משדרות להרצליה: "כל עוד אין לי ביטחון לילדים שלי, לא אחזור לשם"

"החיים בשדרות היו 95 אחוז גן עדן וחמישה אחוז גיהנום ובשבעה באוקטובר הכל התהפך", כך אומרת בעצב רחלי אידל, תושבת שדרות שמתגוררת כבר כחודשיים עם משפחתה במלון דניאל בהרצליה לאחר שעזבה את ביתה למחרת השבת השחורה.

רחלי (30), גננת במקצועה, נשואה לרם (31) שוטר יס"מ, ואם לשני בנים: יונתן בן ארבע וחצי ואריאל בן שנה ועשרה חודשים. רחלי העדיפה לא לדבר על השבעה באוקטובר, במיוחד לא על מה שבעלה עבר ועשה באותו יום. למחרת אותו יום נוראי עברה עם משפחתה הרחבה, כולל הוריה ואחותה הצעירה, לבית הארחה בקיבוץ בית אורן בכרמל וכעבור עשרה ימים עברה המשפחה למלון דניאל בהרצליה, בו שוהים בעיקר תושבים משדרות ומקרית שמונה.

כמו משפחות רבות מבין המפונים, השתלבו רחלי ובעלה בעבודה, כאשר רחלי עובדת בגן של ילדי המפונים לגילי 3 עד 6 שפתחה העירייה במלון דניאל. "בעלי עובד כשוטר בכל מקום שצריך. הבן הגדול השתלב בגן עירוני בשכונת גן רש"ל והבן הקטן נמצא במעון שגם פתחו במלון".

כמו מפונים רבים מהדרום ומהצפון, גם רחלי מספרת על הקשיים במגורים במלון: "בהתחלה זה יכול היות נחמד להיות במלון, אבל אחר כך זה מתחיל להעיק ולהיות מאוס. קשה מאוד לעזוב בית לטובת חדר קטן שלא בנוי להכיל משפחה לטווח ארוך. כל פעם שאומרים לנו שזה מתארך בעוד שלושה שבועות זה מביא אותנו לדאון כזה. מצד שני, גם אם היו אומרים לי לחזור היום לשדרות, לא היינו חוזרים. להערכתי יש כיום בשדרות 5,000 תושבים, אחוז קטן מכל תושבי העיר. מכל מי שאני מכירה, משפחה וחברים רבים, רק אחד אני מכירה שנשאר בשדרות, כל השאר עזבו".

ועם כל הצער ברור לכם שזה ייקח עוד חודשים רבים עד שתחזרו הביתה.

"זה ברור לנו, אבל האמת שאני בכלל לא יודעת אם אני רוצה לחזור לשדרות. נולדתי וגדלתי בשדרות ואני מאוד אוהבת את העיר אבל כמה שהעיר מהממת והאוכלוסייה מיוחדת ומדהימה, כל עוד אין לי ביטחון לילדים שלי, לא אחזור לשם".

את יודעת בוודאות שלא תחזרו לשם?

"זה תלוי בתוצאות המלחמה. יש כאלו שאומרים שיחזרו בכל מקרה ויש כאלו שכבר עזבו את העיר באופן סופי, אבל הרוב המוחלט של התושבים מחכים לתוצאות המלחמה. אני לא זוכרת את עצמי בעיר ללא קסאמים, אבל עם הטילים אנחנו יודעים להסתדר כי יש ממ"ד, היה לי איך להגן על ילדיי, אבל מה שקרה בשבעה לאוקטובר זה כבר סיפור אחר לגמרי. חייבת להיות אופטימית, אחרת אני פשוט אתפוצץ"

עד כמה הופתעת ממה שקרה בשבעה באוקטובר?

"מאוד. ערער אותנו לגמרי כשהמחבלים הגיעו אלינו לתוך שדרות ורצחו עשרות אנשים כולל שוטרים, ובקלי קלות זה היה יכול להיות גם בעלי. חברים שלו נרצחו וברור לך שאנחנו מכירים את כל מי שנרצחו. בשדרות כולם מכירים את כולם גם אם לא באופן אישי. שרתתי באוגדת עזה, אני מכירה הכל מקרוב, ראיתי כמה המערכות עובדות, כך שאמרתי שאין סיכוי שדבר כזה יקרה. בשבת השחורה לא האמנתי שזה נכון. כל הסרטונים שפתחתי נראו כמשהו לא אמיתי".

הבן יונתן במשחק הכדורגל נגד נבחרת האמנים. צילום פרטי

ילדי המפונים ונבחרת האמנים. משחק מרגש. צילום עיריית הרצליה

נחזור להרצליה, עד כמה עיריית הרצליה עזרה לכם?

"מאוד. אני חייבת לשבח ולהחמיא לעיריית הרצליה שדואגת לנו להמון פעילויות והפעלות, נותנת לנו הרגשה של בית, הקלה בחניות ובחנויות, נותנים לנו הנחות ודברים בחינם, יש הפעלה של מערך שלם של כביסות שעוזר לנו מאוד. מכל ערי המרכז אני מאוד שמחה שהגעתי להרצליה. מגיע שאפו ענק לעיריית הרצליה ולתושבי הרצליה המדהימים שמנסים לעזור לנו בכל מה שצריך".

בנה יונתן לקח חלק במשחק הכדורגל המיוחד שהתקיים ביום ראשון בספורטק הרצליה בין נבחרת ילדי שדרות וקרית שמונה שפונו מבתיהם ומתארחים בהרצליה לבין נבחרת האמנים, כאשר המשחק היה בסימן "מגבירים את האור" למען חזרתם המהירה של החטופים והחטופות. בתחילת הערב הדליק ראש עיריית הרצליה, משה פדלון, נר רביעי של חנוכה ולאחר מכן הזניק את המשחק שהסתיים בתוצאה 10:10. את בנה וחבריו מאמן פעמיים בשבוע במלון אורי גוטמן, מאמן קבוצת הפועל רמת גן. רחלי: "מגיע כל הכבוד לאורי שמגיע אלינו פעמים בשבוע לאמן את הילדים שלנו במגרש מאולתר במדשאה של המלון, קבוצת צעירים ובוגרים. דאגו לנו לתלבושות ולכל הציוד. הבן שלי השתתף ביום ראשון במשחק נגד נבחרת האמנים והתרגש מאוד. זה היה אירוע מושקע ומרגש מאוד".