תושב הרצליה זוהר קופרברג, בן 49, רב-סרן במילואים, קיבל תעודת הצטיינות על שירותו ביום הוקרה למערך המילואים שהתקיים ביום שלישי. קופרברג, שהתגייס לצה"ל כלוחם בשיריון ב-1989, השתחרר מהשירות הסדיר ב-1993. כיום הוא משרת במילואים כסגן מפקד האגד הלוגיסטי של עוצבת הבשן ומבצע כ-50 ימי מילואים בשנה. "כיף שמעריכים את מה שאתה עושה", הוא אומר, "אני רואה את קבלת ההצטיינות כהצטיינות של כל היחידה שלי".
קופרברג התגייס לחטיבה 188 בגדוד 53, ושירת כלוחם, מפקד וקצין. "במהלך שירותי בגדוד לקחתי חלק בהסבה של הטנקים לטנק מרכבה 3 במקום הטנק הקודם מסוג שוט. סיימתי בתור סמ"פ".
במהלך שירות המילואים שלו שירת קופרברג כמפקד מחלקה בחטיבת שריון 434, שלימים הפכה להיות חטיבה 679. לאחר מכן מונה להיות מ"פ מפקדה בגדוד 9232, שם שירת כמ"פ במשך 20 שנה.
רס"ן במילואים זוהר קופרברג. צילום דובר צה"ל
כיום, כאמור, קופרברג משרת במילואים כסגן מפקד האגד הלוגיסטי בעוצבת הבשן. "אנו אמורים לבצע כל משימה לוגיסטית שהאוגדה צריכה בחירום כדי לתמוך בחטיבות המתמרנות", הוא מספר, "במהלך שירות המילואים לקחתי חלק פעיל במינהלת 'שכנות טובה', שהייתה אחראית על סיוע לאזרחים הסורים שנפגעו במלחמת האזרחים בסוריה. נתנו תמיכה לוגיסטית לאזרחים הסורים, וזה התבטא בעיקר בהעברת סולר לצד השני עבור בתי החולים, ולמען הסקה וחימום. עבדנו בשעות הקטנות של הלילה ואנשים רבים נתרמו לעזור. אנשי היחידה היו מגיעים לאחר ימי עבודה קשים ונותנים מעצמם. אנשים הגיעו לעזור גם ללא צו".
קופרברג נשוי לשרית ולזוג שני ילדים, בני 12 ו-16, רום וירדן. "בלי התמיכה של המשפחה שלי אי אפשר לעשות מילואים, במיוחד כשאני עושה מספר רב של ימי
מילואים בשנה".
Jerry
צל"ש על מה???
מדובר על לסיכסוכים בין נזירים בטיבט?
כאן זה המזרח התיכון וצריכים להיות קשוחים וחזקים, בטח כאשר אנחנו מדברים על הצבא,
צבא תפקידו להגן,לספק בטחון, להשמיד את האוייב ועוד כיוצא באלה דברים.
ענינים הומניטריים כבודם במקומם מונח אך אינם מתפקידו של הצבא…
יכולות לעשות את זה עמותות אזרחיות כמה שבא להן.
ואם כבר ענינים הומניטריים, אז ניתן לשלוח חיילים לצבוע בתים של קשישים, לקדם ילדים אתיופים,להגיע לבתי חולים וכו'.
אבל לשלוח חיילים (תוך כדי סיכונם) לדאוג לאזרחי האוייב הברבריים הרצחניים שונאי ישראל? נפלנו על הראש?
הכל נובע מאיזה מחשבה שמאלנית מתנשאת ומעוותת שפעולות כאלה יתרבתו אותם שלא לומר יהפכו אותם לציונים אוהבי יהודים, בזמן שהמוח של הברברים פועל בדיוק הפוך: מבחינתם החמלה זאת חולשה שלנו שהם צריכים לנצל(עיין ערך שימוש באוכלוסיה אזרחית כמגן).
שמישהו יזכיר לי מתי נתנו פה צלש על חתירה למגע? מתי העלנו על נס את הדבקות במשימה, האגרסיביות, נטילת הסיכונים והניצחון ?
צבא, אתם יודעים, צריך קודם כל לנצח…