"נחרדתי. בכל חיי לא ראיתי בית במצב כל כך קשה, שלא ראוי למגורים"

תושב נווה עמל כפיר יפת, יחד עם תושב מרכז העיר ארז כרמל וחברי קבוצת הוואטסאפ "אבא פגום הרצליה", נרתמו בשבוע שעבר לשיפוץ דירתו המוזנחת של שכנו של יפת, אדם ערירי וחסר אמצעים, ותוך פחות משבוע הבית שופץ לחלוטין.

מזה כמה שנים שיפת נוהג להביא לאותו שכן אוכל מבושל מדי יום ולעזור לו בסידורים, כמו לתקן את הטלפון או לקנות נעליים. "אני נותן לו אוכל כל בוקר וערב", מספר יפת, שעוסק בתחום השיפוצים כבר 15 שנה, "ביום שישי לפני כשבועיים באתי להביא את הארוחה של יום שישי והוא לא ענה לי. אין דבר כזה שהוא לא בבית, מה גם שהשער היה פתוח. בחמש השנים שאני מגיע פה לא קרה דבר כזה. אני ושכן אחר הזמנו משטרה, חיפשנו אותו, וביקשנו מאח שלו שיפתח את הדלת כי חששנו לשלומו. כשפתחנו את דלת הדירה גילינו שהוא לא בבית. בדרך כלל כשאני מגיע אליו אני פוגש אותו על נדנדה מחוץ לבית וזו הפעם הראשונה שהייתי בתוך הבית שלו. הבית היה זוהמה, בלגן ענק, אי אפשר היה להגיע לכלום או לראות כלום והיה ריח נוראי".

משמאל כפיר יפת, מימין שלמה סקייטל

ואיפה מצאתם אותו בסוף?

"במשטרה עשו איכון לטלפון הסלולרי שלו והבינו שהוא בבית החולים מאיר. אחרי שבוע הוא חזר והבאתי לו אוכל. אחרי יומיים הוא שוב לא היה בבית והסתבר שהוא שוב אושפז בבית חולים. ביקרתי אותו בבית החולים וביקשתי ממנו אישור לסדר לו את הבית והוא סירב. למחרת באתי שוב לבקר והוא הסכים לתת לי את המפתח לדירה. באותו רגע העלתי פוסט לפייסבוק וביקשתי מאנשים שיבואו לעזור לי לשקם את הבית ולהביא אותו למצב שראוי למגורים. פנו אלי גרי גוזלן ממועצת העיר שדאג לתרומה מד"ר גב של ספה ומיטה חדשות ולתרומות, ארז כרמל מקבוצת אבא פגום הרצליה וגם בעל מסעדה בנווה עמל, יניב עומייסי".

הדירה לפני השיפוץ

הדירה לפני השיפוץ

יפת ממשיך: "הייתי באמצע שיפוץ של דירה בלוד ועצרתי את העבודה שם, כי הייתי חייב לעבוד על הדירה שלו", ממשיך יפת, "הבן אדם יבוא מבית החולים ואין לו לאן לחזור. מבחינתי זה מובן מאליו לעזור לאנשים, זה לא מעשה מיוחד, וזה גם החינוך שהילדים שלי מקבלים. אני נוהג לעזור לאנשים, לפני כשלוש שנים היו אצלי שני ילדי אומנה. בהתחלה עבדנו על הדירה רק שני עובדים שלי ואני. בהמשך הגיעו עוד הרבה אנשים לעזור. קבלן השיפוצים יואל בלו בא לעזור, ישראל ועקנין מהחנות של חומרי הבניין עשה לי הנחות מטורפות על חומרי בניין, הדר הן תרם את המטבח, דודי להט תרמו דוד עם קולטים, אייל ווקל וארז נייס עשו את עבודות של האינסטלציה והביובים ואיציק נדב העמיס את כל הסחורה בהתנדבות מלאה. גם ילדים מצוות נחשון באו לעזור – הם צבעו, וניקו. מדי יום הגיעו בין חמישה לעשרה אנשים לעזור בעבודות. רק כשהתחלנו את עבודות האינסטלציה הבנתי שבכלל אין לו מים בבית, לא היו לו שנים, והוא לא היה מתקלח. הייתה תקלה בכל הצנרת של המים. הייתי בשוק כשגיליתי את זה".

איך הוא הגיב כשראה את הדירה?

"הוא בכה קצת, התרגש והוא לאט לאט מעכל את זה. כשאני לוקח אותו עם ההליכון לשירותים, אני לא רוצה לחשוב איך הוא היה מגיע לשירותים, שלא עבדו בכלל, אם לא הייתי מסדר לו את הדירה ומשפץ אותה. שברנו דלתות והבאתי את הדירה למצב שהוא יוכל להתנייד בבית עם כיסא גלגלים. אם לא הייתי עושה את זה נראה לי שהוא היה מת".

לא פנית לעירייה ולרווחה לעזרה?

"בהתחלה פניתי לעירייה ולכל מיני גופים אבל לא מאוד עזרו לי. אמרו לי שהוא צריך להגיע אליהם ולמלא טפסים, והם צריכים לדבר איתו ולתשאל אותו. לא בניתי על עזרה, אבל ציפיתי ליותר מהעירייה וממפלגות גדולות שלפני הבחירות אמרו שהם עוזרים לכולם. מצער אותי שיש מקרים כאלה ב-2019. הניחו אותו על המיטה בבית וחיכו שהוא ימות".

ומה קורה איתו עכשיו?

"ביום שלישי בלילה סיימנו את השיפוץ ויש עוד לארגן את השיש, צריכה להגיע מיטה חדשה, ספה ומכשירים חשמליים. אבל זה החלק הקל. מאז אני סועד אותו – שירותים, מקלחת ואוכל. הצלחתי להביא את הרווחה ואני מקווה שידאגו לו מהשבוע למישהו שיבוא לשעתיים בצהריים וידאג לו. הוא זקוק לעזרה גם במהלך היום והלילה כי הוא לא יכול לקום לבד. זה קשה לי כי יש לי חמישה ילדים ואשתי ואני עברנו קושי גדול עם הדבר הזה. נרדמתי אצלו באחד הימים על הספה, במקום כל שעה לבוא מהבית. גם עצרתי את העבודות הפרטיות שלי – אני כבר שבועיים לא עובד. אני לא יכול לבצע את העבודה שלי כשהוא במצב הזה. אני חייב לעבוד, אבל אין לי אופציה אחרת. אנחנו עדיין לא בסוף של הסיפור הזה, אני מקווה לטוב. אני רוצה לראות את האור בקצה המנהרה, אני עוד לא רואה אותו. אני אראה אותו במידה שהוא ישתקם או שיהיה לו עוזר צמוד. אני מקווה שהבירוקרטיה לא תיקח יותר מדי זמן".

משפצים את הדירה

מנקים את החצר

ארז כרמל, תושב נווה עמל וחבר בקבוצת הפייסבוק אבא פגום הרצליה היה בהלם כשראה את מצב הדירה ונרתם מיד לעזור ליוזם הפרויקט יפת וגייס את חבריו המקומיים מקבוצת אבא פגום. "הכל התחיל מפוסט של רות יפת על אדם ערירי וחולה מאוד שאושפז בבית חולים, אדם שגר לבדו בבית קטן בהרצליה שמצבו גרוע מאוד ולא ראוי למגורים", מספר כרמל, "בעלה של רות, כפיר, לקח על עצמו להפוך את הבית לראוי למגורים לפני חזרתו של האיש הביתה מבית החולים ופנה לאנשים שיעזרו לו בשיפוץ הבית. לא יכולתי להישאר אדיש לקריאה כזאת. כמי שגדל וחונך על נתינה, התנדבות ועזרה לקהילה, החלטתי לגייס את חברי קבוצת הוואטסאפ של אבא פגום בהרצליה לבוא ולעזור. החלטנו שכל בן אדם באשר הוא ראוי לתנאי מחיה בסיסיים וראויים.

"עוד באותו ערב הגעתי לראות את מצב הבית על מנת להעריך כמה עבודה לפנינו – ונחרדתי. בכל חיי לא ראיתי בשום מצב בית במצב כל כך קשה, לא ראוי למגורים. שלחתי מספר תמונות לחברי הקבוצה בוואטסאפ, הערכתי שיתנדבו ארבעה-חמישה חברים מהקבוצה, אבל נדהמתי מההיענות, לא פחות מ-17 חברים הצטרפו ליוזמה, שגייסו עוד אנשים סביבם, מה שהפך לפרויקט ענק שכולו אהבה. זה הפך להיות משהו שאחד סחף את השני והגענו באנרגיות מטורפות של רק לעשות טוב. כשהגענו לבית, כבר מצאנו בו עוד מתנדבים מהרצליה ומכל הארץ שהגיעו לפרק את הבית ולבנות אותו מחדש לגמרי בהתנדבות מלאה, לטובת אדם שאף אחד מהם לא מכיר. מאז אותו יום, במשך שבוע פקדנו את הבית יום-יום, עבדנו קשה מאוד, על חשבון הזמן הפרטי שלנו, משפחות ועבודה, כדי לעשות לבית הזה מייקאובר".

חברי קבוצת אבא פגום הרצליה

מה כלל השיפוץ?

"שיפצנו את כל הבית, שברנו את כל המטבח, האמבטיה, השירותים וכל מה שהיה על הקירות. צבענו את הקירות מחדש, שמנו מרצפות חדשות, מטבח חדש ועשו אמבטיה חדשה. הדברים הלא שמישים נזרקו והתקבלו תרומות במקום זה כמו מיטה חדשה. הכל נעשה מתרומות של אנשים – או שבאו לעזור או שנתנו את מה שהם יכולים לתת. גם עכשיו, אחרי שהבית כבר במצב טוב, אנשים ממשיכים לפנות ורוצים לעזור במה שאפשר – ביגוד, אוכל ודברים לבית. אנשים באו לא מתוך מטרה של לקבל על זה קרדיט אלא פשוט כדי לעשות טוב. אני מאוד מקווה שבפעמים הבאות – ולצערי יהיו עוד פעמים כי זאת גם לא פעילות התנדבותית ראשונה שאנחנו עושים – יהיה כוח יותר רציני שיגיע כי אנשים מחפשים לעשות פה טוב".

השירותים והמקלחת אחרי השיפוץ

הדירה אחרי השיפוץ

אתה עוסק בתחום השיפוצים?

כרמל: "ממש לא. זה הכי רחוק ממני בעולם. אני עובד בהייטק וצלם במקצועי. פשוט באתי ומה שאמרו לי לעשות עשיתי. עשיתי דברים שאני לא עושה ביומיום, אבל פשוט עושים כי צריך לעשות. רוב האנשים שהגיעו לעזור לא עובדים בתחום, את עבודת הכפיים שהיה צריך לעשות, לשבור, לפרק ולצבוע, שצריך פועלים בשבילה אנחנו עשינו. אין שום בעיה עם זה. היו אנשים שדחו עבודות, פרויקטים שהיו צריכים להרוויח עליהם כסף, ולקחו על עצמם את הפרויקט הזה בהתנדבות מלאה, בידיעה שהם עלולים אפילו להפסיד כסף – רק כדי לעשות טוב. הצלחנו לעשות מייקאובר לבית בכמעט שבוע. אנשים באמת רוצים לעשות משהו ולא יודעים איך וצריך לפעמים מישהו שירים את הדגל ולהגיד בואו נעשה".

מי הם אותם מתנדבים? יש עוד פרויקטים שאתם מעורבים בהם?

"יש קבוצת פייסבוק ארצית גדולה שנקראת אבא פגום, ואנחנו ההרצליינים הכרנו במסגרת הקבוצה הזו ויצרנו איזושהי קבוצה של הרצליה בוואטסאפ והיום אנחנו כ-90 חברים בקבוצה. כל פעם חלק אחר מהקבוצה מתנדב. אני קיבצתי את הקבוצה של החברים מהרצליה מתוך אבא פגום וכל אחד הביא את החברים שלו. אנחנו יוצרים פה קהילה תומכת בהרצליה והסביבה. יש לנו שפה משותפת ומפגשים תקופתיים של לשבת על בירה ועזרה אחד לשני בעסקים המקומיים. ממש יוצרים קהילה קטנה בתוך הקהילה הגדולה למען הקהילה הגדולה. בקבוצה שלנו זה רק גברים, אבל לצורך הפרויקט הזה נפתחה קבוצת וואטסאפ ייעודית והיו מתנדבים משני המינים וכולם היו מוזמנים להצטרף לקבוצה הזאת. אנחנו עכשיו לפני איזושהי יוזמה של חלוקת סופגניות ומתנות לילדים חולים בחנוכה בבתי החולים באזור".

למה חשוב לך להתנדב?

"יש לי שתי בנות, כשאני חוזר הביתה מלוכלך מצבע, מזיע ועייף והבנות שלי שואלות אותי איפה הייתי, אז אני מספר להן את הסיפור של מה שאני עושה ולמה אני עושה את זה כי זה חינוך. מבחינתי אני רואה את זה כדוגמה אישית לילדים, לגדל פה דור שרואה ומסתכל על הסביבה, שאכפת לו וקשור אליה. לא כמו שמסתכלים על הנוער היום ששקוע רק בעצמו, אלא לחנך את הדור לעזרה ונתינה, לפחות את הילדים שלנו. העשייה הזאת היא מבחינתי אחד הדברים החשובים מאוד".