הפאנל הראשון שהתקיים ביום רביעי בוועידת החינוך של הרצליה עסק במערכת החינוך בעידן הסלולרי. בפאנל השתתפו מ”מ וסגנית ראש העיר הממונה על תיק החינוך ותיק הנשים איה פרישקולניק, סגן וממלא מקום יו"ר מועצת הנוער הרצליה יובל אשרי, חבר מועצת העיר ומחזיק תיק החינוך הבלתי פורמלי אורן אוריאלי ונציגת תנועת "תנו לגדול על שקט", סתיו קפון.
צפו:
מנחת ועידת החינוך מירב בטיטו פתחה את הפאנל בשאלה לאשרי: "מה הזמן המקסימלי שאתה מוכן להיפרד מהנייד שלך?
אשרי דווקא הפתיע: "אני נוגע בו רק בהפסקה ואני בקושי מתקרב אליו בשיעורים, אלא אם המורה מפעילה אותנו דרכו". בטיטו: "יש איזשהו תקנון בבית הספר בנוגע לסלולרי או שהדרישה היא דרישה כללית לא להתעסק עם הנייד במשך השיעור?" אשרי: "אני לא בטוח אם יש תקנון כי אני לא התבקשתי לקרוא אחד כזה. זה מובן מאליו שכשאני נכנס לכיתה הטלפון בתיק או בכיס ואני לא נוגע בו. זה מובן בתור תלמיד שאסור לי להתעסק בנייד ויש כאלה שעושים את זה, אני לא אגיד שאין. אנחנו משתדלים להימנע מזה כמה שיותר".
בטיטו: "מה העונש הכי קיצוני שקיבל תלמיד בבית הספר שבכל זאת התעסק עם הסלולרי בזמן השיעור?".
אשרי: "בעיקר החרמה של טלפונים. לרוב יש פתרון נהדר שהוא להוציא מהכיתה ואז התלמיד מפסיד את מה שנלמד ונאלץ להשלים את החומר".
בטיטו: "אם זה היה תלוי בך, מה הפתרון המתקבל על הדעת, ההגיוני והסביר שהיית בוחר?".
אשרי: "הייתי שמח לנסות את רעיון הכוורות ולבדוק אותו למשך שנה-שנתיים ולראות איך הוא משפיע על האקלים הכיתתי ועל הציונים של התלמידים ולעקוב אחרי זה. אם זה פועל, מה טוב ואם לא אז צריך לדעת לבטל אותו".
בהמשך, פנתה בטיטו לפרישקולניק: "אחרי פרשת איה נאפה שהעסיקה אותנו בקיץ, איך אתם מתכוננים בשנה הקרובה להתמודד עם הקשרים החברתיים – תיעוד של מעשים למשל? יש לכם תוכניות לימודיות? איך תתקשרו את זה לילדים?".
פרישקולניק: "יש לנו תוכניות לימודים רבות שיועצות בתי הספר משתלמות ומיישמות. יש לנו מגמת מגדר בתיכון הראשונים. הכנסנו תוכניות חדשות ואנחנו מדברים על הדברים האלה. אנחנו מדברים על הנושא של שיימינג ברשת ועל הסכנות ברשת. יש תוכניות של משרד החינוך ואנחנו מכניסים תוכניות פרטניות לבתי ספר בנושאים האלה. אני חושבת שלדבר על הדברים האלה זה מאוד חשוב גם בבית הספר וגם בבית".
בטיטו פונה לאשרי: "אתם עברתם סדנאות? הן עוזרות ויש תלמידים שמבינים למה לתעד או לעשות שיימינג או לשלוח או להפיץ תמונה של מישהי במצב אינטימי זה דבר שלא עושים?".
אשרי: "אצלי בכיתה זה לא היה קורה בשום מצב. אני חושב שהסדנאות האלה עוזרות, לפעמים כשאומרים לילד 'לא זה אסור' הוא מקשיב ובגיל שלי בעיקר יש הבנה לזה וזה עובד".
ועידת החינוך בהרצליה. צילום עזרא לוי
קפון סיפרה בפאנל על המיזם "תנו לגדול על שקט": "אנחנו רוצים לדחות את גיל השימוש כמה שאפשר וליצור דור של ילדים שמכיר דברים קצת אחרת. יש לי ילדה שעולה לכיתה ג' ובשנה שעברה כשהיא עלתה לכיתה ב', גיליתי של-95 אחוז מהילדים בכיתה מעליה יש סמארטפון. זה נתון בדוק. מאוד פחדתי מהרגע הזה ושאני אצטרך ללכת עם הזרם ולקנות לה או לדון אותה להיות זאת בלי הסמארטפון. שמחתי לגלות אפשרות שלישית והיא קנייה מרוכזת של טלפונים פשוטים שיש בו רק שיחות וסמסים והוא עונה על הצורך של ההורה לשמור על קשר עם הילדים שלו. אנחנו אומרים שזה טלפון שעושה ילדים חכמים.
"בהתחלה היה לנו קשה לתווך את זה להורים ועשינו, השותף שלי דור שביט ואני, מין מודל פירמידה והצלחנו להגיע ממש בקלות למאה חתימות מהורים שמסכימים לדחיית השימוש. מצאנו שני נציגים מכל כיתה – 16 פעילים שהעבירו את התוכנית הזאת הלאה. בזכות אותם נציגים אספנו 100 מתוך 220 הורים. הצלחנו להוריד מ-95 אחוזים לכ-45 אחוזים שקונים סמארטפונים לילדים. זה נותן כוח להורים להגיד לא לילדים שלהם שמבקשים סמארטפון. אני רוצה לציין שעוד 500 בתי ספר מרחבי הארץ כבר לקחו חלק במיזם ואני רוצה לפנות למורים שיהיו יותר אמיצים וכמו שאומרים שאסור לחצות כביש לבד עד גיל 9, כך גם שיעזו להגיד על סלולרי".
בטיטו: "ייתכן שאת דנה את הילד להישאר אי שם מאחור".
קפון: "סבתא שלי בת 84 והיא רכשה סמארטפון והיא שולטת בו יפה מאוד. אם בגיל שלה אפשר אז אפשר בכל גיל ולא צריך להתחיל בגיל 9. סמארטפון הוא לא טוב לילדים כי הוא מדכא את היצירתיות ומאוד קשה לילד לפתח אמפתיה עם הראש בטלפון ולפעמים נוצרים הקשרים החברתיים דרך המסך זה משהו שגורם לחוסר אמפתיה, אלימות וחשיפה לתכנים קשים".
בטיטו פנתה לאוריאלי בשאלה: "הטלפון הוא סמל. אתה בתור מורה יכול אולי להשתמש בכלי הזה כחלק מהחוויה הלימודית?".
אוריאלי: "אני מאוד בית שמאי בכל מה שקשור לסלולרי ואני לא איפה את זה בשום דרך. הסלולרי הוא 'גיים ציינג'ר' עבור כולם, הוא מרחיק את הקרובים ומקרב את הרחוקים. הוא ניוון את יכולת החשיבה וסילף את היכולת לאינטראקציה חברתית. בהתחלה כשהייתי נכנס לכיתה ורואה ילד עם הראש בנייד הייתי מתעצבן, אבל צריך לדבר עם הילד ולהסביר. אמרתי לו 'תגיד יום אחד יהיה לך סטארטאפ ותרצה למכור אותו ותגיע לפגישה גם תקבל את האנשים עם הראש בתוך הנייד?'. אני חושב שמי שיצליח בחיים זה מי שירים את הראש מהנייד. ראיתי את האפליקציות הסלולריות שמפקחות על השימוש בטלפון – הן שטויות במיץ. הכל צריך להיות מידתי".
בטיטו: "האם אתה חושב שיש איזו דרך ביניים שבו נלמד אותם לשלוט בדבר הזה ולרתום אותו לטובתם במקום להגיד לא זה אסור?"
"חד-משמעית כן. זה אותו שיעור שהתחלתי לדבר עליו שאני עוצר הכל, שיעור ספרות והיסטוריה יכול לחכות. אפשר לחכות רגע, לכתוב על הלוח בעד ונגד ולתת להם להגיד את זה ולדבר עם התלמידים בגובה העיניים. אני משתמש בכל כלי שיש לי, זה קרב מאסף. אני לא מוותר על העניין הזה, אני לא מתחיל שיעור אם כל הסלולריים לא בתיק. אנחנו נמצאים בעידן הסלולרי 11 שנים. מישהו סומך על החברות הסלולריות שהן שומרות על הילדים מבחינת הקרינה שהמכשיר הזה פולט? אני אומר לילדים אל תעזו לישון עם המכשיר הזה ליד הראש שלכם ואל תסמכו על חברות סלולריות שתהיה להן ההגינות המוסרית לשמור על הבריאות שלכם. יש מדינות כמו צרפת ויפן וערים בארצות הברית שבהן אין סלולרי עד גיל 15. אני מברך את איה ויעקב על התהליך האמיץ שהם התחילו בהרצליה. אני הולך עם זה עד הסוף – אין סלולרי עד גיל 15, שזה כיתה ט'. עם התיכון אי אפשר להתמודד, זה מאוחר מדי. אפשר ללכת לדרך הגלים ולתנועות הנוער ולראות מה זה היעדר שימוש בסלולרי, זה אפשרי".
בר
אני לא חושב שלהגביל את השימוש בטלפון זה הדבר הנכון. מי שלא מסוגל לעמוד בפיתוי הוא חלש, וצריך לדעת להשתמש בטוב שבטלפון בלי להשתמש ברע. הרי הם יחשפו לזה בסופו של דבר