קיבוץ להב הוקם בשנת 1952 בצמוד לתל חליף על ידי תנועת הקיבוץ הארצי, במקום שנחשב קצה הארץ. מאז הקמתו ועד מלחמת ששת הימים, להב היה יישוב ספר מול הקו הירוק במורדות הר חברון. כיום הוא שייך למועצה האזורית בני שמעון ונחשב למפותח ומשגשג בהיבט האנושי והחברתי ובהיבט הכלכלי-משקי, עם אלפי דונמים של חקלאות עשירה. "הקושי והסכנה רק חיזקו את הרצון שלנו להקים מאפס את הקיבוץ", מספר עקיבא לב-רן, ממקימי להב הראשונים.
עקיבא לב-רן
מקן 'השומר הצעיר' ל'גרעין להב'
נחזור להתחלה, איך הכל התחיל?
"המסע שלי לחיי קיבוץ החל כבר בכיתה י"א – בגדוד "להבות", בקן השומר הצעיר בקרית חיים, עת הכריזו עלינו ועל בוגרי גדודי "להבות" מקיני השוה"צ ברחובות ופתח תקווה, ועל קבוצת צעירים מהונגריה שהתחנכו בקיבוץ כפר-מנחם, כגרעין תנועתי מגשים – "גרעין להב".
בשלב מסוים מספר לב-רן כי האפשרויות שעמדו בפניהם היו להצטרף לקיבוץ קיים או להקים קיבוץ חדש. "אנחנו כמובן העדפנו ללכת בדרך הקשה ולהקים קיבוץ חדש. ההתגברות על הקשיים והמכשולים רק עודדה אותנו. רצינו להיות ראשונים, לסלול את הדרך בעצמנו ולא ללכת בשביל שמישהו אחר כבש, לעשות משהו בעל משמעות".
לאחר מכן התגייס עקיבא לצבא ובין מסעותיו עבר במספר קיבוצים בארץ. "המוסדות המיישבים לא הסבירו לנו עדיין היכן יקום קיבוץ להב ואנו היינו חלוקים. היו שמועות על כך שיש נטייה להקים את הקיבוץ אי שם בצפון הנגב, אך רבים מאיתנו אהבו את הנוף האירופי הירוק, את מימי נחל דן ואת תל-אל-קאדי מצפון. התכנסנו לשיחת גרעין סוערת, אם להקים את הקיבוץ בגליל הירוק או בנגב הצהוב? לבסוף הוחלט לשלוח חברי משלחת למקום המיועד. כשחזרו היו מלאי התפעלות מהמקום. מסתבר שהם הגיעו באביב, לאחר חורף גשום במיוחד, וכל המדבר היה מכוסה בעשביה שופעת".
קיבוץ להב
"הגענו נרגשים לשדה קוצים שקרובים לגבולות האויב"
מה הזיכרון הראשון שלך מהקיבוץ?
"בהתחלה הייתי בהלם. נסענו בשתי משאיות עמוסות ציוד וחברים. הנסיעה הייתה ארוכה וקשה, דרך דרכי עפר ובנופים לא מוכרים. פתאום באמצע הנסיעה, הנהג עצר לפתע בשום מקום והודיע לנו: "זהו, הגענו, כאן תקימו את הקיבוץ שלכם!". ירדנו מהרכב נרגשים, לתוך שדה קוצים ללא עץ אחד באופק, ובמרחק של מאות מטרים בודדים מהגבול – ללא צל, מים, חשמל, טלפון וכביש".
להיות כה קרוב לציר הגבול לא העלה בכם חשש?
"היינו נערים בני 19. הקושי והסכנה רק חיזקו את הרצון שלנו להקים את הקיבוץ דווקא שם", מתאר לב-רן. "אחרי שניכשנו את הקוצים, הקמנו תשעה אוהלי מגורים גדולים מעודפי הצבא הבריטי. לאחר מכן, העמדנו תצפית על התל שתזהיר אותנו ושמרנו כל הלילה עם רובים צ'כים ארוכים. אף מסתנן או מבריח לא הגיעו לנסות את עוז רוחנו. לילות הקיץ עם הירח המלא, היו מדהימים – אין רעש גנרטור, חושך קטיפתי ושקט אלוהי, אין זכר לאורות באופק. לצד השקט ששרר, היינו מאוד תרבותיים עם ערבי שירה בציבור וריקודי עם. הקושי לא הרתיע אותנו".
קיבוץ להב
האירוע המכונן שהפך לברית דם בין חברי הקיבוץ
אל קיבוץ להב הגיע לב-רן בחודש אוגוסט 1952 בשיא החום, בלי מים, בלי חשמל ובלי מקורות פרנסה. "בקיבוץ לא הייתה עבודה לכולם ונאלצנו לצאת לעבודות חוץ בקיבוצים, במסגרת "פלוגות עבודה"; ליקום, שובל, כפר-מנחם ויד-מרדכי. היינו יוצאים עם המשאית שלנו במוצאי שבת, עובדים כל השבוע תמורת חמש לירות ליום עבודה, וחוזרים ללהב, ביום שישי, לשבת משותפת".
ביום שישי, 18 בנובמבר 1955, קיבוץ להב בן קצת יותר משלוש, יצא הטרקטור לחרוש את חלקת האדמה שנוספה לאחר הסימון החדש (קוביות בטון שהוצבו על הגבול עם ירדן. היום "הקו הירוק"). כמה מחברי הקיבוץ הטרי יצאו לאבטח מסביב. בגלל מכשול בדרך נאלצו יושבי הג'יפ לבצע עיקוף קטן תוך שהם עוברים את קו הגבול. אחר כך הסתבר כי משמר הגבול הירדני ארב להם. שניים מחבריו של עקיבא נהרגו ונקברו בקיבוץ. "מאותו יום קידשנו בדם את בריתנו עם להב".
במבט לאחור אתה מרוצה?
"למען האמת הרגשתי התרוממות נפש. ההרגשה של להיות החלוצים החדשים שמקימים משהו חדש. בתור ילדים זה דבר גדול. ביום העלייה היה נאום של מאיר יערי "מפרס בודד בים אבק פורח", שנתן לנו הרבה תקוות".
"אני מסתכל אחורה בגאווה, למרות כל הקשיים והמהמורות, הצלחנו להפוך את המקום לגן פורח. שתי ההחלטות הגורליות – לשנות את אורחות החיים שלנו ולקלוט חברים חדשים הבונים כאן את בתיהם – שינו את הקיבוץ באופן דרמטי. היום אני מאושר כשאני רואה את הקהילה הפורחת, ואת הילדים והנכדים הרבים המתרוצצים בשבילי להב – יש עתיד!".
רוצים להישאר מעודכנים?
תוכן שיווקי
תגובות