23 רשמים ממחלת הקורונה שחדרה את דלת ביתי:
1. אם זה מרגיש כמו שפעת ומתנהג כמו שפעת, זה קורונה.
2. מזל שביצענו בדיקת אנטיגן מהירה לפני החזרה ללימודים, אחרת היינו מכניסים לבידוד כיתה שלמה. וגן.
3. שבוע לאחר מכן הכיתה נכנסה בכל זאת לבידוד בלי קשר אלינו.
4. גם הגן.
5. לא, אנחנו לא יודעים מאיפה הילדים נדבקו. לא לקחנו אותם למקומות המונים, לא לחתונות ובטח שלא להופעות של עומר אדם. למעשה הקירבה הגדולה ביותר לרסס טיפתי הייתה האלפקה שהתעצבנה וירקה על היד של הבן שלי בחול המועד. וזהו. סיפור אמיתי. ליד שלום ונשטפה במהרה בסבון ובמים.
6. משרד הבריאות תקתק אותה. למחרת התשובה החיובית כבר יצרו איתנו קשר ונתנו לי הנחיות ברורות מאוד בטלפון.
7. אותו משרד הבריאות נתן הנחיות סותרות יומיים לאחר מכן, כשבת המשפחה השנייה נדבקה. כולל להפריד בין הכביסה של החולים לבריאים – הנחיה שאותה כמה שחיפשתי לא מצאתי באתר הרשמי של משרד הבריאות. אין לי קיבולת להפרדת כביסה מעבר ללבן וצבעוני. יתכבד נא משרד הבריאות ויכבס לנו את בגדינו בהפרדה מלאה.
ליאת קמחי, צילום פרטי
8. גם כללית היו נדיבים מאוד לתלות לנו על ידית הדלת שקית ובה כמות מסיכות שאנחנו צורכים לארוחת הבוקר, מד חום ומד סטורציה. פעמיים בהפרש של יומיים.
9. המון חברים, שכנים ומכרים התעניינו בשלומנו. איך אנחנו מתמודדים ואם אנחנו עדיין בחיים.
10. שתי חברות שהן גם שכנות ואלופות באפיה השקיעו ופינקו בעוגיות מושלמות.
11. וחברה מדהימה עם לב גדול עשתה לי קניות בדיוק כשהייתי ממש צריכה.
12. ואחות יקרה ששלחה לנו וולט וגאלה אותי לערב אחד ממלאכת הכנת הארוחות האינסופית.
13. אין על אמא בעולם. שדאגה ובישלה ואפתה והביאה משלוחים של ארוחות שלמות טעימות ומפנקות לילדים וגם לנו. וגם על אבא שהיה שותף לעשיה.
14. סעיף 13 אינו סותר את סעיף 12. יש ביום של ילדים קטנים שש ארוחות לפחות. מישהו תמיד רעב.
15. קורונה זו הזדמנות פז לשלוף את כל שאריות משחקי היצירה וחוברות העבודה שנזנחו בארונות ולתת לילדים לסיים את מה שנותר. לא תאמינו כמה מקום התפנה בבית.
רוצים להישאר מעודכנים?
16. זו גם הזדמנות נהדרת לתקן את המדפסת שתקולה כבר חודשים בשיחת טלפון פשוטה לטכנאי ולהדפיס לילדים אינספור דפי צביעה לבקשתם.
17. לא משנה איזה ובאיזה עוצמה חוטפים תסמינים, תמיד מקננת החרדה שהנה זה תכף מחמיר.
18. להקשיב לחדשות ולקרוא פוסטים שמזהירים שזו לא מחלה קלה והכל יכול להשתנות בבת אחת לא מקלים על המצב.
19. גם כל הנשמות הטובות ש"מזהירות" שצריך להיזהר מתופעות הלוואי שיופיעו אחרי המחלה לא עוזרות. כאילו שיש לי מה לעשות עם תופעות לוואי. כשיגיעו, אם יגיעו, בתקווה שלא, נתמודד. תודה על הדאגה.
20. לעומת זאת, כל הסיפורים על האח של בת הדודה שהיו לו בדיוק את אותם התסמינים ובדיוק ביום הרביעי של המחלה הכל עבר לו, ואיזה קטע, גם אתם ביום הרביעי – זה דווקא כן עוזר. אבל כשמגיע היום החמישי והמחלה נמשכת, קצת פחות.
21. ולמרות הכל, שרדנו מגיפה.
22. ועברנו לצד השני של משפחות הסופר על – כולנו מחלימים או מחוסנים. העולם פתוח בפנינו לחמשת החודשים הקרובים.
23. ולא, עוד לא החלטנו לאן טסים. נראה.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
תגובות