אחותו של עדן שמעוני: "נקיים את הצוואה שלו לשמוח את החיים"

"דיברתי עם עדן בפעם האחרונה לפני כמה ימים על כמה שאנחנו מתגעגעים אליו. כתבתי לו בוואטסאפ 'מה עושים עם כל הגעגוע הזה?'. עכשיו אנחנו כואבים מאוד ולא מעכלים, זה לא נתפס. הוא היה כמו הבן שלי. היינו כולנו קשורים אליו בחבל הטבור. הוא תכנן לטרוף את החיים". כך אומרת היום ירדן שמעוני, אחותו הגדולה של עדן שמעוני, שנהרג אמש בתאונת דרכים באיים הקריביים, שם התגורר ועבד. עדן, תושב נווה עמל, בוגר תיכון ראשונים, השתחרר מהצבא לפני שש שנים ומאז הרבה לנסוע לחו"ל במסגרת עבודתו במכירות.

"הוא היה צעיר, הוא עבד הרבה שנים בחו"ל, בארה"ב ובגרמניה, הוא תכנן לעבוד, לחסוך כסף, לפתוח עסק ולהיות עצמאי", מספרת אחותו ירדן, "הוא היה מאוד חרוץ ומאוד רצה להצליח. הוא נסע לפני חצי שנה לעבוד בחנויות קוסמטיקה ותכנן לחזור במאי. הוא טייל עם החברים שלו. הוא היה בטיול בפנמה לפני שבועיים ועשה שם חיים. עד הרגע האחרון הוא נהנה מהחיים".

עדן שמעוני עם אמו אושרת ואחיותיו ירדן (מימין) ועדי

איזה מין אדם הוא היה?
"הוא היה ילד עם המון שמחת חיים, המון אנרגיות, עושה טוב לכולם, עזר לכולם, מוקף בהמון חברים, המון אהבה, נותן, מעניק, דואג לכולם ולאהובים שלו. הוא מאוד אהב לטייל ולעשות ספורט. פגשתי אותו באמסטרדם לפני שנתיים, כשהוא חי בגרמניה. באופן ספונטני טסנו כולם לאמסטרדם. זה היה אחרי שנה שלא ראיתי אותו ועשינו חיים במשך שבוע. תכננתי לנסוע לבקר אותו בקרוב".

איך התבשרתם על מותו?
"הבוס שלו וחברים שלו שהיו איתו התקשרו אלי אתמול והודיעו לי שהוא נהרג. הודיעו לי ראשונה ואני הלכתי להודיע להורים. אנחנו מחכים להביא אותו לארץ, אני מאמינה שתוך יומיים זה יקרה. בלילה לפני שהוא נהרג הוא דיבר עם ההורים ואמר שהוא שמח ומאושר וטוב לו ושהוא רוצה שנהיה שמחים ומאושרים. אנחנו נקיים את הצוואה שלו לשמוח את החיים ולאהוב אותם כמו שהוא אהב אותם – זה מה שהוא ציווה עלינו".

עדן שמעוני עם אביו גדעון

גם בצבא היה עדן מאוד אהוב. הוא התגייס לתותחנים ואז המשיך לשירות בבית הספר לנהיגה. מי שהיה אז הרס"ר בבית הספר, מבקש להיזכר בו. "הוא נכנס לי ללב עמוק, וככה זה נגמר, עצוב", מספר אמיר אוסקר שהיה רס"ר המשמעת של בית הספר לנהיגה בבה"ד 6 שבו שמעוני היה מפקד כיתה. "הוא לא שירת שירות מלא בבה"ד 6. הוא הצטרף אלינו ובשנה שהוא הצטרף הייתי רס"ר המשמעת של בית הספר לנהיגה והוא היה מפקד בפלוגת מש"א, שמכשירה נהגים מיחידות צה"ל השונות. הוא היה המ"כ שלהם, וזו אוכלוסייה לא פשוטה בכלל. צריך הרבה יחסי אנוש בשביל לטפל באוכלוסיות המאתגרות האלה. החיילים שלו אהבו אותו מאוד והעריצו אותו. להיות מפקד של נהגים אתה צריך להיות דמות מיוחדת אחרת לא יזכרו אותך והוא היה כזה. הוא ידע להקשיב, לדבר איתם, לתמוך ולהכיל אותם.

עדן שמעוני ואמיר אוסקר

"תוך כדי התפקיד שלו והשירות, לפחות בשנה האחרונה שלו בצה"ל, נקשרנו וניהלנו הרבה שיחות נפש בעיקר על החיים, על רגשות, זוגיות ואהבה ועולם הגברים והנשים. אני מבוגר ממנו ב-20 שנה, נראה לי שהוא ראה בי דמות אבהית שמייעצת ונמצאת שם בשבילו. אין סיכוי שהוא היה מגיע ולא הייתי שם בשבילו, הייתי עוזב הכל ויושב איתו מדבר איתו ומקשיב לו. הוא היה בא המון למשרד שלי לספר לי על ההתמודדות עם החיילים. היה לנו קשר רגשי. הוא היה מיוחד בכל החבורה של המ"כים. שמרנו על קשר בעיקר דרך הפייסבוק. עקבתי אחרי הטיולים שלו. הוא היה בתאילנד עם מ"כים נוספים מהבסיס. הוא סיפר שהוא טס למלדיבים כדי לעבוד. הוא היה בחיפוש עצמי. הוא אמר שהוא הולך לעבוד, לעשות קצת כסף, תוך כדי גם מבלה ורואה עולם. הוא מאוד אהב לטייל ולחוות את החיים. בשבילו זה היה סוג של חלום. הוא תמיד אמר לי שהוא רוצה לטוס למקומות אקזוטיים. הוא היה בשלב בחיים שטסים כדי לעבוד, לטייל אחרי הצבא ולאסוף כסף כדי להתחיל את החיים, הוא לא הספיק. הוא היה ילד קסום, רגיש מאוד, צנוע, תמיד חייכן, חברותי, כיבד את כולם ולא התווכח עם אף אחד על כלום. גם השם שלו אומר הרבה – עדן – עדינות, הוא היה עדין נפש.

"הכי מצמרר שאתמול חבר שלו שבישר לי על מותו אמר לי שהוא דיבר עלי לפני שבוע והזכיר משפט שאמרתי לו. הוא פעם שאל אותי 'איך אתה פתוח עם אנשים וחברותי ונקשר מהר לאנשים?', ואמרתי לו שאני מעדיף לב שותת דם מלב אדיש וקר. הוא זכר את המשפט הזה. נזכרתי בפוסט שפרסמתי בפייסבוק ב-2013, עם צילום משותף של שנינו. זה היה יום השחרור שלו, שבו שנינו בכינו. עצוב שלא הספקתי לדבר איתו לפני. אני מתנחם בכך שהוא זכר אותי. עברו שש שנים".

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה