דין כהן ז"ל הונצח במרכז דרך הגלים: "כולם אהבו את דין. מגיע לו שנזכור אותו תמיד"

אתמול (רביעי), בשעה 19:00, נחנך במרכז דרך הגלים לחינוך לספורט ימי בהרצליה חדר משחקים לזכרו של דין יוסף כהן ז"ל, שנהרג לפני כשנתיים וחצי, ב-10 ביולי 2016 בתאונת דרכים כשרכב על האופנוע שלו ברחוב ויצמן ברעננה. דין, בנם של גלית ואיזידור כהן, נהרג כשהיה בן 18.5, חמישה ימים לאחר נשף הסיום שלו בתיכון הראשונים. היוזמה להנציח את דין ולקרוא לחדר משחקים על שמו היתה משותפת לצוות המרכז דרך הגלים ולח"כ מירב בן ארי, שדין היה חניך שלה במרכז.

"דין היה חניך במרכז במשך שלוש שנים והגיע לכאן מדי והשתתף בפעילויות", סיפר אתמול אביחי וגמן, מנהל מרכז דרך הגלים, "הוא היה מאוד מחובר למרכז ויצא איתנו למסעות וטיולים. בשנתיים האחרונות חשבנו איך להנציח אותו, ובגלל שהוא היה ילד שמח ואוהב צבע ושכולם סביבו שמחים החלטנו שחדר הנצחה סביב משחקים, שהוא חדר שמח וכיפי שיהיה מלא בילדים ובחיות. בחדר יש הרבה משחקי וידאו והרבה דברים ש-150 הילדים שיש לנו במרכז יאהבו. יש הרבה תמונות שלו, של אופנועים שהוא מאוד אהב ודברים שהוא בנה כמו למשל גלשן מעץ. היום נחנוך את החדר עם ראש העירייה וחברת הכנסת מירב בן ארי".

חדר המשחקים שנקרא על שם דין כהן

ח"כ בן ארי מוסיפה: "דין היה חניך שלי בדרך הגלים והוא היה מאוד פעיל ומאוד אהבתי אותו. במשך עשר שנים עבדתי עם נוער בסיכון ושמונה מהן בהרצליה, וזו הפעם הראשונה בחיים שנהרג חניך שלי. עברו אצלי מאות נערים. זה אירוע מאוד קשה. כל הזמן חשבנו איך להנציח אותו וחשבנו על חדר המשחקים כי דין מאוד אהב את החדר, כך גם שידרגנו את החדר וגם כך הנצחנו אותו. זה משהו שיישאר שם כל החיים, גם בשביל המשפחה והנערים שהיו איתו בדרך הגלים. מצד אחד זה מאוד עצוב אבל ומצד שני גם מאוד מרגש. זו פעם ראשונה שמנציחים ילד שגדל במרכז הזה, ששמחנו איתו וליווינו אותו בתיכון, בבגרויות ובתהליך הגיוס שלו. עכשיו יהיה למשפחה וגם לחבר'ה שהיו איתו משהו להיזכר בו. כי זה מי שהיה דין – הוא מאוד אהב לשחק, אהב את דרך הגלים וגם ההורים שלו היו מחוברים. עכשיו יישאר משהו לזכותו בהרצליה במקום שהוא הכי אהב".

איזה מין ילד היה דין?

"דין היה ילד מאוד מיוחד, חייכן, מאוד חזק ודומיננטי, מאוד חברותי. הוא היה מאוד מחובר להורים שלו, לאחותו ולחבר'ה. הסטודנטים מאוד אהבו ללמד אותו במרכז ואם הבית מאוד אהבה אותו. הוא יצא איתנו למסעות מאוד מורכבים במדבר של כמה ימים עם תיק על הגב, ולמרות שלא היה לו קל הוא לא ויתר לעצמו, תמיד עזר ודחף. היתה שנה אחת שהוא ויתר וחזר הביתה באמצע המסע, אבל שנה אחר כך הוא השלים את המסע. בסוף הוא נהיה כוכב, כולם אהבו את דין. הוא היה אחד המוטיבים המרכזיים בדרך הגלים, תמיד פעיל, נמצא ותמיד עוזר בגלל זה מגיע לו שיהיה חדר על שמו ומגיע לו שנזכור אותו תמיד. לקחתי את המוות שלו מאוד קשה. ניהלתי ועדה בכנסת ביום של התאונה. ברגע שהודיעו לי שהוא נהרג יצאתי ובכיתי".

שלט ההנצחה על שמו של דין כהן

אמו של דין, גלית: "היוזמה הזו מבורכת ולא מובנת מאליה. מאוד מרגש שעדיין חושבים עליו וזוכרים אותו ושהוא עדיין במודעות של כולם. זה אומר שהוא נכנס להם לנשמה. אצלי זה הבן שלי, זה כל שנה, כל יום הולדת, כל אזכרה, כל משהו קטן מזכיר לי אותו, אני חיה אותו 24/7. זה שאחרים לא שוכחים אותו זה מרגש מאוד. בכל יום הולדת שלו יש לי ואחותו, בר, מסורת – אנחנו קונות בלונים והולכות על הבוקר לבית העלמין. אנחנו עושות כל מיני דברים שהוא אהב והיינו עושים ביחד. למשל, ביום ההולדת שעבר עשינו קעקוע של עוגן שהוא מאוד רצה לעשות. זה מסמל איזה עוגן הוא היה בשבילנו. הוא היה החבר הכי טוב שלי ושל אחותו, ילד מדהים ומחויך, מאיר ושמח שכולו נתינה. היה לו לב ענק. הוא דאג לכולם, היה אכפת לו מכולם והיה עוזר לכולם, בלי לחשוב לרגע על התמורה. הוא היה כל הזמן מספר בדיחות, היו איתו תמיד הרבה צחוקים והוא מאוד אהב לשמוע מוזיקה. זה בלתי נתפס השקט הזה פתאום".

דין כהן ואמו גלית

אביו של דין, איזדור: "דין נולד ב-13 במרץ. הוא עשה המון לאנשים. הוא היה ילד שכולם אוהבים ורוצים לזכור. אנחנו רוצים שהנוער גם יכיר את דין ויידע על מה שעבר. דין עבר איתי הרבה. הוא התבגר מגיל צעיר ועבר איתי את כל מה שאני עברתי. מהבר מצווה שלו הוא עבר הרבה ולמד ממני הרבה, בעיקר על נתינה. הוא היה רק נתינה. לתת ולעזור מבלי לקבל תמורה. הוא היה מלח הארץ, הכל מסתובב מסביבו, אנשים לא שוכחים אותו. כשיסיימו את השיפוצים במתנ"ס בנווה עמל תהיה שם עגלת קפה לזכרו של דין בשם 'קופי דין'. בית הכנסת ברחוב מולדת בנווה עמל נקרא על שמו של דין, יש גם ספר תורה לזכרו ובכל יום שני מתקיים שיעור תורה לזכרו בבית הכנסת. אני עושה דברים לזכרו דרך הדת. כל שנה אני עושה אזכרה ביום הפטירה שלו בבית הכנסת ואני עושה סעודה ומזמין את כל האנשים. מעבר לזה אין מה לעשות, זה לא יעזור".