בוועידת החינוך הקרובה של הרצליה, שתתקיים ביום רביעי, 21 באוגוסט, בשעה 16:00, בבר בעיר שברחוב בן גוריון 7, יתקיימו מספר פאנלים בנושאי החינוך הרלוונטיים בזווית המקומית. הפאנל הראשון יעסוק במערכת החינוך בעידן הסלולר. ישתתפו בו, מ"מ וסגנית ראש העיר הממונה על תיק החינוך ותיק הנשים איה פרישקולניק, נציגת תנועת "תנו לגדול על שקט" סתיו קפון, סגן וממלא מקום מועצת הנוער הרצליה יובל אשרי ואורן אוריאלי, מורה בחטיבת סמדר ומחזיק תיק החינוך הבלתי פורמלי והטכנולוגיה.
ועידת החינוך של ערי ישראל מגיעה להרצליה, לכל הפרטים ולהרשמה הקליקו כאן.
“זה ישמע אולי לא פופולרי, אבל אני בעד לאמץ את המדיניות שיש בצרפת, ובמדינות מסוימות בתוך ארצות הברית, ולאסור את השימוש בטלפונים סלולריים בתוך תחומי בית הספר, עד גיל 15, כולל”, אומר אוריאלי.
תסביר.
“אני ממש לא בעד שימוש בסלולרי בקרב ילדים, ויש לכך השפעות בכמה היבטים. קודם כל, בהיבט החברתי, התקשורת, הפגיעה האנושה ביכולת החברתית לתקשר אחד עם השני. מרבית הילדים מחפשים כל העת את הנייד כדי לעשות את מה שהם עושים במרבית שעות היממה. זה גם מוביל לנרקסיזם. ובוא נגיד שמידת השימוש בו לא מתחילה לגרד את השטח מבחינת מה שהוא יכול להציע לילדים מבחינת התכנים. זה מכשיר שמרחיק את הקרובים ומקרב את הרחוקים”.
אתה רואה את זה בבית הספר?
“כמובן, אני רואה את זה מול העיניים. ילדים יושבים מבודדים בהפסקה עם הנייד. גם בשיעור, הם כל הזמן זולגים לכיוון הטלפון. ונעזוב דברים כמו יציבה נכונה, קרינה”.
ההורים רוצים שהילדים יהיו זמינים.
“הורים רוצים לדעת איפה הילדים שלהם נמצאים ושתהיה להם יכולת ליצור איתו קשר. אין שום בעיה לפתור את זה במנגנון בית ספרי, שמעמיד לרשות הילדים טלפון זמין”.
אז למה זה לא קורה?
“אני חושב זה יכול לקרות עם אומץ ותוך שיתוף של ההורים עם הנהלות בתי הספר והעירייה. למנהלים יש אוטונומיה להחליט מה קורה בתחומי בתי הספר. אפשר גם לעשות את זה כעיר”.
אשרי, בן 15, שעולה לכיתה י’ בתיכון הנדסאים, דווקא לא רוצה שיגבילו אותו בשימוש בטלפון החכם. “הסלולרי מבחינתי הוא כלי נוח ונגיש לחפש מידע. אני לא פעם מוצא את עצמי מחפש מידע בזמן שיש לנו חידונים בשיעורי היסטוריה ואז מעבר להנאה שלי להשתמש בטלפון, אני גם לומד בזכותו”, הוא אומר.
אתה לא חושב שסלולריים מפריעים למהלך השיעור?
“אני לא רואה שום הפרעות של טלפונים סלולריים למהלך השיעור. זה לא מפריע לאלה שרוצים ללמוד אלא לתלמידים שמשתמשים בטלפונים עצמם. כמעט שלא יצא לי לראות תלמידים משתמשים בטלפונים במהלך השיעור. לי אישית זה לא מפריע, גם אם כן”.
מה אתה חושב על הכוורות לאחסון של טלפונים במהלך השיעור, או על הרעיון לאסור על תלמידים להכניס טלפונים סלולריים לבית הספר?
“לאסור להכניס את הטלפונים לבית הספר זה מוגזם לדעתי. לא להכניס לכיתה זה אולי אפשרי אבל אני לא מת על הרעיון הזה. אני פחות מתחבר לרעיון של כוורות. זה בכל זאת הטלפון האישי שלי ויש מקרים שבהם אני צריך להיות זמין. אני מכבד את המורה כמובן, אבל לפעמים יש דברים שהם יותר דחופים מללמוד את משפט פיתגורס למשל. אני חושב שאם תלמיד מוציא את הטלפון באמצע השיעור כנראה שיש לו סיבה, או שחס וחלילה קרה משהו במשפחה שלו או שזה קשור לחיים הפרטיים שלו. אני לא מכיר מישהו שהוציא את הסלולרי שלו בשביל להתחיל לשחק בשיעור כי משעמם לו”.
מה אתה חושב על טלפונים בטוחים שבאמצעותם התלמידים לא יכולים לגלוש באינטרנט בצורה לא מפוקחת למשל או להיות בקבוצות וואטסאפ?
“לנוער בגיל שלי יש את היכולת והמשמעת כן למנן מתי כן ומתי לא. אצל ילדים יותר צעירים זה קצת שונה, כי קשה להם יותר לשלוט במתי מותר להם, מתי הוא מקשיב ומתי הוא עושה בעיות. הטלפונים הבטוחים זה פתרון, אבל אני חושב שאפשר למצוא פתרון יותר טוב, אולי טלפון חכם כיתתי. הטלפונים הבטוחים מספקים שיחות חירום ואת זה אפשר לעשות מהטלפון של המזכירות או של המורה – אז למה הוא בכלל צריך טלפון? יש מספיק אפליקציות שמאפשרות פיקוח על הגלישה של הילד, אפשר גם לא להתקין את הרשתות החברתיות והוואטסאפ בטלפון ואפשר אפילו להגביל את זמן המשחק ואפילו לקבוע זמנים בטלפון שבהם ניתן לשחק, למשל בהפסקות. אני חושב שצריך להגביל ולא למנוע חשיפה לטלפונים חכמים. אתה לא רוצה שהילד שלך לא יטעם בכלל מהעולם הזה ואתה לא רוצה שהוא יטעם יותר מדי”.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
תגובות