בימים האחרונים התפרסם כי שרת המשפטים איילת שקד מתכננת לנו חוק צנזורה לרשתות החברתיות, המאפשר למחוק את קודש הקודשים של “דיני הראיות” במשפט הפלילי, על מנת להשתיק מתנגדים פוליטיים או לא דתיים. רק לסבר את האוזן, משטרים בהם אין צורך בדיני ראיות, אלא מספיק חוות דעת על מנת להרשיע בפלילים, הם משטרים דיקטטוריים, חלקם אכזריים, כולם דכאניים ואלימים כלפי נתיניהם. לשם, יוזמת חקיקה כזו לוקחת אותנו. אני מאמינה, שגם מי שאוויל/ה דיו/ה על מנת לבסס את השקפת עולמו/ה על “שמאל/ימין” ועל שנאת שמאלנים, לא רוצה לחיות תחת משטר כזה. זה הזמן לכולנו לקום ולומר: די.
כי איך נראית חקיקה פאשיסטית אלימה? איך נראה טרור פרלמנטרי? איך נראית שנאת נשים? איך נראית אלימות סקטוריאלית? איך נראית פסיכופטיות פוליטית? איך נראית דיקטטורה ששונאת את נתיניה? איך נראית פלגנות וחרחור מלחמה בעם? איך נראית גזענות? לאומנות? בדיוק ככה. כזו שלא נזקקת ליותר מדעה קלושה על מנת להשתיק את האחר/ת.
והפלא הגדול הוא, קולת העיסוק הזה בביטול הצורך בהוכחה משפטית מעבר לספק הסביר. זה גם הקשר לשנאת נשים, שכן כשמדובר בביטחון האישי שלנו – הנושא כלל לא עלה לדיון. שנים אנחנו דורשות להקים ועדת משפטנים שתמצא מתווה לשינוי ההתייחסות לדיני ראיות בתיקי אונס. אלפי נשים נאנסות בשנה, תיקים בודדים מגיעים למיצוי וענישה. למה? כי דיני ראיות מוצגים כעניין יותר קדוש מהתורה עצמה. אבל מה, כדי לקדש גם את חופש ביזויה של הדת היהודית על ידי החרד”לות הרגישה והנעלבת, על ידי שימוש בדת כקרדום לחפור בו לזריעת פילוג בעם היהודי וחרחור מלחמה בינו לבין העמים האחרים, אפשר למחוק את דיני הראיות בחקיקת בזק במחשכים. כפיים.
לכאורה, זה חוק “בלי שיניים” – אבל הוא מבטא מגמה ונותן לגיטימציה להשתת פחד מביטוי ומפעולה אזרחית. כבר עכשיו, השבוע, הגיע לאזני מקרה של עובדת ציבור, שהיו מי שלא הסכימו עם החלטתה, ואי ההסכמה הזו, המנומסת והאדיבה ככל שתהיה, הביאה את האזרחית הלא-מסכימה לחקירת משטרה בגין “העלבת עובד ציבור”.
פקידות הרווחה, למשל, שיש הרואים/ות בהן לעתים זרוע ההתעמרות של מדינת ישראל במוחלשים מבין אזרחיה, עושות את זה שנים. אני עצמי אויימתי פעם על ידי בכיר כלשהו, ש”יגמור לי את הקריירה” רק משום שחלקתי פומבית על מניעים להוצאת ילד כלשהו מרשות משפחתו. זו פרקטיקה כזו של השתקה.
אני יכולה להניח, מנוסח היוזמה כפי שפורסמה בתקשורת, שאת הפוסטים המסיתים ונוטפי הבלע ולשון הרע של בריוני הרשת מימין, שהם קבלני הביצוע בשטח של הממשלה, לא יסירו בהליך הזה. הנעלבים והנפגעים והמאותרגים הם רק אלו שבצד החזק, של השלטון, מה שמכליל את השלטון הזה לקטגוריה עוולתית, שלא כבוד גדול להשתייך אליה.
ותכלס, כמי שמבינה דבר או שניים ביהדות, ברור לי שאם יש עלבון צורב לדת היהודית, הרי שהוא טמון בעבירות נגד האדם למקום ונגד האדם לחברו/ה, שמבצעים הסקטורים הדתיים -לאומניים שמתבכיינים על עלבונם המפוברק, שהוא לא יותר ממניפולציה זולה, עוד אמצעי להשתיק אופוזיציה. אין מקום לאלימות ברשת. חוק שמנוסח כהגנה מהעלבת הדת, לא מכבד את הדתיים. דתם לא כזו מוצקה, אם כל שרימפס שחילוני/ת מפרסמ/ת ביום כיפור, גורם להם/ן זעזוע ועלבון עמוק. אני מניחה לכן, שהפרשנות המתלהמת שתיגזר מהחוק הזה תהיה עלבון דתי מהתנגדות ערכית לכיבוש – מחוזות הנדל”ן הפוריים של הלאומנות הדתית, ולא מעלבונה של הדת עצמה. גם בכך, היוזמה עושה שקר, שהוא בבחינת התעלמות אירונית מהדיבר התשיעי בלוח הדיברות.
החוק הזה הוא חלק ממארג חקיקתי שכלולים בו גם חוק הלאום וחוקים גזעניים ופאשיסטים אחרים. חברת מופת, לא תצא מהם. אין בו כבוד עצמי, או לאומי, או שמץ של מחשבה על אחדות העם. תאמינו לי שאפילו לא מנחם אותי לדעת שחוקים כאלו הם חרב מתהפכת גם על יוצריהם. כי ההיסטוריה מלמדת, שכשאלו יסיימו להרוס כל חלקה טובה בחברה הישראלית, תהיה לנו ולילדינו הרבה מאוד עבודה שיקומית.
רוצים להישאר מעודכנים?
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת
תגובות