"אני יכולה לעשות הכל": שון יורמן, שנולדה עם שיתוק מוחין, מתכוננת לפתיחת הלימודים בבינתחומי

שון יורמן, בת 23, נולדה בשבוע 25 להיריון עם שיתוק מוחין (CP), אבל זה לא מנע ממנה ללמוד באקדמיה כמו כולם. ביום ראשון היא תתחיל את שנת הלימודים השנייה שלה לתואר ראשון בתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה.

יורמן גדלה יחד עם אחותה התאומה מאי ואחיה הצעיר בהרצליה. היא חנכה ילדים עם צרכים מיוחדים בתנועה כנפיים של קרמבו והיתה רכזת תנועת בוגרים. היא בוגרת תיכון הראשונים עם בגרות מלאה, ועשתה במשך שנה ושמונה חודשים שירות לאומי במחלקת הצעירים בעיריית הרצליה. החלום שלה הוא להיות חברת כנסת או מנהלת שיווק, והחשוב מכל הוא שכולם יהיו שווים בחברה. את זה היא מנסה להשיג בפעילות שלה למען שוויון הזדמנויות ושוויון חברתי לבעלי מוגבלויות.

"אני מאמינה שלכל אחד יש מוגבלות כלשהי שלא תמיד נראית לעין", היא אומרת, "לכל אחד יש משהו שהוא מתקשה בו. אני נולדתי עם מוגבלות ואני מתניידת באמצעות הליכון, כיסא גלגלים ממונע וקלנועית, אבל אף פעם לא נתתי למוגבלות שלי להיות חלק מרכזי בחיי ולהשפיע עליהם בצורה דרסטית".

למה החלטת ללמוד תקשורת בבינתחומי?

"הגעתי לבינתחומי בעקבות המלצות מאבא שלי ומהדודים שלי שלמדו פה. גם בגלל היחס של המרצים בבינתחומי – שהוא מאוד אישי וקרוב ורציתי מקום נגיש ושיהיה קרוב לבית שלי, שיהיה לי נוח וקל להתנייד. רציתי ללמוד תקשורת כי זה תחום שאני מאוד מתחברת אליו. עשיתי לפני הלימודים קורס ב'רשת' בהפקה, עריכת תוכן ותחקיר וחשבתי שאלך לתחום הזה של טלוויזיה ורדיו, אבל במהלך הלימודים גיליתי צד אחר בי שאוהב את תחום השיווק והפוליטיקה ואני הולכת להתמחות שיווקית פוליטית בבינתחומי. כרגע אני חושבת ללכת לכיוון הפוליטי אבל זה עוד יכול להשתנות".

נתקלת בקשיים באקדמיה?

"רכזת תחום הנגישות בבינתחומי מאוד עוזרת לי עם קשיים פיזיים שיש לי. למשל, היה לי קושי לפתוח את הדלת באחד מתאי השירותים אז פניתי אליה ולמנהלת של מרכז הנגישות והן סידרו את זה אחרי יום. זה לא מובן מאליו. ברור לי שזה כולל כל מיני פרוצדורות. בכל מקום בבינתחומי יש מענה מבחינת נגישות, אם זה רמפה או מעלית. אין מצב שאני נתקעת במקום ללא נגישות. הידיים שלי לא מתפקדות במאה אחוז ואני כותבת מאוד לאט, מה שמקשה עלי לכתוב בשיעורים בקצב הדיבור של המרצה ולכן אני לוקחת מחברות סיכומי שיעור. במבחנים יש לי בוחן נטרלי שמקריא לי וכותב את התשובות שלי. יש לי גם קשיי למידה כמו כל סטודנט רגיל עם קשיי למידה. הבינתחומי זו האוניברסיטה הכי נגישה שראיתי, ולא רק מבחינה פיזית אלא גם ביחס לסטודנט. מתייחסים אלינו כאל בן אדם ולא כאל איזה מספר, כמו באוניברסיטאות אחרות. גם המרצים שלנו הם מהתעשייה, יש לנו מרצים מובחרים כמו אודי סגל ורותי שילוני".

יש עוד סטודנטים עם שיתוק מוחין בבינתחומי?

"יצא לי להכיר סטודנטית אחת עם CP יותר קל משלי ויש עוד סטודנט שראיתי אותו עם קלנועית אבל אני לא יודעת מה המגבלה שלו. יש סטודנטים עיוורים בבינתחומי וסטודנטים עם מוגבלויות אחרות".

שון יורמן ואחותה התאומה מאי

ואיך התאקלמת מבחינה חברתית?

"יש לי מעגל חברתי די רחב. אני בן אדם מאוד חברותי. בתור ילדה ונערה המעגל החברתי שלי היה מאוד מצומצם, היו לי חברים והייתי מדברת איתם רק בבית הספר ולא נפגשתי איתם אחרי הצהריים. כמו להרבה אנשים עם מוגבלויות היה לי קושי להתנייד ומצאתי את עצמי הרבה מול המחשב והטלוויזיה ועם חברות של אחותי. הייתי די בודדה עד שהגעתי לכנפיים של קרמבו בכיתה י'. התחלתי בתור חונכת של נער עם אוטיזם, אחר כך חנכתי נערה עם CP והייתי גם רכזת תנועת בוגרים. בהתחלה, במעגל חונכים רצו שאני אספר את הסיפור שלי ומאוד התביישתי אבל בסוף עשיתי את זה וזה הגדיל לי את תחושת הביטחון. לפני שנתיים דיברתי מול 11 אלף איש בערב התרמה לכנפיים של קרמבו בהיכל מנורה. הייתי מאוד מופנמת וביישנית לפני כן וזה מילא אותי בהרבה ביטחון עצמי. הבנתי שאני יכולה לעשות הכל ואין דבר העומד בפני הרצון שלי אפילו המגבלה שלי. התנועה מאוד פיתחה אותי בתור בן אדם, גם מבחינת ערכים ואני ממשיכה להפיץ את זה הלאה וממשיכה להיות מי שאני בסביבת המשפחה שלי והלימודים. אני רוצה שהחברה תבין שאני כמו כולם ואני לא שונה מאף אחד".

איך מתייחסים אלייך הסגל והסטודנטים האחרים?

"המרצים מתייחסים אלי רגיל וגם החברות הקרובות שלי. אני רוצה להאמין שגם יתר הסטודנטים רואים קודם אותי כבן אדם ולא רק את הנכות".

מה את עושה חוץ מללמוד?

"אני עובדת ברישום לתואר ראשון של הבינתחומי וגם מרצה מדי פעם בכנפיים של קרמבו. אני פעילה בכל מיני רשתות חברתיות ובכל מיני עמותות לקידום שוויון לאנשים עם מוגבלויות. בבינתחומי הייתי באגודת הסטודנטים שנה שעברה במדור מעורבות חברתית ואני פעילה בכל מיני מועדונים בבינתחומי ובתוכנית שובל (שווה בלימודים) שחושפת אנשים עם מוגבלויות שאין להם אפשרות ללוד באקדמיה לתכנים אקדמיים. אני אוהבת להיות פעילה ואני מחפשת כל הזמן פעילויות".

יורמן נלחמה גם כדי להתגייס לצה"ל, וכאמור השלימה בסופו של דבר שירות לאומי של שנה ושמונה חודשים. "חיכיתי חצי שנה בבית כדי להתגייס ובסוף התפשרתי על שירות לאומי", היא אומרת, "בדיעבד, זו לא היתה פשרה בכלל והייתי צריכה ללכת על זה מההתחלה. אני נחשבת כאדם עקשן שלא מוותר לעצמו, אבל לפעמים אני צריכה לדעת איפה ללחוץ ואיפה לשחרר. בנוסף, היום, אחרי חמש שנים שאני מנסה להוציא רישיון נהיגה, אני בשלב מתקדם בתהליך של הוצאת הרישיון, ואני מקווה להתחיל ללמוד נהיגה בקרוב. בינתיים אני נעזרת הרבה במוניות, בהורים ובחברות".

מה החלום שלך?

"קודם כל שיכירו בנו, באנשים עם מוגבלויות, כשווים בחברה ושלא נהיה מופלים. אני גם מאוד פעילה למען המטרה הזו, ואני מספרת את הסיפור שלי בכל מיני חברות גדולות, כמו אלעל ושטראוס. אני שואפת כרגע להגיע לכנסת בתור חברת כנסת ואני מאמינה שאם אני ארצה אני אגיע לשם. יכול להיות שארצה להתפתח בתחום השיווק ולעבוד בחברות כמו גוגל ומייקרוסופט. הכל עוד יכול לקרות".