אין משפחה שכולה של חלל צה"ל החל מה- 7 באוקטובר שלא מכירה את רפי ארווס, אביו של סמ"ר שי ארווס ז"ל הגיבור, שנהרג באסון הנמ"ר ב- 31 באוקטובר 2023. לאחר האסון שפקד את משפחתו החליט רפי לפקוד כל משפחה שכולה של חלל צה"ל מאז אותו יום נורא. זה נמשך גם השבוע כאשר עלה לצפון לנחם את שתי המשפחות האחרונות שיקיריהן נהרגו בלבנון המשפחות של שני הגיבורים, רס"ל מאהר חטאר, וסמ"ר אור דמרי זכרם לברכה.
שי ארווס ז"ל גדל והתחנך בחולון ולאחר מותו הותיר את הוריו רפי וזהבה, ואת ארבעת אחיו הגדולים ממנו: חן, אור, רן וטל ואת בת הזוג אדר. שי למד בבית הספר היסודי "התבור" בחולון ובתיכון המקיף "אורט חולון למדע וטכנולוגיה" במגמת הנדסת מחשבים ואלקטרוניקה עם התמחות בביו-רפואה. הוא התנדב במד"א והיה פעיל גם בתוכנית "נוע"מ" (נוער מעורב בחטיבות הביניים) של המרכז הקהילתי "נווה ארזים" בחולון ועל פעילות זו קיבל תעודת הצטיינות. במשך שלוש שנים הוא השתתף בפעילות הכנה לצה"ל של תנועת "אחריי".
שי התגייס לגבעתי באוגוסט 21 ושירת בגדוד "צבר" בפלחו"ד (פלוגת החוד). במהלך שירותו נשלח לקורס חובשים קרביים ולאחר שסיים אותו חזר לגדוד כחובש קרבי. הוא השתתף באירועים מבצעיים מגוונים, לקח חלק משמעותי בהגנה על מדינת ישראל ובזכות הישגיו קיבל שתי תעודות הצטיינות.
פינת הישיבה המיוחדת למשפחות השכולות בחלקה הצבאית בבית העלמין בחולון. צילום פרטי
ב- 7 באוקטובר נשלחו שי וחבריו לקיבוץ כפר עזה שם הצילו חיים של תושבים רבים ובהמשך עברו אימונים לקראת כניסה קרקעית לרצועת עזה. ב-31 באוקטובר 2023, כמה ימים אחרי תחילת התמרון הקרקעי של צה"ל ברצועת עזה, פגע טיל נ"ט בנמ"ר (נגמ"ש מרכבה) של כוח "גבעתי" שפעל בצפון הרצועה. 11 מהלוחמים שהיו בו, ובהם שי, נהרגו.
כמו משפחות שכולות רבות, גם עולמם של בני משפחתו של שי חרב עליהם כפי שמסביר רפי בישירות האופיינית לו: "החיים שלנו נהרסו, המשפחה התפרקה. אין יותר שמחת חיים. כל החיים שלי זה רק סביב ההנצחות לשי והעזרה למשפחות שכולות אחרות".
"אין לי ספק שאם שי היה בחיים הוא היה משרת בשב"כ"
עם רפי אני מדבר השבוע כשהוא בדרכו חזרה למרכז הארץ מאילת. הוא הגיע לשם כדי לציין את יום ההולדת 23 של שי בתאריך העברי ומשם עשה את דרכו לחלקת הקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין בחולון. אותה הפך לדבר מיוחד במינו שלא קיים בשום מקום אחר בארץ. "קשה מאוד לציין את יום ההולדת של הבן שלך כאשר אתה לא יכול לצחוק איתו, לחבק אותו ולהרגיש אותו. אין דבר קשה מזה. אני חושב איך שי היה מציין את יום ההולדת 23 וזה קשה לי מאוד".
מה אתה יכול לספר על שי?
"שי הוא הבן הקטן שלנו. בן הזקונים מתוך חמישה בנים. הוא היה ילד חרוץ ואף פעם לא היו איתו בעיות. קראנו לו שי כי חבל הטבור נכרך סביב צווארו בלידה ולכן זאת הייתה מתנה עבורנו וזה גם ראשי התיבות של שמע ישראל. מאז שהיה קטן הוא היה תלמיד טוב, היה בתנועות נוער והתנדב למען ניצולי שואה. היה אהוב על כולם, חבר טוב. הוא לא היה מאפשר חרמות בבתי ספר כמו שקיים היום כי הוא אהב את כולם. גם בבית הוא דאג שלא יהיו מריבות בין האחים. תמיד ידע להשכין שלום, היה לו את זה".
יוצא לך לדמיין מה שי היה עושה כיום, אם היה בחיים?
"אין לי ספק שהוא היה משרת בשב"כ. הוא דיבר איתי על זה כי הוא אוהב את תחום הביטחון. יש לו חברי ילדות שמשרתים בשב"כ ואין לי ספק שהוא היה הולך לשם גם".
שי ארווס ז"ל בפעילות, צילום פרטי
היה לו ברור שהוא הולך לשירות קרבי?
"בוודאי. הוא היה בתנועת אחריי במשך שלוש שנים. הוא רצה להתגייס לאחת הסיירות אבל ביום הגיבוש לא הרגיש טוב ולא עבר ולכן בחר בגבעתי. הגיע לפלחוד ובמהלך השירות יצא לקורס חובשים. ב- 7 באוקטובר הם הצילו 102 תושבים בכפר עזה".
היו לכם חששות משירותו הקרבי?
"אני ידעתי ששי ייפול במלחמה וגם הוא ידע ולכן כתב את הצוואה שהשאיר לנו. יום לפני הכניסה הקרקעית שי שלח לנו הודעה שבה כתב שלוקחים להם את מכשירי הטלפון ולא נוכל לדבר איתו. הם עברו 5 ימים של לחימה קשה מאוד. הם הבינו שיכול להיות שלא יחזרו. הם הרגו 248 מחבלים בחמישה ימים עד שנהרגו. בלילה שבאו להודיע לנו אני ממש חיכיתי להם. כשהייתה דפיקה בדלת אמרתי לאשתי תפתחי זה מהצבא".
שי ארווס ז"ל עם תעודת הצטיינות, צילום פרטי
אתה ידוע כמי שעוזר למשפחות שכולות רבות. מאיפה הכוחות לכך?
"לאחר ההלוויה של שי החלטתי שכל הותר לפרסום אני אלך למשפחות השכולות. לכל משפחה אני נותן ספר תהילים ותמונה של הנופל. הייתי אצל 750 משפחות שכולות מאז ההלוויה של שי. זה עוזר לי להתמודד עם האובדן שלי. כל היום אני בדרכים, הייתי בכל החלקות הצבאיות בארץ שבהם קבורים חיילים מה- 7 באוקטובר. אתמול הלכתי לחלקה הצבאית באילת ושטפתי את הקברים של החלקה הטרייה. אני מנציח את שי גם באילת מאחר והמון ישראלים מגיעים לעיר הזאת. יש בכניסה לעיר כיכר על שמו ותליתי שלטים של ברוכים הבאים לאילת. אני אומר לעם ישראל, תיהנו באילת, אבל אל תשכחו את החיילים שנתנו את חייהם למענכם ובזכותם אתם נהנים".
ספר על מה שעשית בחלקה הצבאית בבית העלמין בחולון שזה משהו ייחודי.
"אין דבר כזה בשום מקום בעולם. עשיתי שם דשא סינטטי עם עגלת קפה וכל מי שמגיע שותה שתיה חמה וקרה, הכל חינם ללא כסף. לקחתי חלק מהחניה, הבאתי תורמים שתרמו פינות ישיבה. חשוב לי שיבואו הרבה אנשים ושיבכו על הקבר של קרוב המשפחה שלהם וזה בסדר אבל ליד יהיה להם קפה ועוגה. לתת תחושה טובה לאנשים שבאים לבקר את יקיריהם. קיבלתי המון תגובות על מה שעשיתי בחולון ועל כל הפעילות שלי בכלל למען כל המשפחות השכולות. עכשיו אני בדרך מאילת לחלקה הצבאית בחולון שם אני נמצא כמה שעות כל יום".
מה זה נותן לך?
"אני יושב שם ורואה כל מי שנכנס ומדבר איתם. קורא להם ונותן להם נרות נשמה ועושה להם קפה. הוא רואה שבא למקום שכדאי באמת לבוא אליו. כמה שזה מקום של שכול ואבל חשוב לי שלאנשים תהיה חוויה טובה בביקור".
The post "הייתי אצל 750 משפחות שכולות מאז ההלוויה של שי. זה עוזר לי להתמודד" appeared first on השקמה חולון.
רוצים להישאר מעודכנים?
אלו תגובות אתה מקבל ממשפחות שכולות על הפעילות שלך?
"אורן סמדג'ה, שגם איבד את בנו במלחמה, אומר שאני מסביר בצורה הטובה ביותר את כאבן של המשפחות השכולות, שאני מדבר מתוך הנשמה שלי. המון אנשים מזהים אותי ומבקשים ממני ברכות. אפילו רבנים שרואים אותי מנשקים לי את היד".
שי ארווס ז"ל ואביו רפי, צילום פרטי
מעבר להנצחות שעשה אביו במקומות רבים, אחיו של שי יצרו עגלת מתוקים ומסתובבים איתה בבתי חולים ברחבי הארץ, מחלקים לחולים עוגות וקינוחים, וכך ממשיכים את דרך ההתנדבות והחסד של שי ואת שאיפתו לשמח אנשים ולהמתיק את חייהם. "שטראוס עלית" הוציאה מהדורת שוקולד חלב מיוחדת לזכרו. תנועת "אחריי!" מנציחה אותו במסעות, בפעילויות התנדבות ובאירועים לזכרו. מנובמבר 2024 קבוצת הילדים של "מועדון הכדורגל עוצמה חולון" נקראת "קבוצת עוצמה שי ארווס". שי מונצח בפייסבוק ובאתרים "ריממבר", "ממוריז+" ו"למלא את החלל"; באתר "קווים לדמותם" אוירה דמותו על-ידי המאיירת צליל רווה עם הביטוי המזוהה איתו "תהיו בשמחה, תפזרו טוב בעולם". ספר תורה הוכנס לעילוי נשמתו בבית הכנסת "אור התורה" בחולון.
הצוואה של שי: "תדעו שכל זה לא היה לחינם"
כאשר רפי מספר כי שי הרגיש שלא יחזור בחיים מהמלחמה הוא מסתמך גם על הצוואה שהתגלתה במכשיר הטלפון של שי, כשבועיים לאחר מותו. לפני שנכנס לעזה הוא כתב למשפחתו ובת זוגו: "למקרה ו…לאדר האהובה שלי, אימא היקרה שלי, האבא הכי טוב בעולם וכל האחים שלי חן ותמי, ריי ואימרי, אור וניב, רן ומוריה, אמילי וארי וטל וסתיו והמשפחה הקרובה, שתדעו כמה אני מתגעגע אליכם ואני אוהב אתכם. האמת ששמחתי לעשות את מה שאני עושה, להציל אנשים ולשמור על המדינה, כי זה משהו שתמיד רציתי. משהו שתמיד היה חלק ממני מאז שהייתי קטן ועכשיו הייתה לי ההזדמנות לעשות זאת ולתת מעצמי גם למדינה. אז שתדעו שכל זה לא היה לחינם והיה שווה את זה. ושכל עם ישראל ימשיך במסורת הזאת ולאהוב את המדינה כי אנשים לא נפלו פה סתם ויש אנשים שצריכים לשמור פה. אני יודע שזה יהיה קשה אבל אני רוצה שתמשיכו איך שאתם. תמשיכו בחיים, תיתנו מעצמכם כמה שאתם רק יכולים, תהיו משפחה מאוחדת. ואדר אהובה שלי, תמשיכי בשלך. זה יהיה קשה אבל אני באמת רוצה שתהיי מאושרת כמו עכשיו ותמשיכי הלאה. וכל חבריי הקרובים, אני אוהב אתכם ומעריך אתכם על כל החיים והחוויות שעברנו ביחד. היה מאוד כיף, נהניתי מאוד והיו לי חיים מאושרים. סבא, אני יודע שתמיד האמנת בי והיית מאוד גאה בי שנהייתי לוחם. אז תהיה גאה גם עכשיו כי לא נפלתי לחינם".
תגובות