הרחפנים, הקשר עם התושבים והבת עם הצרכים המיוחדים: ראיון עם סגנית מפקד תחנת גלילות

השנה היתה זו הפעם הראשונה שסגנית מפקד תחנת המשטרה גלילות, רב פקד רונה מורד, לא חגגה את ליל הסדר בקרב בני משפחתה והיתה מפקדת היערכות בשטח כחלק מכוח הקורונה. מורד, בת 52, היא בעלת קריירה משטרתית מפוארת וכבר שנתיים וחודשיים היא משמשת בתפקיד, אחת משתי הנשים היחידות בתפקיד סגנית מפקד תחנה. היא היתה בין הנשים החלוצות בתפקידים מבצעיים במשטרה וכיהנה בין השאר כמפקדת יחידת סיור. היא הספיקה לכהן בלא מעט תפקידים בכירים ומבצעיים במשטרה והיא שותפה של יועצת המפכ"ל לענייני נשים במהפכה לקידום הנשים במשטרה וגייסה שוטרות וקצינות לתחנת גלילות, בהן גם הטרנסג'נדרית הראשונה במשטרת ישראל. היא לוקחת חלק באופן קבוע בפרויקטים התנדבותיים רבים למען הקהילה, בין השאר במעון נאות אביב בהרצליה לנערות בסיכון, מעון לבצלר בהרצליה לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית ומעון לנשים מוכות. היא תמיד שואפת גבוה יותר ועכשיו היא מחכה לקידום לתפקיד הבא שלה, אך מעבר לקריירה המשטרתית היא אם חד-הורית לשתי בנות – רותם, בת 28 שחיה בלוקסמבורג, ויהל, בת 24, בעלת צרכים מיוחדים, והיא חולמת לאמץ עוד ילדה.

"הקורונה השפיעה על החיים של כולנו", מספרת מורד, "היא תפסה את בתי יהל בזמן שהתגוררה עם שותפים בדירה של אקי"ם ברעננה ואף נאלצה בפעם הראשונה להישאר שם בשבת. באותו הזמן הגרוש שלי, משה, שהיה בחופשת פרישה מהמשטרה וחזר מטיול בספרד נאלץ להיכנס לבידוד לשבועיים ואני לקחתי כמה ימים חופש להיות איתה. הבת שלי זקוקה להשגחה צמודה והיא גרה כעת עם אבא שלה ואני רואה אותה פעם בשבוע ולוקחת אותה לסופי שבוע כשאני יכולה ואני מקווה לראות אותה קצת בחג. סבתא וסבא לא יכולים לעזור כי הם מבוגרים ואנחנו לא מסכנים אותם. זו תקופה מאוד מאתגרת וקשה".

איפה הקורונה תפסה אותך?

"אני עובדת במשמרות של 12 שעות ביום בתקופה הזאת. אנחנו מבצעים כבר כמה זמן בדיקת מבודדים שגרתית יומיומית בטלפון ופיזית, שלטובתה אנחנו מפעילים אמצעים כמו רחפנים וביקור בבתים ונעזרים ביכולות של השב"כ. יש לנו כוחות משימה לדבר הזה. עד הסגר המשמעותי גם ביקרנו בעסקים גדולים, בחנויות וברשתות שיווק, הסברנו איך להתנהל במצב הנוכחי כדי למנוע הפצה של הנגיף והצבנו להם מדבקות כדי שהלקוחות ישמרו על שני מטר מרחק אחד מהשני. עשינו דברים שמשטרת ישראל לא בהכרח אמורה לעשות. הכל כדי להסביר לאזרחים איך להימנע מהדבקה ואיך לשמור על עצמם ועל הסובבים אותם, אם באמצעות סטיקרים על הבגד, על המכוניות ועל עסקים".

איך בילית את ליל הסדר?

"בערב ליל הסדר, בסגר, הייתי מפקדת היערכות בגזרה מהשעה 11:00 בבוקר עד חצות. הרעיון הוא לאכוף את הסגר וההנחיות, הצבת מחסומים קבועים ומדלגים שנעים ממקום למקום בצדי הדרכים ובדיקה שהאנשים שיוצאים מורשים לצאת ורק למטרות שנקבעו. כמובן שאנחנו אנושיים ורגישים למקרים חריגים ומפעילים שיקול דעת. למשל, היתה אישה בת 80 מהרצליה שמגיעה כל יום לכמה שעות לטפל בבת שלה בת ה-50 עם צרכים מיוחדים שמתגוררת בתל אביב ואפשרתי לה את זה. מי כמוני מבין לליבה. אנחנו מצפים מאנשים להישמע להנחיות. אנחנו עושים את זה לא כדי לחפש מי הפושע הגדול שיצא וחרג מהחוק אלא למען מניעת התפשטות הנגיף. אנחנו כולנו נרתמים למשימה הזאת ומתנהגים כמו במבצע ענק של כל משטרת ישראל בכל המדינה. אנחנו רוצים לאפשר את החג שיעבור בשקט אבל שהמגפה לא תדהר קדימה ונאבד שליטה. בחג זה עלול להיות מסוכן הרבה יותר מבשגרה ואני מניחה שכל אחד היה רוצה לבלות עם המשפחה שלו ואני אישית הייתי רוצה לבלות עם המשפחה שלי.

"יש לי זוג הורים בני 80 ומעלה, אבא שלי מאוד חולה, ולא ראיתי אותם כבר חודש וחצי ויש לי יומולדת בסוף החודש. החג הזה הוא חג משמעותי עבורי ואף פעם לא קרה שלא ביליתי עם המשפחה את החג הזה. בשנים האחרונות כל המשפחה שלי באים אלי בליל הסדר, אנחנו חמש בנות וכל אחת מגיעה עם הילדים והבעלים ולפעמים גם הנכדים. הפעם לא ביליתי איתם ולא ראיתי אותם ואסתפק בשיחת וידאו איתם כמו שאני עושה איתם כמה פעמים בשבוע ובזה זה מסתכם. מעבר לזה שזו אחריות, שליחות, נראות ולהיות בחזית, זה גם צורך מבצעי שמגיע עם התפקיד הזה וברור לי שאני צריכה להשקיע. לי אישית מאוד קשה החג הזה לא להיות איתם אבל אני מבינה את הצורך והנחיצות שלי בעבודה ואני גם מבינה את המצב ולא רוצה חלילה לסכן אותם. אני מצפה גם מהציבור לנהוג כמוני".

איך הבת שלך מגיבה לזה שאת בקושי נמצאת בבית?

"קשה לה. אנחנו עושות שיחה מדי ערב והיא אומרת לי שהיא מתגעגעת ושואלת למה אני עוזבת ואם אין אנשים אחרים שיעשו משמרת. כל מיני שאלות תמימות. זה בסדר, אני רגילה לשאלות האלה שלה והיא רגילה להיעדרויות שלי. הגרוש שלי ויתר על קריירה משטרתית ועל החלום שלו, למרות היכולות שלו, כי הוא הבין שרק אחד מאתנו יכול לעשות את זה ובכל השנים הוא סייע רבות בטיפול בבנות. אני באה מבית של הורים קרייריסטים ושניהם היו אנשי חינוך. אמא שלי היתה מועמדת לכנסת והיתה מזכירת נעמ"ת ודי רציתי לחקות אותה. היא תמיד היתה מודל לחיקוי עבורי. החיידק הזה היה גם אצלי. כשסיימתי קורס קצינים, שנערך שנה בתנאי פנימייה, דרשתי והתעקשתי לעשות תפקידי שטח שאף פעם לא היו בהם נשים, כמו מפקדת יחידת סיור. היום יש נשים בתפקידים האלה אבל אני הייתי אז חלוצה. זה תפקיד שהוא דורש מסביב לשעון. עשיתי כל מיני תפקידים מאתגרים וגם בבגרות שלי במשטרה נשארתי עם תפקידי הליבה בתוך משטרת ישראל. הייתי ראש מחלק פשעים ביפו, קצינת אח"מ בתחנת לב תל אביב, ראש צוות חקירה מיוחד של מרחב ירקון (צח"מ) וראש לשכת חקירות במרחב ירקון. משם התיאבון רק גבר ורציתי להיות מפקדת תחנה ולכן אני מוצבת בתפקיד של סגנית מפקד תחנת גלילות זה שנתיים וחודשיים ועכשיו אני מיועדת לקידום. אני מלאת מוטיבציה ורצון לעשות ולתרום".

ממה שאת רואה וחווה בשטח האם תושבי הרצליה נשמעים להנחיות הממשלה?

"בכל הערים והיישובים שאנחנו אחראים עליהם, הרצליה, כפר שמריהו, רמת השרון ורשפון, האזרחים מאוד ממושמעים. גם בשכונות, ששם בדרך כלל יש פחות משמעת, דווקא במקרה הזה אנשים הבינו ולא מעסיקים אותנו באכיפה. אנחנו הולכים וכורזים בחופים ובגנים ותולים שלטים מסבירים והרשויות המקומיות שותפות לעשייה שלנו. זה ממש ספורדי, היו לנו כמה מקרים בודדים וזניחים שטיפלנו בהם נקודתית. למשל, נתנו כמה דוחות בחוף הים באחד הימים החמים לאחר שהעלנו רחפן וראינו שיש שם התגודדות של יותר מעשרה אנשים. אנחנו מחלקים דוחות אבל זה בשוליים ממש. יש עשרות בודדות של אנשים שלא נשמעים להנחיות. לא היה לנו מקרה של חולה קורונה שיצא מבידוד. היו כל מיני דיווחים של אזרחים שדיווחו על השכנים שלהם שהם חולי קורונה שהפרו בידוד אבל הם התבררו כלא נכונים".

מה קורה עם הפעילות השגרתית בימים אלה?

"יש לנו עכשיו פעילות שגרתית וצוותי שגרה שמטפלים בשגרה בדיוק כמו בעבר ויש לנו גם פעילות בנושא קורונה וכוח ייעודי לכך שנקרא כוח קורונה, שאותו מפעילים קצינים ואליו מתווספים חיילים ופקחים וזה דורש מכל המערכים להתגייס לטובת הדבר הזה. אני גם נמצאת בכוח קורונה וגם בפיקוד על התחנה. אפילו המזכירה שלי יוצאת ומשמשת ככוח קורונה וגם מש"קית משאבי האנוש שלי".

את רואה את הסוף של תקופת הקורונה?

"אני מאוד אופטימית ואני מקווה שאחרי החג מגמת הבלימה תהיה משמעותית ושנתקרב לסוף התקופה הזאת. אני מאוד מקווה וכך אני מעריכה אבל אנחנו כולנו מתבססים על מה שקורה יום ביומו ואין לנו שום אינדיקציה לשום דבר. אנחנו רואים את השליטה במה שקורה עכשיו ואני מקווה שזה ילך ויטיב עמנו וגם אם לא אנחנו כאן".

יש איזה חלום שאת רוצה להגשים אחרי הקורונה?

"אני כל כך רוצה לתת, לתרום על אף קוצר הזמן שיש לי והלוואי שהיו יותר מ-24 שעות ביממה. התחלתי מהלך של אימוץ ילדה שמתחיל בשלב של אומנה ונאלצתי לעצור אותו באמצע בגלל פרוצדורה רפואית שאמא שלי היתה צריכה לעבור. אני מאוד רוצה לתרום ולמלא את החיים שלי במשהו משמעותי. המסמכים עוד פה ברכב שלי וזה עוד יקרה, אם לא תוך כדי עבודה במשטרה אז כשאפרוש. עוד לא אמרתי נואש".

מה תאחלי לעצמך ולעם ישראל לחג?

"אני מאחלת לכל עם ישראל, תרתי משמע – שנצא לחירות מקורונה ובכלל. אני מאחלת שלא יזדקקו לנו יותר לא בקורונה ולא בפשיעה הלוואי ונהיה מובטלים ועם זאת לעצמי אאחל להתקדם ולעשות תפקיד משמעותי שיוביל אותי הלאה. חג שמח!".

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה