יו"ר הנהגת ההורים בבית הספר היסודי ברנר בהרצליה, רותם לוין, הודיע השבוע כי הוא מתפטר מתפקידו, שבו כיהן כשלוש שנים וחצי. "מערכת החינוך במצבה הנוכחי היא מערכת חולה ואני לא רואה שינוי מטאורי שיכול לקרות בה בשנים הקרובות", מסביר לוין את הסיבה להתפטרותו, "לעיריית הרצליה יש המון רצון לחדשנות, לשינוי, להתפתחות ולחשיבה מחוץ לקופסה, אבל מערכת החינוך בארץ מטרפדת כל יוזמה וכל חדשנות וכל רצון לייצר משהו חדש ואיכותי שיכול לקחת את המערכת למקומות חדשים וטובים יותר. עם הזמן הבנתי שהיכולת שלי, כהורה פעיל וגם כיו"ר ועד הורים בבית ספר, לשנות דברים בצורה משמעותית לטובת הילדים היא מאוד מוגבלת. לשבת על הכיסא בשביל להגיד שאני היו"ר של ברנר זה לא בדיוק אני. אני חושב שאני, יחד עם המערכת, הגענו לתקרת הזכוכית. אני מרגיש כבר כמה חודשים איזשהו 'בלוק' ואין לי סיבה להמשיך ולהתעקש על זה, אלא לפנות למקומות שבהם אני כן רואה פרי".
לוין, בן 39, יליד הרצליה ואב לשלושה, היה בעבר בעלי בית הקפה "קפה בהפוגה" בשער העיר, וכיום הוא עובד ברסטרטו, יבואנית של חומרי גלם בתחום המזון, ועוסק בתחום הקפה. לפני כשנה הוא יזם עם הילה ברקן את הפרויקט החברתי וההתנדבותי דינל'ה על שם אמו, שבו המתנדבים מכינים ארוחות מוכנות ומחלקים אותן לאנשים נזקקים בעיקר בחגים, אבל לא רק, ומאז הפך לשם דבר בעיר. עכשיו, כשהוא פורש מראשות ועד ההורים בברנר, הוא מתכוון להקדיש את רוב מרצו לפרויקט היפה.
למה לא התפטרת מראשות הוועד בתחילת שנת הלימודים?
"התלבטתי בתחילת שנת הלימודים אם לעזוב את התפקיד, אבל היו דברים חשובים ובוערים שהיה צריך לטפל בהם. כמו למשל תחלופת צוות ענקית, כשבערך שליש מכוח האדם בבית הספר התחלף. זעזוע משמעותי לכל מערכת. הגענו למחצית השנה והמערכת רחוקה מלהיות מושלמת, אבל היא יחסית יציבה ואין משמעות קריטית לאם אהיה שם או לא. לכן פיניתי את מקומי וב-20 בפברואר ייערכו בחירות בברנר ליו"ר. אני לא רואים דברים משמעותיים שמשתנים באופק הקרוב והעדפתי לפנות את הזמן לעשייה אחרת. אין פה איזה קש ששבר את גב הגמל, אלא פשוט אוסף אירועים של ניסיונות לעשות דברים שונים ומשמעותיים שהבנתי שהם לא אפשריים במערכת הקיימת.
למשל?
"למשל בנושא המיצ"ב, כשמשרד החינוך עומד על הרגליים האחוריות בצורה לא הגיונית נגד ההורים ונגד המורים שהוא מעסיק, נגד המנהלים שמחזיקים את המערכת, נגד פורום ההורים היישוביים, נגד כולם".
מה הפריע לך בעבודה מול ההורים?
"אני נמצא בוועדים ופעיל במערכת מאז שהילדים שלי היו בגנים. בית הספר והמערכת לא יכולים לחשוף את הכל להורים, גם אם אתה יו"ר בית הספר, ואתה צריך לדעת ללכת בין הטיפות. אחת הבעיות העיקריות היא התנהלות ההורים אל מול המערכת. ברגע שמשרד החינוך לא מאפשר איזושהי גמישות למנהלים ולמחנכים, ובעצם מקצץ להם את הכנפיים, ההורים נורא מתוסכלים ומגיעים למצב שאין להם אמון במערכת. הם חשים שהמערכת לפעמים לא רוצה בשינויים האלה, אבל מפספסים את העניין שהמערכת לא יכולה. זה מגיע ממקום הרבה יותר גבוה, כלומר זה לא המחנכת, לא הרכזת, לא היועצת ולא המנהלת ובטח לא הרשות המקומית. זה משרד החינוך והתפישה המאוד מאוד ישנה, שכבר מזמן עברה מן העולם. בהתנהלות היומיומית זה מביא הורים לא פעם להתערבות יתרה ולא למעורבות. ההורים לפעמים, מרצון טוב, מתערבים יתר על המידה ומנסים לנהל את בית הספר במקום לתת לו את הגיבוי. כל זה גורם למצב שאין שיתוף פעולה מלא ונוצרים חיכוכים שהם בלתי נמנעים. ההורים צריכים לזכור שהילדים נמצאים בבית הספר בשביל ללמוד, לחוות, להיות בטוחים ולחזור הביתה מרוצים. יש הורים שתולים במערכת, אולי מחוסר ידיעה, איזושהן תקוות בדברים מסויימים".
מתנדבי פרויקט דינל'ה. צילום: אסף אמר
איך היתה העבודה מול העירייה?
"על העירייה אני לא יכול להגיד דברים רעים. אגף החינוך בעירייה לא אמון על המורות והמורים אלא משרד החינוך. בהרצליה יש המון חדשנות והמון רצון להתפתחות בנושא הזה, כמו למשל בית ספר נבון עם תפיסות חינוך שונות וחדשות. הלוואי ולא ירחק היום שיהיה מטעם הרשות המקומית איזשהו סיוע לבית ספר לחינוך אלטרנטיבי, שלא קיים כיום בהרצליה. עיריית הרצליה משקיעה המון כסף בחינוך. בתור יו"ר ברנר, יחד עם בית הספר או לבד, לא היה מקרה שפניתי לרשות ולא קיבלתי מענה".
ואיך היתה העבודה עם הנהגת ההורים העירונית?
"בזמן שהייתי בהנהגת ההורים העירונית הצלחנו להחליף את ההנהגה והיום יש הנהגה חדשה, יציבה ורחבה. זה הליך שערך שנתיים פלוס. יש שם אנשים ראויים שיכולים להוביל לעוד שינויים תחת המגבלות הקיימות. בעבודה משותפת עם הרשות הם מצליחים למצוא כל מיני דרכים עוקפות כדי לתמוך בסופו של דבר במערכת הקיימת ובילדים. הצלחנו, כמה הורים בהרצליה, לייצר פה משהו שהגיע לסכסוך עבודה של הסתדרות המורים עד שלא יבוטל המיצ"ב, כל זה יחד עם גב מוועד ההורים של הרצליה ועוד שהצטרפו לעניין הזה. הצלחנו לעשות פה שינוי אמיתי. היו המון שינויים, גם בתוך בית הספר ברנר, מול אגף החינוך בהרצליה. למשל, בברנר פועל מרכז למידה בשעות אחר הצהריים שעשו ביחד עם עיריית הרצליה וכבר שלוש שנים שיש בו הכנה לכיתה א'. בזמן שאני בברנר בית הספר הפסיק לככב בוועדות ההעברה של הורים שביקשו להעביר את ילדיהם מבית הספר לבית ספר אחר. הפכנו לאחד מבתי הספר המבוקשים בעיר. לפני שבע שנים בית הספר מנה כ-280 תלמידים ואת השנה הנוכחית אנחנו נסגור עם 500 תלמידים. מעבר לגידול באוכלוסייה זה אומר משהו על בית הספר. עשינו בסוף השנה שעברה מרחבי למידה ומשחק חדשניים שנמצאים בחצר יחד עם בית הספר והרשות המקומית. באמצע השנה שעברה הוספנו שמונה תאי שירותים במבנה של תלמידי כיתה ב'".
נסה להסביר מה הבעיה בעיניך במערכת החינוך בבתי הספר היסודיים?
"לתפיסתי, כל הלמידה בחינוך היסודי היא חסרת ערך ומשמעות. בסופו של יום צריך ללמד את הילדים האלה ערכים, חדוות למידה, ללמוד ולכבד את האחר. מה שמערכת החינוך רוצה זה לייצר פועלים שלא חושבים, שלא עפים למעלה אלא נשארים בינוניים ויצרניים לטובת הקפיטליזם. ברגע שזה מה שדורשים מהילד, לא כולם מתיישבים בדיוק במשבצת הזאת כפי שהמערכת רוצה. ההתנגשות הזאת בין הרצון של ההורים שהילדים שלהם יהיו מאוד עצמאיים ומאוד יצירתיים ויתפתחו במה שהם טובים, לבין מה שהמערכת מוכנה לספק, מייצר איזושהי התנגשות שהיא לפעמים בלתי אפשרית".
אז מה הפתרון לדעתך?
"מבחינתי, בייחוד בבית ספר יסודי, הילדים צריכים ללמוד ערכים, קבלת האחר, ובעצם לראות את השוויון בין כולם ומי טוב במה. לדעתי הכיוון הוא מאוד ברור וקורה הלכה למעשה, רק צריך להגביר את הקצב ולתת הרבה יותר כוח לכל המעטפת של החינוך הבלתי פורמלי. נכון להיום החינוך הבלתי פורמלי קיים רק אחרי שעות הלימודים ואין שום סיבה שהוא לא יהיה במסגרת של הבוקר. צריך להטמיע את התפישה הבלתי פורמלית, כלומר לחנך אותם לערכים, ללמד אסטרטגיית למידה שזה אומר לחפש, למצוא ולהשתמש במידע ולא לשנן אותו. להכניס כלים שלא נמצאים במערכת החינוך הפורמלי".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה התוכניות שלך להמשך?
"אני מתכוון להשקיע יותר בעשייה השנייה שלי – דינל'ה. אני מעדיף מקום שבו האנרגיות יותר טובות. קשה לי עם הקונספט של מאבק. אני לא צריך להיאבק על מי שביחד איתי אמון על חינוך הילדים שלי. אנחנו צריכים ללכת יד ביד ולא להיאבק. אני מרגיש שמערכת החינוך לא רוצה ללכת יד ביד וההורים כן. התחלנו לפני כשנה את פרויקט דינל'ה ומהר מאוד גילינו שהתהוותה קהילה של אנשים שרוצים להתנדב ולתרום וקהילה של אנשים שרוצים לקבל. וכך יצרנו קהילה משותפת לכולם – דינל'ה. הקהילה מונה 1,500 איש של מקבלים, תורמים ומתנדבים. התחלנו עם ארוחות חג מבושלות לתושבי העיר לפני פחות משנה, בפסח. הכנו 500 מנות וסיימנו את השנה בפי שניים, כשבראש השנה היינו בקצת מעל 1,000. עשינו במהלך השנה פרויקטים בפסח, בחג שבועות, בראש השנה וגם ב'חג דינל'ה'. אנחנו מטפלים בחיילים בודדים ברחבי העיר ברמה שבועית. בכל סוף שבוע יש לנו כעשר משפחות מתנדבות שמכינות להם אוכל, מבקרות אותם ועושות להם על האש. יש לנו גם 'סיירת יומולדת' – הילדים בבית הספר מכינים לחייל בודד שיש לו יום הולדת ברכות, והמשפחה שמגיעה מקשטת לו את החדר ומכינה לו עוגה. אחד הדברים החשובים שגילינו זה שזה לא ארוחת החג, לא הפרח לט"ו בשבט ולא החלה לשבת. זו הידיעה שאתה חלק מקהילה, שיש מישהו שדואג לך ואתה יכול לתת לו מהצד השני. זה איזשהו מעגל קסמים שמניע חיוביות ממקום הכי טהור שיכול להיות.
"אנחנו רוצים לעשות מהרצליה עיר של נתינה יחד עם הרשות ולצרף עוד אנשים לאותה קהילה ולמעגל העשייה. החל משבוע הבא ייצא לדרך פרויקט איסוף מצרכים ומוצרים לחיילים הבודדים בהרצליה בשיתוף הנהגת ההורים הרצליה, מחלקת ההתנדבות ודינל'ה. במהלך הפרויקט יאספו בגנים ובתי הספר בעיר מהיסודי ועד התיכון מוצרים לטובת החיילים הבודדים בעיר ויועברו לכ-300 חיילים בודדים ברחבי העיר. בכל בית ספר יהיה הורה אחראי אשר יתפעל בבית הספר ויחד עם קהילת דינל'ה ידאג להעבירם אל החיילים כי בהרצליה אף חייל אינו בודד".
כל מי שמעוניין להתנדב יכול לפנות בכל שאלה בוואטסאפ, במספר 053-7265577, בעמוד הפייסבוק או במייל [email protected]
הישארו מעודכנים בכל הסיפורים החמים בהרצליה:
תגובות