"יש אצל ערביי ישראל דור שהוא לא פה ולא שם, הם לא סופרים את ההנהגה"

ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי הרצליה, שימש כיועצו לעניינים פלסטינים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים וכראש הזירה הפלסטינית באגף המודיעין של צה"ל (בדרגת אל"מ). "אני אתחיל מהסוף", אומר ד"ר מיכאל מילשטיין על המערכה הנוכחית, "השורה התחתונה שהיו לנו שנה וחצי, שנתיים של הבנות בעזה, הבנות שסיפקו לנו רגיעה, שהן מאוד כושלות. וברגע שלא התאימו לחמאס ההבנות הוא פתח במלחמה. נשאלת שאלה גדולה, האם כשנסיים את המערכה, נזחל על ארבע ונחזור לעניין של הבנות או שנהיה חכמים ונעשה הבנות חדשות. ואני חושב שאם חוזרים לאותן הבנות זה רע מאוד לישראל. אני חושב שבהבנות הבאות שישראל צריכה לגייס מול עזה, חייב להופיע הנושא של השבויים והנעדרים. לא יכול להיות שאנחנו מתנהלים מול חמאס רק בהיבטים אזרחיים ואת הנושא של השבויים והנעדרים שמנו בציר אחר. הפעם חייבים להבהיר להם אתם רוצים הבנות, שיקום ופרויקטים, נא לתת תמורה, אם לא, אין הבנות".

מה אנחנו לומדים מהמערכה הנוכחית?
"קודם כל הבנו שחמאס לפעמים משנה את הגישה שלו. נכון שהוא לא רצה הסלמה רחבה מאוד, הוא כן רצה מבצע שבאמצעותו הוא יממש כמה אינטרסים נקודתיים. אני חושב שאנחנו לא הבנו את זה מספיק טוב. מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית, אמר שהם הולכים לשנות את המשוואה בנושא ירושלים. הם אמרו שהם יגיבו על מה שקרה בהר הבית וזה קרה. אנחנו נסיים את המשבר הזה, אבל נצטרך להבין שלמדנו כמה דברים מרכזיים. דבר ראשון זה ההסדרה, דבר נוסף שבעזה חמאס מאוד דומיננטי, כשחמאס רוצה, הכל הרמטי. ודבר שני, שזו הזדמנות, אפשר לראות שעזה בוערת והיא מוקד המאבק, אבל הגדה המערבית היא בשקט ואין שם עניינים של אינתיפאדה שלישית ואם נשמור על מצב אזרחי וכלכלי טוב באזור הזה, לא חייבת להיות שם תבערה".

רבים טוענים שהבעייה הקשה יותר היא מול ערביי ישראל.
"זה סיפור אפילו יותר גדול מעזה. מאז אוקטובר 2000 לא הייתה תסיסה כל כך דרמטית בהקשר של ערביי ישראל, על רקע מה שקורה בזירה הפלסטינית. מה שקרה לנו בלוד, זה סוג של התפרצות של המון תופעות מאוד עמוקות בחברה הישראלית, שהרבה שנים היו חבויות והתפרצו. יש לנו בעיה גדולה של צעירים ש- 30% מבני 18-24 לא לומדים ולא עובדים, הם לא סופרים את ההורים שלהם, ההנהגות והשייחים. הם לא מוצאים את עצמם והם אלו שעושים בלאגן בכל הארץ. זו לא בעיה רק שלנו, אלא בעיקר של החברה הערבית. זה דור שהוא לא פה ולא שם, הם לא ערבים ולא ישראלים, הם לא מסורתיים ולא מודרניים. חוץ מזה יש בעיה מאוד קשה של העדר משילות, אין דין ואין דיין בעיקר אצל הבדווים. ויש בעיה קשה על רקע המתח, האלימות והפשיעה בחברה הערבית. וזה קשור לעובדה שאין הנהגה. זה לא סתם שאנחנו מחפשים את כל חברי הכנסת הערבים. אין גינוי, אין אמירה, כלום. וחלק גדול מהיהודים יזכרו את זה כשהם ידברו על דו קיום. הבעיה הגדולה של מי שלא דיבר, זה שאין להם השפעה על הרחוב הערבי והצעירים לא ממש סופרים אותם".

מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב?
"לטווח המיידי, זה להכניס עוד משטרה ועוד מג"ב לבלום. הדבר המשמעותי ביותר הוא שתהיה ממשלה מתפקדת. להתחיל את התוכניות שהממשלה אישרה ולא תיקצבה: תוכנית במאבק הפשיעה בחברה הערבית, פיתוח ויזמות, נוער ועוד. הכל אושר, אבל לא יצא לפועל. זה דורש בעיקר עבודה מאוד מעמיקה לטיפול עומק בחברה הערבית. אנחנו נמצאים במצב רע מאוד. מה שהבנו שזו נורת אזהרה מאוד חריפה שאומרת שחלק גדול מהבעיות שקיימות בחברה הערבית ובעיקר אובדן המשילות, הדור הצעיר והפשיעה והאלימות, הם לא נשארים בגבולות החברה הערבית. אם לא מטפלים בזה זה יגלוש החוצה ויפגע בחברה היהודית. זה דבר שכל המדינה צריכה להבין שהוא דורש טיפול מידי".

מתי להערכתך הסיפור בעזה יגמר?
"אני חושב שהחיסול שהיה של הרביעייה הוא מאוד משמעותי ויכול לתת לנו סולם לרדת מהעץ, כמו כן שלושת המגדלים שהפלנו היו מהלך מאוד משמעותי. אני חושב שאפשר להתחיל לסמן שוויון וששיקמנו את ההרתעה".