ביום רביעי השבוע, בתום 102 ימים של חיפושים, נפגשו הוריו של הנעדר אברהם משה (מוישי) קלינרמן (16) עם הכלבנים ומפקד יחידת הכלבנים לישראל (יכ"ל) לפגישה עדכון על המאמצים לאיתור בנם, שנסיבות היעלמותו נותרו עלומות.
החיפושים אחר קלינרמן הם רק דוגמה אחת למה שמעסיק את מאות המתנדבים של יכ"ל, שמטרתה המרכזית היא הצלת חיים, מידי יום לאורך השנה, בסיוע ההולכים המופלאים על ארבע. היחידה הוקמה במהלך האינתיפאדה השניה בראשית שנות האלפיים, על רקע פיגועי החדירות לישובים, וההתקפות הקטלניות בכבישים. כיום פועלת היחידה בשני תחומים עיקריים: בטחון – אילוף כלבי הגנה למשימות סיור ואבטחה, והעברתם במחיר מסובסד לגורמי ביטחון ביישובים, או לאנשים פרטיים הזקוקים לחיזוק ביטחונם האישי. הצלה ואיתור נעדרים – זו היחידה האזרחית המובילה בארץ לאיתור נעדרים, באמצעות מתנדבים, המפעילים כלבי עבודה מיוחדים, רחפנים, רכבי שטח, פרשים צוללנים, סירות ועוד.
מפקד יכ"ל מייק בן יעקב ואחד מחבריו הטובים
כדי להבין את היקף פעילות היחידה, צריך לדעת שמידי שנה נעלמים בישראל כ–4,000 בני אדם, כ–200 מתוכם נחשבים נעדרים בסיכון גבוה, שקיים חשש לחייהם, כמו חולי אלצהיימר או ילדים עם מוגבלויות. כרבע מכלל הנעדרים הללו לא מאותרים לעולם – וכך מתווספים מידי שנה כ–50 בני אדם לרשימה העצובה של אלפי הנעדרים בישראל שלא אותרו.
עדיין, חשוב לציין, שרובם של הנעדרים מאותרים. מי שנותן חלק גדול מהמענה כאשר אדם מוכרז כנעדר, הם כ–400 מתנדבי היחידה ברחבי הארץ ו–100 כלבים, שהוכשרו לצורך כך על ידי היחידה. מי שמנצח על הכל הוא מפקד יכ"ל, מייק בן יעקב, בן 58, המתגורר בבסיס היחידה בכפר תפוח, שבשומרון, מזרחה מכאן. בן יעקב, נולד בארצות הבריאות, עלה לישראל בשנת 1982, שירת בתותחנים וגם בחיל האוויר, למד משפטים, התחתן ונולדו לו שלושה ילדים. בין חיפושים לחיפושים, תפסנו אותו לראיון מיוחד על היחידה שכולה נתינה ורצון עז להציל חיים.
"אנחנו פעילים מידי יום יחד עם משטרת ישראל, הצבא והכבאות", מספר בן יעקב. "אנחנו יחידה ארצית שמחפשת נעדרים וגם עוזרת בביטחון בקיבוצים וביישובים ברחבי הארץ. השנה איתרנו עשרות נעדרים בחיים, אך לצערנו ישנם מקרים שאנחנו מגיעים אליהם כשהם כבר לא בחיים. אין יום שעובר מבלי שאנחנו יוצאים לחפש נעדר". לדבריו, "שלושת הימים הראשונים של היעדרות של נעדר אנחנו לא עוזבים את השטח, גם ישנים בשטח, כי אלו ימים קריטיים שהבן אדם יכול להיות חי. בשל כך, כאשר כל שעה היא קריטית, למתנדבים אין יום ואין לילה. המשפחה שלי סובלת מזה שאני כל כך הרבה ימים ושעות בזה. כמעט כל חג או שבת אני, (כמו יתר המתנדבים), נאלץ לעזוב הכל ולצאת לחיפושים ופעילות הצלה כלשהי. אז, זאת בהחלט התרומה של המשפחה שהיא סובלת אותי במצב כזה".
כאמור, מי שמסייע למאות המתנדבים, הם הכלבים, שעוברים הכשרה מיוחדת בכלבייה של היחידה והופכים להיות כלבי גישוש, כלבי הצלה, כלבי גילוי גופות וכלבי הגנה. "חלק מהכלבים אנחנו מייבאים מאירופה אך את רוב הכלבים אנחנו מגדלים כאן בארץ והם עוברים הכשרה", מסביר מפקד היחידה. "יכולה להיות הכשרה של שלושה חודשים עד שנה וחצי – בהתאם לרמה של הכלב ולאיזה תפקיד הוא מיועד".
מזה יותר משני עשורים פועלת היחידה, מה שאומר שכלבים רבים כבר יצאו לפנסיה. "הרבה כלבים מתבגרים עם הזמן. אפשר שכלב יהיה פעיל וכשיר כשבע – שמונה שנים ולפעמים אנחנו מושכים לעשר שנים, אבל ברור שעם הזמן, כמו בני אדם, הם פחות כשירים לעבודה מאומצת ועבודה פיזית", מספר בן יעקב, כשכבר מגיל חמש היו בביתו כלבים והוא גידל כלבים במהלך כל חייו.
היחידה מורכבת כמעט כולה ממתנדבים, כשרובם, עושים זאת לצד העבודה היום יומית שלהם, על חשבון זמנם הפנוי – כולל גם מפקד היחידה, שעיסוקו הוא בשיווק, פרסום ומחקרים משפטיים.
מפקד יכ"ל מייק בן יעקב עם המפכל יעקב שבתאי וצוותי משטרה
אתם מצליחים להיעתר לכל בקשת עזרה?
"אנחנו אף פעם לא אומרים לא לאף אחד כשקוראים לנו לעזרה. בין אם בן אדם הוכרז כנעדר או בין אם לא ובין אם המשטרה בתמונה ובין אם לא. אף פעם לא נגיד לא. לא לאירוע ביטחוני ולא לאירוע של נעדר ותמיד נבדוק איך נוכל לסייע".
רוצים להישאר מעודכנים?
החיפושים בתשלום?
"אנחנו לא מבקשים שום תשלום תמורת הפעילות שלנו. כמובן שכולם מוזמנים לתרום ואנחנו צריכים עזרה אבל לא מבקשים כסף מאף אחד וככה אין איפה ואיפה, כדי שלא נעדיף מישהו עם כסף לעומת זה שאין לו כסף. יש שיוויון מלא בין כל הפונים אלינו".
כמה עולה לממן את היחידה?
"אנחנו צריכים שני מיליון שקלים בשנה כדי להתנהל כמו שצריך. כל יום של חיפושים עולה בין 1,000 ל – 3,000 אלף שקל. אנחנו מגייסים מידי שנה בסביבות מיליון שקלים, אז אנחנו תמיד בחובות ורודפים אחרי הזנב של עצמנו. אבל מעולם לא נגיד לא. אנחנו יוצאים עם אובססיה לא נורמלית להציל אנשים ולא חושבים על המסביב ועל האדמיניסטרציה".
ברמה הרגשית? בטח יש תחושות של כאב ואכזבה לצד תחושות סיפוק ושמחה. איך מתמודדים עם זה?
"כל מקרה וכל פרצוף זה סיפור חיים שלם. זה בן אדם ומשפחה. הרבה אנשים שסובלים את הכאב ומשתתפים בשמחה אם מאתרים את הנעדר בחיים. קצת קשה להתמודד עם פספוס או כשלון אבל אנחנו משתדלים ללמוד מכל אירוע ולהפוך את הכישלון להצלחה. כשאנחנו מצליחים להציל אחרים, זה נותן לנו כוח להמשיך. יש גם נעדרים שלאחר שאנחנו מוצאים אותם או בני משפחותיהם מתגייסים לאחר מכן ליחידה ואף בעצמם מצליחים לאתר נעדרים. הם מבינים יותר טוב מכל אחד אחר מה זה לחפש אחר נעדר או להיות נעדר בעצמך".
יצא לך לחפש אנשים שהכרת?
"זאת הרגשה קשה, אך זה גם נותן פרופורציות כאשר מחפשים אחרים. להבין קצת יותר את הכאב של המשפחות של הנעדרים".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
תגובות