יום חג לכלבים. היום (שישי) מצוין ברחבי העולם ובישראל יום הכלב הבינלאומי. היום הזה, שאינו חג רשמי, מצוין באופן מסורתי ב-26 באוגוסט בכל שנה ולכבוד כל הכלבים באשר הם, כאשר מטרת היום היא בעיקר להכיר בקשיים הרבים שעוברים כלבי רחוב וכלבי עמותות. בין הפעולות הפופולריות בהן נהוג לציין את יום הכלב: אימוץ כלב, התאמת הבית לכלב, תרומה לעמותות הפועלות למען כלבים וכמובן ישנה תמיד האפשרות לבלות את היום עם הכלב. בישראל היום נחגג במספר אירועים שונים כשהמרכזי שבהם הוא: פסטיבל 'כלביב' המתקיים בתל אביב כל שנה ביום הכלב הבינלאומי או בסמוך אליו, ובנוסף היום מצוין על ידי מספר עמותות וגופים שונים, לדוגמה: עמותת תנו לחיות לחיות, אגודת צער בעלי חיים בישראל, ועוד.
גם באזור השרון חוגגים את יום חגם של הכלבים. בכפר סבא, הרצליה ורעננה ישנם עשרות אלפי בתי אב המגדלים כלבים, בחלקם אף יותר מכלב אחד. העמותות המרכזיות שפועלות למען כלבים ובעלי חיים בכלל הם הרצליה ונתניה אוהבות חיות, כפר סבא ורעננה אוהבות חיות, sos הרצליה ועוד.
פגשנו שלוש דמויות מרכזיות מכפר סבא, הרצליה ורעננה, בעלי כלבים, שסיפרו כיצד הם מציינים את יום הכלב הבינ"ל ובכלל על סיפור האהבה בינם לבין חיית המחמד שלהם.
דנה אורן ינאי ולאקי
דנה אורן ינאי, חברת מועצה בהרצליה, ולאקי
חברת מועצת העיר הרצליה, דנה אורן ינאי (44), ומשפחתה, אימצו את לאקי לפני כשנה. "לפני כשנה זכינו לאמץ את לאקי למשפחה. אימצנו אותו באמצעות עמותת SOS חיות בהרצליה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון ושידוך מקסים של צוות העמותה. לאקי הוא כלב מעורב עם הרבה מאוד בלאק גולדן רטריוור, בן 6 בערך".
דנה מסבירה מהו לאקי בשבילם: "לאקי עבורנו זאת אהבה, שאתה רוצה יותר לתת מלקבל, זאת שותפות שאומנם אין בה שפה רשמית משותפת, אבל תמיד שני הצדדים מתקשרים מושלם זה עם זו, זאת הנתינה, החברות, הנאמנות, זה החינוך לילדים שעליהם לדאוג גם לסביבה שלהם. כלב משנה את הבית, הוא מצריך מאיתנו מחויבות וזמן, אבל האושר והנתינה שווים את הכל. מספר ימים לאחר שאימצנו את לאקי, החל מבצע שומר חומות, והחשש הגדול שלנו היה שהוא יילחץ מהאזעקות ולא יבוא איתנו למקלט, וכך זה גם אכן קרה. מרוב הלחץ הגדול שלו, גם מאחר והוא הגיע למשפחה חדשה רק כמה ימים קודם, וגם כתוצאה מהאזעקות, בירידות הראשונות למקלט הוא נלחץ וניסה לברוח החוצה".
אורן ינאי נזכרת גם ברגעים השמחים: "הרגעים היפים שמאז האימוץ של לאקי, הם שבכל נסיעה משפחתית שלנו הילדים תמיד דואגים להביא לו צעצוע מתנה, שתהיה גם לו מזכרת מהחופשה. חשוב לי לשקף, שהימים הראשונים לא היו לנו וללאקי קלים. לאקי הגיע אלינו אחרי שעבר התעללות קשה, הגיע עם הרבה חששות ולמזלנו הרב התלווה אלינו בתקופה הראשונה המאלף אייל קליין, שבזכותו המשפחה זכתה בשותף רגיש, אהוב ומתוק והכלב הכי הכי שיש".
דנה מודה, כי לא הכירה את יום הכלב הבינ"ל, אך עולם הכלבים אינו זר לה כלל: "לא הכרתי את היום הרשמי, אבל זכיתי בצעירותי להתנדב עם כלבים ולעזור לכלבים שננטשו. בנוסף, פעלתי במהלך הקדנציה שלי במועצת העיר להקמת גינת הכלבים החדשה ברחוב אלרואי בנווה ישראל ולשדרוג גינות הכלבים בעיר".
הכלב של משפחת אורן-ינאי אינו צמחוני כלל, כפי שמעידה הבעלים שלו: "לאקי מאוד אוהב את האסאדו שאני מכינה, אבל לא תמיד מקבל אישור לזה. בסה"כ לאקי הוא יצור של אהבה. הכי אוהב שמלטפים אותו, מעסים אותו, מחבקים אותו. הוא יודע מתי לתת את השקט והמנוחה ומתי לבוא אליי עם בובות וכדורים כדי שנשחק מעט. לאקי תמיד ידאג לבוא לנחם כשחולים וגם קצת עייפים ולשמח בימי הולדת וחגיגות משפחתיות".
גיל ריבה ובוראט, צילום פרטי
העיתונאי ומגיש הטלוויזיה גיל ריבה ובוראט
גיל ריבה (45) עיתונאי ומגיש טלוויזיה מרעננה, אימץ לחיקו את בוראט, כלב מסוג שיצו, לפני קצת יותר משנה. זה לא היה סיפור אהבה קלאסי ממבט ראשון, אבל עם הזמן נשבה ריבה בקסמו של הכלב הזעיר. גיל מספר, כי יום אחד גילה להפתעתו שיש לו כלב בבית, אותו הביא אחד מילדיו. "היינו באילת, וכשחזרנו הביתה פתאום היה כלב, לא ידענו מה להגיד. עבר זמן, בסוף הוא התרגל אלינו ואנחנו אליו. קשה להגיד שזו הייתה אהבה ממבט ראשון, כי אני בכלל אלרגי לפרווה של כלבים. אני חושב שהיום הוא כבר מחבב אותי ממש. שמו בוראט, אבל כל אחד קורא לו בשם אחר, למשל אני קורא לו אלכס או אורי. הוא גזעי וקטן מאוד, שיאצו או צ'יוואווה, אני לא בטוח", סיפר ריבה.
לאחרונה חגג בוראט יום הולדת שנה, אותו ציינו במשפחת ריבה. גיל מספר גם כי כלבו חובב אוכל מושבע. "לפני שבועיים חגגנו לו שנה עם נר, היה מצחיק. יש לו הרגל להתיישב על שולחן האוכל במטבח, אני אישית פחות אוהב את זה. בגדול הוא אוהב לאכול כל הזמן, צריך להחביא ממנו דברים, כי אחרי שהוא בולס הוא גם מקיא. הוא גם אוהב להיות בגינה ולטייל, בעיקר איתי. לדעתי, בוראט על הרצף של רצוי-לא רצוי, אהוב-לא אהוב. הוא עונה ממש על ההגדרה של יפה וטיפש".
גיל מודע ליום הכלב הבינלאומי, אך מבחינתו כל יום הוא יום חג. "אני חוגג כל יום את יום הכלב הבינלאומי, אני בכלל בן אדם שאוהב לחגוג. ביום עצמו נכין לו עוגה מיוחדת, היום אפשר אפשר להגיד שהתאהבתי בו. אני עדיין מתגרד, אבל לא רוצה לאכזב את הילדים. אני חושב שהיום, הכלב חושב שאני הרבה יותר אנושי ממה שהוא חשב עליי קודם".
רוצים להישאר מעודכנים?
עדי לוי סקופ ובראוני
עדי לוי סקופ, חברת המועצה בכפר סבא ובראוני
עו"ד עדי לוי סקופ (48), חברת מועצת העיר כפר סבא, מחזיקת תיק התרבות, השכונות הירוקות ויו"ר מועצת נשים עירונית, יש את בראוני, כלב מעורב בוגר בן 4.5, אותו אימצו באחת משבתות האימוץ של עמותת כפ"ס ורעננה אוהבות חיות. מאז, מעידה לוי סקופ, בראוני הוא בן משפחה לכל דבר ועניין. "בראוני נמצא איתנו למעלה משנתיים. אימצנו אותו בשבת אימוץ של עמותת כפר סבא ורעננה אוהבות חיות בפארק כפר סבא. עבורי הוא בן משפחה לכל דבר ועניין, ממש כמו התינוק של המשפחה. הוא החבר הכי טוב שיכול להיות, דואג, רגיש, נאמן ומעניק אהבה ללא כל תנאי וסייג. אנחנו גם חברים בגינת הכלבים בשכונה הירוקה 80 ואני שמחה לבשר שרוב מוחלט של בעלי ובעלות הכלבים מרגישים בדיוק כמונו".
מידי בוקר יוצאים עדי ובראוני לטיול. היא מספרת אודות ההרגלים והרגעים המיוחדים עם כלבה האהוב: "בכל בוקר לי ולבראוני יש טיול בוקר ארוך וכיפי במיוחד שאני לא מוותרת עליו. אנחנו נהנים במיוחד לנסוע איתו באוטו ולצאת איתו לטיולים, זו חוויה של ממש והרגשה שהוא חלק מהמשפחה. לעולם לא אשכח רגע מיוחד במינו בו הוא עזר לי – חזרתי מביקור אצל אבי בבית חולים, שהיה קשה במיוחד. בראוני התיישב לידי, בכה ולא הסכים לעזוב אותי לרגע עד שהרגשתי טוב יותר. לא בכדי נאמר שיש יותר מ-300 מילים לאהבה בשפת הכלב".
חברת המועצה מדגישה, כי יום הכלב הבינלאומי הוא בעל משמעות עבורה: "זהו יום חשוב מאוד להעלאת המודעות לאימוץ כלבים ודאגה לזכויותיהם. אני פועלת למען זכויות הכלבים במשך כל ימות השנה, בדאגה לגינות כלבים, איתור וסיוע לכלבים נטושים וכלבים במצוקה, עידוד אימוץ ועוד וכן נוהגת לתרום לעמותות הדואגות ומטפלות בכלבים. ברמה העירונית יש צורך בעיקר בהוספת גינות כלבים וקולרים לשתייה וברמה הארצית בהוספת תקציבים, תמיכות ותיקוני חקיקה להגנה על כלבים משוטטים ונטושים".
ומה אוהב בראוני לאכול ולעשות, אתם שואלים? הרי לכם התשובה, מפי עדי: "בראוני אוהב מאוד חטיפים מיוחדים, להחביא עצמות במקומות סודיים שלא ימצאו לעולם (ניסינו למצוא, לא עזר), לנסות לתפוס זבובים ולרוץ במהירות בגינת הכלבים הגדולה בפארק 80. בכלל, אני מרגישה שלבראוני יש יכולת לראות את הנפש שלי ועד כמה אני רגישה ואימהית הרבה מעבר למה שמכירים".
https://www.melabes.co.il/around_town/culture/83745
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
תגובות