1 הנתון המזעזע מכולם/ן בבחירות מוניציפליות, הוא שיעור ההצבעה. במשך חמש שנים אנחנו מקטרים על לכלוך, טיפול במפגעים, צפיפות בכיתות, חינוך בכלל, אישורי בנייה, חניה, תמורה לארנונה, מה-לא. ואז – יוצאים רק בין שליש למחצית מאתנו להצביע. ההצבעה אינה חובה, ואינה מיותרת בשום מצב, גם אם אתם מספרים לעצמכם/ן שכן בכל מיני אמירות מטופשות של "הוא במילא יבחר" או "לא משנה מה נעשה זה יישאר אותו דבר". ההצבעה היא זכות גדולה, והיא גם זו שתקנה לכם/ן את הזכות הנגזרת ממנה, לקטר בחמש השנים הבאות. רוצים דוגמה? הנה לכם/ן אחת: הסיבה היחידה שכפייה דתית מתקיימת בכזו קלות בלתי נסבלת, למשל, היא בעלי ובעלות זכות הצבעה המייצגים/ות את ערכי היהדות והציונות האמתית – סובלנות, חיה ותנ/י לחיות, חופש בחירה, פלורליזם וכבוד לאחר/ת, שלא מממשים את זכותם להצביע. במילים פשוטות: הכפייה הדתית משגשגת בזכות החילונים. זכרו: תוצאה המשקפת את ציבור התושבים מתחילה להצטייר ככזו רק מעל שבעים אחוזי הצבעה, ואת זה ניתן למצוא רק אצל החרדים והלאומנות הדתית.
גם הצבעת הנוער חשובה. בבחירות המוניציפליות מצביעים רוב תלמידי י"ב. הפעם הראשונה בקלפי יוצרת דפוס, שאולי ילווה אותם/ן בחייהם הבוגרים, של מחויבות להליך הדמוקרטי. שלפו מהפח את מצעי המתמודדים/ות, תנו להם/ן לקרוא, עודדו אותם/ן להצביע, עודדו אותם/ן להשפיע. ולכו אתם/ן לקלפי, להצביע בעצמכם/ן.
רוצים להישאר מעודכנים?
2 החוויה המכוננת שלי בשבוע האחרון, נפתחה בכך שפתחתי בוקר אחד את חלון חדר השינה שלי, וראיתי את הפועלים הבונים את הבניין הצומח לו מאחורי ביתי, כשהם צועדים כלוליינים על חבל, מחוברים לכלום, על גבי פיגומים ללא מעקה. ממש אסון שמחכה לקרות. צילמתי, העליתי פוסט לפייסבוק, תייגתי את ראש העיר ושלחתי ווטסאפ למוקד העירוני עם תמונות וסרטון. התשובה המדהימה שקבלתי בהמשך הבוקר הייתה, שהפקח העירוני לא מצא שיש בעיה בטיחותית במקום. לאחר שכתבתי תלונה מסודרת למשרד העבודה, ניגשתי שוב לחלון, ושפשפתי בתדהמה את העיניים למול עוד פועל נטול רתמה, קסדה או אבזור בטיחות, המניח סולם עץ על גבי פיגום רעוע בקומה החמישית ומטפס עליו.
למעלה משלושים א/נשים נהרגו מתחילת השנה באתרי בנייה ברחבי הארץ. שניים מהם על הקרקע, השאר – צנחו מגבהים. אין לי אלא לקוות, שהבא בתור לא יהיה אחד מלולייני הפיגומים אצלי בשכונה. הסמיכות בין האירוע, תגובת הפקח והבחירות המוניציפליות, מעוררת מחשבות בלב איש/ה. בטיחות ושמירה על חיי אדם באתרי בנייה אינה עומדת, לצערי, בראש סדר העדיפויות של נבחרי הציבור שלנו. אף אחד מהם לא יפסיק לרגע את קמפיין הבחירות שלו/ה על מנת לטפל ברשלנות הגורפת הזו בענף הבנייה. המתים, חייהם זולים. מניעת המוות המיותר של פועלי הבניין, היא משעממת במונחים אלקטורלים. לא תמצאו אותה בחוברות הכרום 120 גרם מבריק דו צדדי שלא אומר כלום, שמחלקים לכם/ן בתיבות הדואר, זה שהולך ישר לפח.
אם לחזור לסיפורי, הרי שהבניין האמור ניצב מאתיים מטר בלבד מהפינה בו מציבים המועמדים/ות דלפק שיווקי בבקרי שישי. זה הזמן לדרוש מהם להרים את העיניים ולהביט במעלה הפיגומים. מי שלא שומר/ת על הבנאים וזכויות האזרח והאדם שלהם, האם יוכל/תוכל לשמור עלינו מסכנות הבנייה העירונית? זכרו, שניים מההרוגים, נהרגו כי מישהו או משהו נפל עליהם. ומה עם יחס המועמדות/ים לבטיחות בשאר תחומי החיים? בבתי ספר ובגנים, במדרכות, במתקני ספורט, בפארקים? הנה לכם/ן חומר למחשבה, לקריטריון נוסף לבחירת ראש/ת רשות.
בקיצור, גמרתי לחפור לכם/ן. פשוט לכו להצביע. אה, כבר אמרתי את זה?
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת
איתי
חנה,אין לך מושג כמה את צודקת.
אבל איך את מסבירה שבבחירות בהרצליה היה רוב חילוני מובהק ולמרות זאת הדתיים ממשיכים לשלוט
בעיר ומנסים להפוך אותה לאשדוד שניה.
איכפת לנו
אם שמתם לב השבוע פירסם ראש עיריית הרצליה כתבת תמיכה מתרפסת וחנפנית לראש הממשלה בשם עיריית הרצליה .לא ברור באיזו זכות הוא משתמש בכספי הצבור למטרה זאת .אם רצה ראש העיר לכתוב בשם עצמו זאת זכותו כאדם פרטי אבל לא כשהלוגו של עיריית הרצליה מופיע בראש הכתבה!