אם היה כדורגלן, ערוצי התקשורת היו חוטפים אותו לשמש כפרשן; אם היה כדורסלן, משרדי פרסום היו רודפים אחריו עם קמפיינים לגבינה / מוצרי טיפוח / דגני בוקר. הרי לפני קרוב ל-13 שנים הוא עמד בסטטוס של עמרי כספי והפך לספורטאי מקצוען מישראל המככב בליגה הטובה ביותר ובמקום הכי נכון להיות בו – ניו יורק סיטי. אלא שאילון קדם בחר באיגרוף, ואחרי קריירה מקצוענית מרשימה חזר הביתה, להרצליה.
הוא בן 33, נולד וגדל בנווה עמל, ומתגורר בשכונה גם היום. למד בבית הספר גורדון, אחר כך בחטיבת זאב ובתיכון למד בהראשונים. "פה זה עיר הקודש. אני ממש מבסוט פה. החברים פה, הים פה, השדות. יש אקשן ויש גם לאן לברוח כשרוצים שקט. מאחורי הבית יש שדה עד רעננה, יש איפה לטייל עם הכלב, אני מבסוט".
היום הוא מאמן ומטפל בשיטה מיוחדת שפיתח המשלבת בין שני תחומים שנראים מנוגדים – האיגרוף המאסיבי והכוחני, עם שיאצו ורפואה סינית. בין היתר, הוא מדריך בזירת האיגרוף ב"סטאר פיטנס" ברעננה. במקביל, הוא שואף לאמן ולפתח את דור העתיד של האגרוף בישראל, ענף ספורט שאמנם מצוי בארץ שנים רבות אבל מעולם לא התרומם והתפתח. הוא מספר שבמכון וינגייט נפתחה נבחרת אולימפית לאגרוף ושהיה רוצה מאוד לאמן שם את הנוער.
אילון קדם. צילום עזרא לוי
איך בכלל הגעת לאיגרוף?
"נורא רציתי לשרת שירות קרבי בצבא, אבל בגלל איזה סיבוך בעין מצאתי את עצמי מדריך בחיל הים, לא קרבי כמו שרציתי. זה הרג אותי. רציתי משהו יותר משמעותי, עם יותר אקשן, וכשנכנסתי בפעם הראשונה למכון איגרוף הייתי מאושר. לא אשכח אף פעם את היום הראשון שלי במכון האיגרוף, הרגשתי שמצאתי את מה שחיפשתי".
איפה התאגרפת?
"בהתחלה במכון לאיגרוף תאילנדי אצל אבנר שלום במכבי הרצליה, אבל מהר מאד הבנתי שאני רוצה ללמוד איגרוף קלאסי. הבעיה היא שבארץ לרצות לעסוק באיגרוף זה כמו לרצות לשחק כאן פוטבול. לא כל כך מתעסקים בזה בצורה רצינית. חיפשתי מאמן כמה חודשים, עד ששמעתי שהגיע לארץ אלוף עולם ואלוף אירופה בעבר, סרגיי דיבקוב, והתחלתי להתאמן אצלו. הייתי ממש רציני, קם בארבע וחצי בבוקר, יוצא לרוץ, מגיע אחר כך לחיילים ובערב ממשיך לאימון. התאמנתי אצלו במשך שנה וחצי באיגרוף חובבני אולימפי, והמטרה היתה לעבור לאיגרוף מקצועני. התאמנתי בארץ באיגרוף חובבני, וביום השחרור מהצבא טסתי לאנגליה, למחנה אימונים ולקרב המקצועני הראשון שלי".
וניצחת?
"הקרב הראשון נגמר בתיקו".
באיזה משקל התאגרפת?
"עד 55 קילוגרם, מה שנקרא משקל נוצה. חצי שנה אחרי השחרור השארתי את האופנוע לחבר שימכור אותו ועליתי על מטוס לניו יורק, כדי לחיות חיים של איגרוף".
בניו יורק חיכה לאילון קדם אחד השמות המוכרים בסצנת האיגרוף השוקקת ב"תפוח הגדול", מאמן בשם הקטור רוקה, שנחשב לאחד הגדולים בעולם וגידל הרבה אלופי עולם, בהם ארתורו גאטי, ואימן גם את הילארי סוואנק לקראת הסרט "מיליון דולר בייבי".
"וככה התחלתי קריירה מקצוענית שנמשכה כשש שנים, בין 2005 ל-2011, עם קרבות בכל העולם: אירופה, מקסיקו, קוסטה ריקה, בכל ארצות הברית. עד שפרשתי בגיל 28", הוא מסכם.
אילון קדם. צילום פרטי
באיזה מאזן פרשת?
"12 ניצחונות, 4 הפסדים ו-4 תיקו. שמונה מה-12 ניצחתי בנוק-אאוט".
איך נראית שגרת החיים של מתאגרף בניו יורק? עבדת שם במקביל לאיגרוף?
"אחרי שנתיים התחלתי לעבוד שם כמאמן, אבל בשנים הראשונות עשיתי הכל מהכל: מלצר, חלוקת פלאיירים, איסוף פחיות בים, ברמן. היתה תקופה לא פשוטה, אבל אחר כך ההכנסה מהקרבות גדלה והתחלתי לאמן והחיים היו בסדר. בניו יורק מעריכים מאמנים שהתאגרפו בעבר ויש המון ביקוש. בין היתר הדרכתי את העובדים בבית חברת גוגל".
יש קרב שאתה זוכר במיוחד?
"נסענו לגוואדלחרה במקסיקו לתחרות בה השתתף 'קאנלו' אלברז, מתאגרף מקסיקני מצוין ומוכר. אנחנו היינו הקרבות המקדימים. התחריתי נגד מתאגרף מקסיקני. הגענו כמה ימים לפני התחרות ויצאתי לרוץ ברחובות, להרגיש את המקום. ראיתי ילדות בנות שלוש מוכרות תכשיטים ברחוב, ילדים חוזרים בטנדרים מהעבודה, והבנתי שזה עם קשוח. הגענו לקרב, הייתי יותר טוב מהיריב שלי אבל הוא פשוט לא נפל. נתתי לו מכות שיכולות לפרק עיר שלמה והוא רק הלך והתחזק. בהפסקה לפני הסיבוב האחרון נכנס לפינה שלי הקאט-מן (אדם שתפקידו לחבוש פצעים ולטפל במתאגרף בהפסקות, י.נ), מקסיקני מקומי, נתן לי סטירה מטורפת לפרצוף שאני והמאמן שלי היינו המומים ואז הוא אומר לי 'ילד, אתה יודע איפה אתה? אתה בפאקינג מקסיקו! אם אתה לא נותן לבחור שם נוק-אאוט, אתה מפסיד בקרב'. כלומר, לא להשאיר את זה לידי השופטים. המאמן שלי מסתכל עלי ואומר לי 'טוב, תעשה לו הטעיה, תמשוך אותו אחורה כשהוא נכנס ואז תבוא עם מכה גדולה'. עבר חצי סיבוב, אני מנסה ומנסה והבנאדם לא נופל. מהפינה צורחים עלי לעשות כבר את המהלך. אז משכתי אותו אחורה, נתתי את המכה – ומאותו הרגע יכלו לספור גם עד מאה, הוא לא היה קם".
למה פרשת בעצם?
"אחרי ההפסד הראשון התחלתי לרדת. כבר לא היתה לי את אותה הרוח. ניצחתי עשרה קרבות רצופים, ומצאתי קרב בבלגיה, על אליפות אירופה קטנה. אני הייתי על הקרשים בסיבוב השלישי, היריב שלי היה על הקרשים בסיבוב השביעי, המשכנו עד הסוף ובפעם הראשונה הפסדתי בנקודות. מאז, משהו באמונה שלי בעצמי נסדק. עוד המשכתי כמה שנים אבל לא היתה בי את אותה הרוח".
אילון קדם. צילום פרטי
ומתי חזרת לארץ?
"הייתי שם כמעט 11 שנים וחזרתי לפני שנה וחצי. היום אני מאמן ובו בזמן לומד רפואה סינית ושיאצו. אחרי הפרישה עסקתי באימון, וניו יורק היא מקום נהדר ללמוד ולאמן בו כי אתה נמצא ליד המאמנים הכי טובים. התמחיתי בשלושה תחומים: תרגול מתקן שעובד על איזון שרירים, שיקום מפציעות ואימון נשים בהריון".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך אחרי כל כך הרבה שנים שעסקת בספורט כל כך פיזי וקשוח, אתה מגיע לרפואה סינית עדינה, טבעית ורוחנית?
"קודם כל, כספורטאי אני אומר לך שתשעים אחוז מקרב איגרוף הוא מנטאלי, או 'רוחניקי'. לדעתי, חלק גדול מהקרבות שניצחתי זה בגלל שבאתי עם כושר מנטאלי גבוה יותר מהיריב שלי, עם הרבה אמונה והרבה כוח רצון. היו לי קרבות שאני והמתאגרף שמולי הגענו לאפיסת כוחות, ושנינו כבר לא יכולים יותר, ושם, במקומות האלה, כוח הרצון מדבר. זה פחות מי יותר מהיר או חזק אלא מי רוצה יותר ומי מוכן לכך מבחינה מנטאלית".
ואיך הגעת לרפואה סינית?
"כמתאגרף סבלתי מהמון מפציעות וכאבים. היום אני יודע איך לטפל אבל פעם הייתי סובל שבועות וחודשים".
אז איך הרפואה הסינית עושה את ההבדל?
"תחשוב על מתאגרף שזורק אלף 'הוקים' ביום אחד. הוא עושה תנועה קדימה, אבל אתה לא מאמן את השריר לחזור אחורה. רק קדימה, קדימה וקדימה. אז כשמגיע אלי אדם כזה אני אומר לו 'בוא נתחיל לאמן את היד אחורה'. השיטה שלי נכונה לא רק לספורטאים ומתאגרפים אלא גם למי שיושב כל היום מול מחשב, וכל היום הגוף שלו מכוון קדימה, רק קדימה. כוח המשיכה פועל עליו, הכתפיים מוטות קדימה, כי כמה אפשר לשבת ככה בלי שזה ישפיע. אם אני מתאגרף ואתה מתאגרף ואנחנו עושים את כל יום את אותם האימונים ואני זה שסובל מבעיות בכתפיים, למשל. אז למה דווקא אני? זה בגלל חוסר איזון פנימי. למה אדם מסוים שיושב כל היום סובל, ואדם אחר שעושה את אותו הדבר לא סובל? אז היום אני יודע שזה בגלל חולשה של האיברים הפנימיים, של זרימת האנרגיה במרידיאנים, ואני רואה את זה עובד וזה הכי כיף".
תגובות