאני מכירה אבל גם מזה התאוששה. ביום הולדת 19 שלה, ב – 29 באוגוסט השנה, היא לא הייתה ממש איתנו. יום למחרת היא התעוררה וזה היה מדהים אבל אז הבנו שאי אפשר להמשיך עם התרופה ואין יותר מלאי של תרופות להציע לה. אולי רק יעכבו את המחלה בכמה שבועות או חודשים ובשביל ילדה בת 19 זאת ידיעה נוראית. עברנו שבועות קשים שקשה לי לתאר אותן אפילו. מכאן היא שלחה אותי למשימה: 'לכי תמצאי לי תרופה בעולם. אם אין כאן. יש בעולם".
רוצים להישאר מעודכנים?
לימור נעזרה בעמותת "להושיט יד" מכיוון שידעה שכמשפחה אין להם את הכסף לממן טיפולים כה יקרים בארצות הברית. לימור מתארת איך הידיעה על הטיפול בארצות הברית הרימה את מצב רוחה של ליבי: "ידענו שהמצב לא טוב ואסור לתת למחלה להחמיר. בית החולים בארצות הברית ערך בדיקות מעבדה והיא נמצאה מתאימה לטיפול. התקווה זאת הייתה התרופה שלה. היא הרגישה הכי טוב בחודשים האחרונים, זה הכניס בה אנרגיות. התחלנו לעבוד על ההכנה לקמפיין. הודענו לבית החולים ביוסטון שאנחנו באים. בשבוע שעבר, כשקמפיין גיוס ההמונים עלה, ליבי התרגשה מכל העזרה והתמיכה מבית הספר בדרום השרון, ביישוב צור יצחק שגרנו בעבר, בצופים, בשירות, איך כולם התגייסו ואמרה איזה כיף לראות שכולם אוהבים אותי. אמרתי לה שזה לא בגלל שהיא חולה אלא בגלל שהיא כובשת".
לימור מבקשת מהציבור הרחב להירתם למשימה להצלת בתה: "טסנו ליוסטון בטיסה ארוכה והצטרף אלינו פראמדיק. אנחנו שוהים במעין מקום שבית חב"ד מנהלים והם סייעו לנו מאוד ומרימים לנו את מצב הרוח. אי אפשר שזה ייעצר ולא יהיה מספיק כסף. לא נשאר עוד הרבה ואומרים שזה אפשרי. כמה שזה לא נעים לנו לבקש מהציבור, אבל אנו זקוקים לכל תרומה. אנחנו צריכים להציג יכולת תשלום של 5 מיליון שקלים ואנחנו עומדים כרגע על 3.8 מיליון. זה נכון שהשגנו לא מעט אבל אצל האמריקאים המנטליות אחרת. אי אפשר לומר להם אל תדאגו, בהמשך הזמן נגייס. צריך להראות להם מראש את הסכום שיש ולהעביר אותו לחשבון הטיפולים וזה תנאי להתחלת הטיפול. לא נוכל להמתין כי ללא טיפול משמעותי הגרורות של ליבי מתקדמות ומסכנות את חייה. אני מודה לכל מי שתרם ויתרום ויעזור לנו במשימה להציל את ליבי".
לתרומות למען הטיפול של ליבי:
תגובות