"שיעורי הבית הם פאסה": צפו בפאנל מוועידת החינוך של הרצליה

הפאנל השני שהתקיים ביום רביעי בוועידת החינוך בהרצליה עסק בביטול שיעורי הבית המסורתיים בבתי הספר היסודיים בעיר. השתתפו בו ראש אגף החינוך בעיריית הרצליה ד"ר יעקב נחום, יו”ר הנהגת ההורים בבית ספר היסודי לב טוב ויו"ר הנהגת הורי הגנים בהרצליה לשעבר עו"ד תומר שילה, מייסדת תוכנית "אני יכול להצליח" ד"ר דפנה קופלמן רובין מהמרכז הבינתחומי, יו"ר מועצת התלמידים בחטיבת שמואל הנגיד יולי יבין והמחנכת מבית הספר ברנדיס עטרה כלימור.

צפו: 

"הנושא של שיעורי הבית הוא לא אם יהיו שיעורי בית או לא, אלא מה יהיה אופיים", אמר ד"ר נחום בפאנל, "מתוך מחקר שערכו באמצעות מבחני פיזה ב-2014 הסתבר שתלמיד ממוצע בתיכון מגיע לחמש עד שבע שעות בשבוע של שיעורי בית. מסתבר ששיעורי הבית שניתנו באותן מדינות של ה-OECD לא הוכיחו תוצרים מאוד מיוחדים בהישגים הלימודיים. מסתבר שדווקא איפה שניתנו פחות שיעורי בית ההישגים של התלמידים היו יותר גבוהים, כמו למשל בסינגפור. מסתבר שהיתה פלטפורמה מאוד מיוחדת בבתי הספר שאפשרה לרתום את התלמידים לעשייה אחרת ששינתה את שיעורי הבית המסורתיים שאנחנו מכירים".

מירב בטיטו שהנחתה את הוועידה, שאלה: "אז איך זה עובד?"

"להגיד אין שיעורי בית זה נשמע מאוד סקסי ונחמד אבל זה לא מספיק", ענה ד"ר נחום, "היינו בשלים להגיד שאנחנו הולכים לשנות את המתכונת של שיעורי הבית אחרי שפיתחנו פלטפורמה מאוד מיוחדת שנקראת EACH. אחרי שפיתחנו את הפלטפורמה, שמתבססת על ארבעה עקרונות: קהילה, אקדמיה, מחקר וערכים, הבנו שאנחנו יכולים לשנות את מתכונת שיעורי הבית המסורתיים לעבודה שיתופית, מחקר בתחומים שונים, עבודה שהיא פורטפוליו, פרויקטים. כל התחומים שהם מתחום העניין של התלמידים עצמם שמביאים אותם לאתגר וסקרנות ומאפשרת להם לבוא מתוך מוטיבציה ולעשות את העבודה הזאת".

בהמשך, פנתה בטיטו ליבין, שעולה לכיתה ט' בחטיבת הנגיד: "את נהנית להכין שיעורי בית?"

יבין: "זה מאוד תלוי במקצוע. במקצועות שאני אוהבת, כמו מדעים, אני נהנית. אני חושבת שיש באמת הפרדה בין המקצועות שצריך לתרגל כדי להתקדם עם כל הכיתה לבין אלה שההתקדמות היא יותר אישית וקשה יותר בתור כיתה להתקדם בהם. למשל מקצועות כמו מתמטיקה ואנגלית, צריך להבין כל שלב שלומדים כדי שאחר כך נוכל להתקדם בתור כיתה. כשאני מקבלת שיעורי בית במתמטיקה ואנגלית חשוב שאעשה אותם כדי שאני אבין כל דבר שהמורה מסבירה על השלב הבא".

בטיטו: "את מרגישה שיש מורים שמגזימים בשיעורי הבית? שנותנים הרבה מעבר לכמות האפקטיבית?"

יבין: "אני חושבת ששיעורי בית תלויים באיכות ובכמות. מאוד קל לתת הרבה שיעורי בית והשאלה היא מה באמת אני לומדת מזה שאני מכינה אותם. במתמטיקה ובאנגלית הכמות חשובה כדי שנוכל לתרגל ולהתקדם בכיתה. כשהייתי בכיתה ה' היה פרויקט של נושא שבועי וכל שבוע היינו מקבלים דף שעוסק בנושא אחר, נושא אקטואלי שקשור לאותו השבוע או מדעים או התקדמות טכנולוגית כלשהי והיינו עונים על שאלות שקשורות בנושא הזה".

בטיטו: "מה את אומרת על מה שד"ר נחום אמר שיכול להיות שכבר לא תצטרכי לגשת לבחינות הבגרות?"

יבין: "אני חושבת שזה עניין של דרך חיים ותפישה. למשל בפינלנד מקבלים שיעורי בית אבל הרבה פחות, אבל דרך החיים שלנו כאן ובפינלנד היא לא בדיוק אותו הדבר. נורא קל להגיד 'לא נותנים שיעורי בית', אבל זה מאוד תלוי במה שעושים מסביב. במערכת החינוך בארץ יש יותר פוקוס על כך שהילד יסיים את התיכון ושהציונים שלו יהיו גבוהים, זה לא בהכרח דבר שלילי. לעומת זאת, בפינלנד הדגש הוא על כך שהילד ייצא מסופק ומאושר וירגיש שהוא עשה משהו משמעותי בשנים האלה".

פאנל בלי שיעורי בית בהרצליה. צילום עזרא לוי

ד"ר קופלמן רובין: "העולם יותר ויותר יודע שמטרת העל של החינוך היא לא רק בהקניית תוכן אלא בפיתוח ובטיפוח של מיומנויות בתחומים הרגשי, הבינאישי והקוגניטיבי, עם ההבנה שהתחומים האלה בלתי נפרדים זה מזה. אפשר לטפח מיומנויות בכל אחד מהתחומים והם ישפיעו בצורה של איזון חוזר על התחומים האחרים. חשוב שהם יידעו להתנהל בצורה בינאישית טובה, שזה גם הבסיס והמקור לאושר, לאריכות חיים, לבריאות, להצלחה. שיידעו לתקשר בצורה בינאישית טובה, שיידעו לנהל את עצמם, לווסת רגשות, לתכנן דברים, לבקר את עצמם, לחשוב ביקורתי על ים התוכן שמציף אותם, תוך כדי כל מיני פרויקטים ארוכי טווח. למשל, לתכנן הצגה בסוף שנה ולעבוד עליה מההתחלה ולבחור מחזה ולדון במלל ולעשות ניהול של הקבוצה, לחלק תפקידים ולשתף פעולה. אלה ים של מיומנויות שאת לומדת שאחר כך את מתגרמת אותם לעבודת צוות בצבא ולעבודה אחר כך".

בהמשך פנתה בטיטו לכלימור בשאלה: "כמה שיעורי בית את נותנת בממוצע?"

כלימור: "כמעט ולא נתתי שיעורי בית. לעומת זאת, אני מסכימה עם יולי, ישנם מקצועות ליבה, שיש בהם צורך הכרחי לתת בהם איזשהו תרגול לשעות אחר הצהריים וגם פה יש גבול מאוד דק. גם זה צריך להיות מאוד במידתיות. אנחנו בבית הספר ברנדיס עובדים בלמידה מבוססת פרויקטים מזה שנים מספר ועושים פרויקטים בתחומי EACH. בשנה האחרונה ביצענו מספר פרויקטים שהוכיחו את עצמם ומנעו והורידו את כמות שיעורי הבית. אחד הפרויקטים שהיו מאוד מוצלחים לקחו את הנשים החזקות והידועות בהרצליה וערכו מערכת בחירות בין התלמידים בקבוצות לכל אחת מהנשים האלה. האישה שזכתה היתה בתיה לנצט. התלמידים היו צריכים לחקור ולבדוק ואפילו הדפיסו חולצות של הדמויות שבחרו ועשו עליהן חקר. לאחר מכן התברר שהם המשיכו את החקר מעצמם, מתוך הרצון האישי שלהם להעמיק את החקר בשעות אחר הצהריים. זה הוכתר כהצלחה".

כלימור הוסיפה כי " אנחנו המורים לא בעלי הידע יותר. אנחנו כמורים צריכים להיות אלה שנותנים את הכלים לתלמידים, כדי שאחרי שהם יסיימו את הצבא הם יהיו אלה שיוכלו ללמוד ולהיות בעלי הידע ולדעת איך ללמוד, אוטודידקטים. היום כשאנחנו עובדים לפי פרויקטים אנחנו נותנים להם את כל היתרונות, הוראה נכונה שהיא הוראה דיפרנציאלית רב-מערכתית עם כלים, עם טכנולוגיה, עם שילוב של התקשוב של המאה ה-21. מתחברים אל הדור עצמו ואל הכלים שלו שהם למעשה נולדו עם הדברים האלה ומאפשרים להם דרך הערכה חלופית להוריד את הנושא של המבחנים ולתת להם אפשרות להימנע משיעורי הבית, שהם באיזשהו מובן פאסה".

מנגד, אמר שילה כי "הביטוי שיעורי בית הוא ביטוי שאוהבים לחבוט בו. איפה הילד לומד הכי טוב אנגלית? אם ההורים שלו עושים שנתיים רילוקיישן. יש נושאים כמו אנגלית ומתמטיקה שאי אפשר לוותר בהם על התרגול. אז במקום שיעורי בית יקראו לזה תרגול. ילד שלא לומד בסיס ומתרגל חיסור וחיבור לא יצליח בכפל וחילוק ולא יצליח אחר כך בשברים. יש דברים שאתה חייב לתרגל והם בסיס. אני בעד שהעיר, אם היא יכולה, תקבע שכדי להתקבל לאוניברסיטה לא חייבים לעשות מבחני בגרות ויכול להיות שהיא גם יכולה לקבוע שיהיו פחות תלמידים בכיתה בחטיבה, במקום 35 שיהיו 21 תלמידים. כמו ב-OECD".

בטיטו: "אם היו נותנים לך תיאורטית לגמרי את תיק החינוך בעיר, איך זה היה נראה אם זה היה תלוי בך?

שילה: "אני לא איש חינוך, אני הורה, ואני לא מבין בחינוך. אנשים שההשכלה שלהם היא לא מתחום החינוך ומנסים להעלות רעיונות זה נחמד. דיברת קודם על לעשות ניסיון, ילדי הרצליה יהפכו לשפני ניסיונות באיזו תוכנית שבכלל לא הוכחה. לא עשו את זה במקום אחר. אנחנו פה עושים איזה מהלך. ההורים חוששים וגם אני. אני חושש שאם הדברים יעבדו בקיצוניות מסוימת שלא יהיו שיעורי בית בכלל אז במקצועות מסוימים שהם החשובים ביותר, כמו מתמטיקה ואנגלית ושפה, לילדים שלנו לא יהיו כלים לעתיד".