האמן ישראל הרצל, קרוב משפחתו של חוזה המדינה, מקבל סוף סוף הכרה בעירו כפר סבא

לעומת בן דודו מדרגה רביעית, הרצל ג'וניור, שהאבא של הסבא שלו היה אח של אבא של הרצל, עדיין מחפש את ההכרה, ודווקא כאן – בישראל, ובמיוחד בעירו בכפר סבא. תאמינו או לא, למרות שהרצל הוא אמן דיגיטלי מצליח שתערוכותיו מוצגות בשנתיים האחרונות בערים גדולות בעולם, הוא עדיין לא הציג את התערוכה שלו בכפר סבא. כל זה אמור להשתנות במוצאי שבת הבאים (13 בינואר), כשיציג בבית האמנים, לראשונה בעיר, את "הרצל מצייר את הרצל".

"השנה פניתי לגופים בעיר שיציגו את העבודות שלי וקיבלתי פעמיים תשובה שלילית", הוא מספר, "פעם אחת פניתי למחזיק תיק התרבות בעירייה, חבר המועצה אמיר גבע. הוא ענה לי שעם כל הכבוד שהתערוכות שלי הוצגו ברחבי העולם, הוא יכול להחליט רק על תערוכה אחת שתוצג בגלריה העירונית בכפר סבא, ועל יתר התערוכות מחליטה האוצרת. לאוצרת, מאירה פרי-להמן, לא ניתן היה להגיע. משהו הזוי. היא המחליטה הבלעדית מה יוצג, וממה ששמעתי, אמני כפר סבא – חוץ מהתערוכה היחידה שגבע מחליט לגביה, לא מוצגים כלל. אז פניתי להציג בבית האמנים בכפר סבא. נעניתי ששם מציגים רק תערוכות קבוצתיות ולא תערוכות יחיד. רק כשנודע לי מידידה שהתבטלה תערוכה קבוצתית, מנהל בית האמנים דני גלי, ומנהלת בית רייזל תמר פרן, סייעו לי להקים את התערוכה שלי, שתרוץ עד 1 בפברואר".

לטענת הרצל, הוא לא נפגע ברמה האישית. "זה פשוט מרגיז שבגלריה אין התייחסות לאמנים מקומיים מעבר לתערוכה אחת בשנה. אני לא חושב שזה מרוע – זה סוג של סנוביזם".

דווקא בחו"ל מתלהבים

הרצל החל לעסוק באמנות לפני עשר שנים, בגיל 59, אחרי שעשה הסבת מקצוע מהנדסה, עוסק בעיקר באמנות דיגיטלית ומייצר את העבודות שלו במחשב. רבים מציוריו הם עיבודים לתמונות של קרוב משפחתו וחוזה המדינה, אחרים הם פורטרטים של ראשי ממשלה ונשיאים של מדינת ישראל.

הוא יושב בביתו שבכפר סבא על הספה, ושולף מתיקייה שהכין מראש ברושור. אחת השורות בברושור קופצת לעין: "מי האמן האוטודידקט שלא למד ב'בצלאל' או 'המדרשה', אך התקבל לעמותת האמנים הפלסטיים בת"א ולא התקבל לקבוצת 'אמן בעירו' בכפר סבא?".

"לפני עשר שנים הייתי בין המייסדים של קבוצת 'אמן בעירו'", הוא מסביר, "היינו עשרה חבר'ה. בגלל מחלוקת שהיתה שמונה חבר'ה, ביניהם אני, עזבו. לפני שנה ומשהו ראיתי שהקבוצה השתנתה לגמרי והגשתי בקשה להצטרף שוב. שלחו אלי מישהי, פסלת. כשהיא שמעה שאני מצייר במחשב היא עיקמה את האף. לא קיבלתי שום תשובה. התקשרתי לברר מה קורה ואמרו לי, 'אדוני לא התקבלת'. לכן החלטתי שאם לא כאן, אתקבל למקום עם קריטריונים אפילו מחמירים יותר. האמנים הפלסטיים בישראל מודדים אותך לפי איפה למדת, איפה הצגת, האם קיבלת פרס ישראל – וכל דבר מנוקד. צריך להגיע לעשר נקודות בסך הכל. בסופו של דבר קיבלתי תשובה שלילית. חזרתי אליהם ואמרתי, בואו תנקדו את האמנות שלי, ואת הספר שכתבתי. הם אכן ניקדו והעבירו את זה ליו"ר האגודה שהחליט שמקבלים אותי. ממש השבוע קיבלתי תעודת חבר".

בדיעבד התברר שדווקא העובדה שהרצל לא התקבל כיוצר ל"אמן בעירו" הביאה לו פריחה אמנותית. "כשלא התקבלתי, התרגזתי ובתגובה התחלתי להציג את תערוכת 'הרצל מצייר את הרצל' במוזיאון הרצל בירושלים ומשם הכל התגלגל. מעז יצא מתוק", הוא אומר.

התערוכה של הרצל מגיעה לראשונה לכפר סבא אחרי שהוצגה כבר גם בווינה ובז'נבה. "זה לא נעים לא לקבל הכרה בעיר שלך", הוא מודה, "אבל הנה, בסופו של דבר התערוכה מציגה פה ועכשיו כל המכרים והחברים שלי יוכלו לראות את התערוכה, כי הם לא ראו אותה לא בירושלים ולא באירופה. לכן אני כל כך שמח. ובשביל זה התאמצתי. מאוד חשוב לי שהם יבואו ויראו. אני גם חבר במה שנקרא 'חוג היוצרים בכפר סבא', וחשוב לי שחברים שלי משם גם יגיעו".

אחרי ההכרה העירונית, הרצל מבקש לקבל גם הכרה ארצית. "אני רוצה שיגיעו מהעיתונות הארצית לראות את התערוכה", הוא אומר. "זה מה שחשוב לי היום. חשוב לי גם להציג את העבודות האחרונות שלי על ראשי הממשלה והנשיאים במקומות מתאימים, בבית פרס, במרכז רבין, בבית בן גוריון בתל אביב, ואני מקווה להגיע לשם. באירופה, על כל תערוכה היו עשר כתבות בעיתונות הארצית. כאן, בארץ, התגובות חלשות. בחו"ל, כששומעים 'משפחת הרצל', מאוד מתעניינים ושואלים על הקשר. כאן, אף אחד לא מגיע. בחו"ל היו מוזיאונים שמאוד התלהבו, מרצים והיסטוריונים, אוצרים. דווקא בארץ אני צריך להתאמץ יותר".

כל אחד יכול

הרצל, בן 69, גרוש, אב לשלושה ילדים וסבא לשלושה נכדים (הרביעי בדרך), נמצא בזוגיות עם עליזה. בעבר היה איש היי-טק, מהנדס בהשכלתו, שימש כסמנכ"ל שאחראי על פרויקטים גדולים בתעשייה האווירית, בחברת תדיראן וב-ECI. בשנת 2006, בעקבות בעיה בראיה החל להתעסק באמנות. "הציעו לי תעודת עיוור", הוא אומר, "למזלי, מצבי השתפר בהרבה. התחלתי לצייר במחשב וזה מצא חן בעיניי. היום אני שולט בכל התוכנות ותמיד מסיים הכל בפוטושופ. עם השנים הבנתי שאני טוב בזה. למדתי המון, קראתי המון על אמנות, לקחתי קורסים ופרסמתי מאמרים. אפשר לומר שלמרות שלא ידעתי דבר על אמנות לפני כן, כמו שהצלחתי בהנדסה, כך התגובות על האמנות שלי מצוינות".

התערוכה הראשונה שלו הוצגה במוזיאון הרצל בירושלים. אנשי משרד החוץ שהגיעו לבקר, התרשמו מאוד מהזווית הציונית, וביקשו להציג אותה בגלריית משרד החוץ בירושלים. שם דווקא מנכ"ל משרד החוץ הוא שהתלהב והחליט לשלוח את התערוכה לוינה, לחגיגות יום העצמאות. משם התערוכה התגלגלה לבאזל לרגל יובל של הקונגרס הציוני הראשון, לאחר מכן היא עברה לז'נבה. במקביל, עבד הרצל על פורטרטים של ראשי הממשלה לדורותיהם וכעת הוא בעיצומה של עבודה על נשיאי מדינת ישראל. "הגעתי כבר לנשיא החמישי", הוא אומר.

רק אחת מהעבודות האחרונות שלו שונה בתכלית מהעיסוק הציוני – קובץ עבודות בשם "זוועות המלחמה". אלה עיבודים ממוחשבים של צילומים אמיתיים ממחנות ריכוז, דרך וייטנאם ועד דעא"ש. ההשפעה הגיעה אחרי ביקור במוזיאון פראדו במדריד, כשצפה בתערוכה "זוועות המלחמה" של פרנציסקו גויה. "הוא צייר את זה לפני 200 שנה", הוא אומר. "לדעתי, יהיה לי קשה למצוא מקום להציג את הציורים האלה. בינינו, אנחנו מדינה מלאה מלחמות וקורבנות ישראלים. נראה, אולי בגלריית 'המשרד' בתל אביב. אני מחכה לתשובה".

אין ספק שאילן היוחסין שלו עזר לו בקריירה האמנותית, אבל הוא מדגיש שהוא לא הצאצא היחיד של הרצל שנותר בחיים. "התחלתי את העיסוק שלי בהרצל אחרי שהוזמנתי לכנס במלון באזל בתל אביב", הוא אומר, "מישהו ממשפחת הרצל אסף 70 אנשים מבני משפחתו. העניין הוא שלמעט מאוד מהם קוראים הרצל".

אילו אמנים השפיעו עליך?

"אני מתחבר לשלושה אמנים עיקריים, ששניים מהם, אווה ופרנקו מאטאס, עושים אמנות רשת, שזה אומר לעשות פרשנות על עבודות אחרות שנמצאות ברחבי האינטרנט באופן שונה ומקורי. אני מנסה ליישם בעבודתי את רעיונות ה'שיעתוק' והאשליה האופטית של ורסילי, ה'מופשט הגיאומטרי' של מונדריאן וה'פופ ארט' של וורהול. אני טוען שהאמנות המודרנית ברשת היא ציבורית ונגישה לכל אמן. אני מושפע מאמנים אחרים, אך יוצר שפה אמנותית משלי. מטרתי הינה לשמח את הצופים בעבודתי, גם באילו המוצגות בתערוכות בארץ ובאירופה וגם באילו הנמצאות ברשת".