לפני כמעט רבע מאה, אחרי משבר אישי והגשת שתי תכניות טלוויזיה, האחת בחינוכית "זמן הורים" (לסירוגין עם דניאלה לונדון דקל ואחרים), והשנייה 'כתמתמים' בקשת, ז'אן לוק אייש, החליט לחזור למקצוע האהוב עליו ולפתוח גן משלו בהרצליה. הגן התמקם בצריף רעוע ברחוב הבנים 21, בסמוך למרכז העיר, ופעל שם עד השבוע ממש. הגן, שהחל לפעול בשנת 2001 עם 4 ילדים, הפך לגן מבוקש, כשבכל שנה 40 קטנטנים בגילאי שנה וחצי ועד 3 זכו לתחושת שייכות ושותפות עם הצוות החינוכי. לאורך השנים כ-750 ילדים התחנכו בו.
צפו בז'אן מוריד את שלט הגן. צילום נעה אייש
השבוע, הגן של ז'אן, מוסד מיתולוגי בהרצליה סוגר את שעריו, כשהוא מותיר סוללת נשות צוות – וביניהן הגננות מיכל משרקי, נלי עמירה, אשת הצוות הוותיקה ביותר שעבדה בגן 19 שנה, רותם כנעני, ואתי שפיר, סייעת עם נשמה של גננת, והגנן אלעד סהר – רבים מהם עבדו בגן יותר מעשור, וגילי לאופר, ששימשה כאם בית בגן 18 שנה. מציאות שעומדת בניגוד גמור למצב במערכת החינוך, אותה מורים ואנשי חינוך רבים נוטשים, לעיתים רק אחרי שנה-שנתיים. "ילד וצוות זה אותו דבר", אומר ז'אן, "כולם רוצים מילה טובה. המטרה היא קודם כל לעבוד, אבל להיות קשוב לאנשי צוות זה הכרח כדי לעבוד בצורה נכונה".
ז'אן, הגננת מיכל משרקי, ובנה יואב: "לפחות אחד מהילדים שלי היה בגן שנתיים" צילום עידן סבח
ביום חמישי שעבר הגיעו לבית קינן בהרצליה יותר מ-250 ילדים והורים, לתת כבוד אחרון לצוות הגן ולגנן האהוב. בין הבאים לאירוע היו אסף פוצ'טנוק, הילד הראשון בגן בשנת 2001 והיום כבר בן 26, חיילים, תלמידי תיכון ויסודי, וקטנטנים שהיו בגן השנה, ואפילו הורים שז'אן היה הגנן של בתם בגן בקיבוץ רגבים, והיום כבר בת 40.
בין האמהות שעלו לבמה הייתה רינת עומר, ששימשה גם כמורה לתנועה בגן ושיתפה עד כמה היה משמעותי עבורה ועבור ארבעת ילדיה, שהתחנכו בו: "אצלנו בבית אנחנו מתבדחים שעשיתי את הילד הרביעי, שגם הוא נמצא כאן בקהל, רק כדי שיוכל להיות בגן", שיתפה. את האירוע הנחתה בתיה אלפסי, אמא ל-3 בוגרים, ובירכה בשם הצוות וההורים גל אביב, שעבדה בגן לפני שנולדו ילדיה, שבהמשך היו כמובן בגן.
הגן של ז'אן, צילום ז'אן לוק אייש
הגננת מיכל משרקי, שעבדה בגן 17 שנה במצטבר, ויזמה את אירוע הפרידה לגן ולצוות, סיפרה: "זה היה כל כך בית. עזבתי פעמיים, אחרי הלידות, כדי להתקדם, ובכל פעם הרגשתי שהדלת נפתחת חזרה ומקבלת אותי הביתה. הילדים נכנסים ומרגישים שזה הבית. לא פעם הם קראו לי אמא ולז'אן אבא או סבא. הצוות הפך להיות משפחה". על היוזמה לאירוע הפרידה שיתפה: "יום שישי אחד ישבנו עם הילדים והרעיון עלה, פניתי לאחת האמהות, המפיקה יעל לבנון, ויחד הרמנו את האירוע עם צוות הקמה מאוד גדול של הורים מתנדבים".
לבנון, ששלושת ילדיה התחנכו בגן, ובנה הקטן עולה לכיתה י"א, נרתמה מיד למשימה: "התחלתי להפיק אירועים בעקבות זה שהייתי בוועד הגן – כשעשינו אירועים לגן, חשבתי לעצמי שזה פשוט כיף, וכשמיכל פנתה אליי מיד התגייסתי, והאירוע התחיל להתגלגל מפה לאוזן. מהר מאוד זה תפס תאוצה. הייתה הרגשה של הומוגניות וקהילתיות. גן שהוא קהילה בפני עצמה", אמרה והוסיפה: "הבן שלי חייל, וכשהוא היה בקורס חובלים ושאלו אותו מי היה מודל לחיקוי עבורו, בלי לחשוב פעמיים הוא אמר – ז'אן". יעל, שהייתה בעברה מפיקה בקשת, משתפת שחשבה להזמין לאירוע אפילו את ליאור אשכנזי, שבעברו היה עוזר גנן של ז'אן בקיבוץ רגבים.
בשיחה עם ז'אן, שעלה לארץ ממרסיי בגיל 18, שיתף באהבה למקצוע – ולילדים: "זכיתי ללמוד הרבה מילדים, מאז ומתמיד, במשחק הכי פשוט, הכי טריוויאלי. חשוב להבין את מהות המעשים של הילד וברגע שמבינים יותר אפשר לעזור יותר. ילד שנושך ילד אחר, למה? האם יש לו קושי ורבלי והוא לא מצליח לבטא את עצמו, או שיש לו בעיה של ויסות חושי. אם זה תחושתי, עיסוי מסוים בגפיים תוך כדי חיבוק, עוזר לילד לקבל 'מנה' של מגע".
"דבר משמעותי נוסף הוא שיש הבדל גדול בין ללמד לבין לאפשר ללמוד", אומר ז'אן. "למידה חייבת להיות מלווה בחוויה. אני יליד אלג'יר ועד היום זוכר שהמורה הסביר על נר, שעווה ולהבה. אני אוטוטו בן 70 ועדיין זוכר את זה – כי זה היה מלווה בחוויה חושית. הלימוד החוויתי ליווה אותי כל הזמן", אומר ז'אן שהתחיל כעוזר גנן מיד לאחר השירות הצבאי בקיבוץ, והמשיך ללימודים בסמינר הקיבוצים במסלול חינוך יצירתי.
הצוות הותיר מורשת יצירתית יוצאת דופן ואפילו דיסק שירי ילדים של היוצרת מירי זומרפלד, שגם אחרי שפרשה לגמלאות מכל שאר הגנים בהם עבדה, המשיכה להגיע לגן בכל שבוע. זומרפלד: "לבוא לגן של ז'אן 23 שנים זה כל פעם מחדש להגיע למן גן עדן קטן שאתה יוצא מהמציאות ונכנס למציאות אחרת לגמרי, ממש טובה. הילדים תמיד קיבלו אותי ממש בכיף. הצוות אף פעם לא היה איתי בחדר, רק אם ילד ממש רצה, ומאוד כיבדו את זה, הייתי לגמרי בעולמם של הילדים. להיות שלוש שנים רצוף עם ילדים, כל פעם עם סיפור ושיר אחר, הם זורמים איתי לגמרי והופכים לשחקנים ונגנים". על הדיסק שיצרה שיתפה: "זה סיכום של כל הסיפורים שלי, שאני עושה כבר שנים ועוד מעט יצא מהשירים דיסק חדש. הכול בזכות הילדים".
על הסיבות לסגירה אומר ז'אן: "עוד חודשים ספורים אהיה בן 70. אני גנן משנת 1978, במהלך השנים היו הרבה קשיים, אישורים, רישיונות, מצלמות, אבל זה לא מה שגרם לי לסגור. היו תקופות מאתגרות כמו הקורונה והשנה הזו, אבל כבר לפני האסיפה הראשונה ציינתי שזו השנה האחרונה".
היום, יום שישי, ז'אן מוסר את המפתחות והגן יהפוך לגן של ילדי קהילת חב"ד בעיר. ז'אן, שכבר הספיק להוריד את השלט של סנופי, שיתף: "הרבה לפני הגן הזה סנופי ליווה אותי והיה חלק מהחתימה שלי, למשל כשהייתי משאיר פתק על המקרר או מכתבון. סנופי שוכב על גג הבית ומהרהר".
הגן של ז'אן במספרים:
ילדים: כ-750
מחזורים: 23
אשת צוות הכי ותיקה: 19 שנה
איש צוות הכי חדש: 6 שנים
תגובות