שבת שלום: זמני כניסת ויציאת השבת בהרצליה ופרשת השבוע

כניסת השבת בהרצליה: 16:17

יציאת השבת בהרצליה: 17:28

לב שלם מלב שבור: צחי וייס מספר על פרשת השבוע, פרשת ויגש:

הדרמה מגיעה לשיאה.
אין ספק שזו אחת מהפרשות המרגשות ביותר,
ויש גם הפי אנד.

פרק מ"ה
"וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם."

יוסף מתגלה בגדלותו, ואמונתו הגדולה.
יוסף חושף עצמו לאחיו, ומה מטריד אותו אחרי כל השנים האלו באותו רגע?
"לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו, ושומעין שאחיו מתביישין בהודעו להם" (רש"י).
יוסף ממשיך ופונה אל אחיו: גשו נא אלי.
"ראה אותם נסוגים לאחוריהם, ..נכלמים. קרא להם בלשון רכה ותחנונים".
כמה רגישות, איזו גדולה.
ממשיכים לפסוק י"ב –
"וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין: כִּי-פִי, הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם".
מדייק רש"י: "השווה את כולם יחד. לומר: כשם שאין בליבי שנאה על בנימין אחי, שהרי לא היה (שותף) במכירתי, כך אין בליבי שנאה עליכם".
למרות שנים ארוכות וקשות עם לב שבור, יוסף לא נותן לכעס ולשנאה להשתכן בליבו.

פסוק ט"ו – יוסף מנשק את כל אחיו ובוכה.
"מאחר שראוהו בוכה וליבו שלם עמהם, דברו אחיו איתו, אבל מתחלה היו בושים ממנו"
עכשיו כשהלבבות נפגשים,
הלב שלם.

לקראת סוף הפרשה, יוסף מעביר את המצרים מעיר לעיר.
רש"י מסביר: "..להודיעך שבחו של יוסף, שנתכוון להסיר חרפה מעל אחיו. שלא יקראו להם גולים"
יוסף ממשיך לדאוג לשלום ולכבוד אחיו. אותם אחים שזרקו אותו לבור ומכרו אותו למרות תחנוניו.
בפרשה הבאה ("ויחי") בסופה (נ', י"ז), שוב בוכה יוסף מפני אחיו: "..וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ; וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו… וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ–אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם".
יוסף בוכה על מצבם של אחיו, שעדיין יראים ממנו.
הלבבות שלהם עדיין שבורים…

יוסף הוא מושל, מנהיג וגם רופא..
מושל ברוחו בצורה מדהימה, ומנהיג שלוקח אחריות על כל מצרים, ולא פחות מכך לרפא גם את ליבם של אחיו.

שבת שלום!

צחי וייס, תושב הרצליה, הוא מנכ"ל עמותת "גרעין תורני הרצליה". לתגובות ויצירת קשר: 052-6426832