דורון סלומון מכפר עזה מתנדב במשמר השכונה בהרצליה: "אני לא יכול רק לקבל ולא לתת"

מהתופת בכפר עזה למשמר השכונה של הרצליה הירוקה: כמו רבים מתושבי העוטף, גם חייהם של דורון סלומון ומשפחתו מכפר עזה השתנו באותה שבת שחורה וארורה. דורון ואשתו שמחה (בני 67) איבדו את בנם יובל ז"ל (29) ולאחר שיצאו מהתופת מצאו את עצמם, ביחד עם שאר ילדיהם ונכדיהם וקהילת כפר עזה, בקיבוץ שפיים. לאחר שלושה חודשים עברו דורון ושמחה להרצליה. דורון השתלב בקהילה והחל לתרום מזמנו בפעילות משמר השכונה של הרצליה הירוקה.

לבני הזוג עוד שלושה ילדים ששרדו עם משפחותיהם את טבח המחבלים האכזרי ב- 7 באוקטובר, כפי שמספר דורון: "בתי הבכורה יפעת (44) נשואה לישראל ולהם שלושה ילדים, אורטל (41) נשואה לגיא ולהם שלושה ילדים ותמיר (35) רווק. כולנו גרנו בכפר עזה ושרדנו. לצערנו, יובל שגר בשכונת הדור הצעיר לא שרד את הטבח".

חברו של יובל סלומון ז"ל עם הדגל ועליו כתמי הדם, צילום פרטי

דורון, קודם כל ספר לנו על ה-7 באוקטובר שלכם.

"אצלנו המחבלים ניסו לירות על הדלת, אבל נלחמנו עליה והם לא הצליחו להיכנס והמשיכו הלאה. לשתי הבנות שלי הם נכנסו לבית וירו הרבה. ישראל, בעלה של יפעת, הוא קצין בצבא וקם בבוקר לרוץ. לפני האזעקות הוא ראה מצנחי רחיפה, השאיר את יפעת והילדים בממ"ד ויצא החוצה עם הנשק שלו. הוא הציל כמה משפחות, ניסה להגיע ליובל, אך לא הצליח. הוא השיג נשק מאחד הפצועים או ההרוגים והביא ליפעת פצועים שתחבוש אותם. לאורטל נכנסו מחבלים הביתה. החתן שלי יצא אליהם ואמר להם שיש כאן ילדים, שייקחו אותו ושיש אוכל ושתיה. הם ניצלו רגע של השתהות, ברחו מהחלון של הממ"ד למחסן פלסטיק שנמצא לא רחוק מהם. באיזשהו שלב עבר במקום שמעון פורטל, קצין משטרה, שבתו נעה גרה גם בשכונת הדור הצעיר והוא חיפש אותה. הוא עצר לידם ולקח אותם ליפעת, שם הם היו 12 איש בממ"ד עד שהוציאו אותם בלילה. לבן השלישי, תמיר, הגיעו אליו חיילים לפני המחבלים ובכך הגנו עליו".

יובל סלומון ז"ל, צילום פרטי

מה אתם יודעים על נסיבות רציחתו של בנכם יובל ז"ל?

"אנחנו יודעים שהוא נלחם בהם. בשעה שמונה וחצי נכנסו אליו שלושה מחבלים. הוא הרג מחבל על ידי כך שנעץ לו סכין בין העיניים, לשני נתן בעיטה בביצים והשלישי ברח. בעשר וחצי הוא התקשר ואמר ששוב נכנסו אליו הרבה מחבלים, אמר שאוהב אותנו וכנראה לא ייצא מזה. בשעה 11:30 היה הוואצאפ האחרון ממנו והוא כתב אבא אני גמור. באו אליו הרבה מחבלים והוא לא יכל להם. אשתי הבינה מיד שהוא נהרג, אני עוד קיוויתי שהוא חטוף ורק 6 ימים לאחר מכן, ביום שישי, הודיעו לנו שהוא הרוג".

לפני כחודש וחצי קיבלו בני המשפחה עדות מצמררת נוספת לנסיבות מותו: "הצוות של יובל מהצבא אירגן מפגש בפאב בתל אביב שיובל היה מגיע אליו פעם בשבוע", מספר דורון בהתרגשות. "אירוע מרגש מאוד בנוכחות 250 חברים ובני משפחה. באמצע המפגש ניגש אלינו בחור רועד מהתרגשות, הציג את עצמו ואמר שראה את יובל באותו יום. הוא סיפר לכולם שיובל מצא את מותו בפתח ביתו כאשר הוא עטוף בדגל ישראל שאני מכיר כי אני נתתי לו אותו. כנראה שהוא יצא לנסות להילחם במחבלים כשהוא עטוף בדגל. הבחור בא עם הדגל למפגש והעניק לנו אותו כאשר כתמי הדם של יובל עליו. כמובן שזה מאוד ריגש אותנו. עד אותו רגע לא ידענו בדיוק איפה מצאו את יובל ולא על כך שהיה עטוף בדגל ישראל. הנחמה שלנו היא שהוא לא נרצח כצאן לטבח אלא נהרג כאשר נלחם במחבלים".

כאמור, המשפחות עברו יחד עם קהילת כפר עזה למלון בקיבוץ שפיים. לאחר שלושה חודשים, לדורון ואשתו היה כבר קשה לגור שם והם חיפשו דירה. וכך הגיעו, עם 19 משפחות נוספות, לבניין ברחוב דליה רביקוביץ' בשכונת הרצליה הירוקה המערבית, שאמור בעתיד לשמש את מגורי הסטודנטים בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת רייכמן הסמוכה.

איך התאקלמתם בהרצליה?

"פשוט נהדר. זו עיר נהדרת עם אנשים נהדרים. ממש מתחתינו, ברחוב אלתרמן, יש מספר בתי קפה שבאחד מהם אני יושב כל בוקר ובעל בית הקפה מעניק לנו הנחות יפות מאוד ומפנק אותנו. בערב יום הזיכרון הרגשתי לא טוב ומיד שלחו לי רופאה שגרה שם, נתנה לי מרשם ולמחרת התקשרה לשאול איך אני מרגיש. זה לא טריוויאלי בעיני וזה אומר המון על אופי המקום והאנשים".

דורון סלומון ואשתו שמחה עם תעודת הוקרה, צילום פרטי

איך הגעת למשמר השכונה של הרצליה הירוקה?

"חשבתי לעצמי שעם כל הטוב שמרעיפים עלינו מגיע שניתן קצת חזרה. ישבתי בבית קפה ושמעתי שיחות על משמר השכונה וככה הגעתי להתנדב שם. אני עושה סיורים בלילה ואני מרגיש שאני ממש שומר על הבית שלי והרכבים שלנו. תמיד התנדבתי בכל מיני תחומים כי אני מאמין שכל מי שנותן גם מקבל. החבר'ה קיבלו אותי יפה מאוד. היה בשבוע שעבר טקס בבית הספר יוחנני וקיבלתי תעודת הוקרה על התנדבות בקהילה. זה מאוד מרגש, במיוחד שאני כאן תקופה קצרה מאוד. אני מרגיש ממש חלק מתוך הקהילה. מהיום הראשון קיבלו אותנו בכזאת אהבה ושמחה שלא יכולתי שלא להחזיר".

איבדת את בנך היקר, אבל עלו לך מחשבות שזה יכל להיגמר אפילו רע יותר מבחינתכם?

"זה לגמרי נכון. איבדתי בן אחד שהוא כל עולמי, אבל יש אצלנו משפחות שלמות שכולם מתו או חצי מתו וחצי חטופים, אז מה אני יכול להתלונן? אני מנסה להסתכל על המצב קצת מעל ולהיות אופטימי ושקול".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו

אנחנו, שלא היינו שם, נוכל מתישהו להבין אפילו חלקית מה עבר עליכם באותה שבת?

"מי שלא היה שם ולא עבר את זה לעולם לא יבין מה שעברנו וכמובן שאני לא מאחל זאת לאף אחד. צריך לבוא לראות כדי לנסות להבין ועל זה יש ויכוח בין חברי הקיבוץ. יש כאלו שאומרים שזה לא מקום לתיירות ויש כאלו, כמוני, שאומרים שחייבים להראות לכל עולם כדי שגם מי שלא היה שם יבין מה עברנו בחוויה בלתי אנושית והבלתי אפשרית הזאת. יש משפחות שיישארו ברגעים האלו כל החיים".

יש בך כעס על המדינה והצבא?

"אני מעבר לכעס כי זה לא נותן שום דבר. ביבי כזה או ביבי אחר, מה זה יעזור? מי שלא יודע לקחת אחריות אני לא יכול להגיד לו לקחת אחריות".

כפר עזה תחזור?

"כפר עזה תחזור כי תמיד זה יהיה הבית. כרגע אין עדיין אף אחד בכפר עזה ואי אפשר לחזור לשם. כ-120 משפחות, ואנחנו ביניהם, יעברו החל מחודש ספטמבר לקיבוץ רוחמה ואני מעריך שחמש מאות מתוך אלף התושבים יחזרו בסופו של דבר לכפר עזה. מבחינתנו, לגבי חזרה לכפר עזה, זה תלוי אם הילדים שלנו ירצו לחזור".

אין חשש לחזור לשם?

"ברור שיש חשש. יורים שם עדיין ומפגיזים. כרגע אי אפשר לחיות. אם העסק לא יושתק שם סופית לא יודע אם יהיה אפשר לחזור לשם. צריך להמשיך לחיות שם כי אין לנו ארץ אחרת ובית לא עוזבים, אבל צריך לטפל בעזה ואת זה עדיין לא עושים היום".

היו לכם מחשבות להישאר בהרצליה?

"לי כן. אם זה תלוי בי, היינו נשארים בהרצליה אבל אשתי רוצה לעבור לרוחמה ולחזור בסופו של דבר לכפר עזה כדי שנהיה עם הילדים והנכדים. אני ממש התאהבתי בעיר ובאנשים. הבית זה תמיד כפר עזה, הלב בכפר עזה, אבל לי טוב מאוד בהרצליה. קם כל בוקר עם שיר חדש בלב".

רן פסקל, מנהל משמר השכונה של הרצליה הירוקה, מספר על השתלבותו של דורון: "דורון הוא איש מיוחד במינו, אציל נפש ובעל חוש נתינה ורוח התנדבות סוחפת. למרות הגיהנום שעבר ועדיין עובר, הוא הסביר לי שמהיום שהגיע אלינו, הוא מקבל מעיריית הרצליה, הקהילות והתושבים חיבוק חם ומעטפת מעל למצופה והוא פשוט לא יכול לקבל ולקבל ולא לתת דבר בתמורה. הוא נרשם למשמר השכונה והפך מתנדב פעיל בשמירה על השכונה בלילות, זאת בנוסף לפעילויות התנדבותיות נוספות שממלאות את זמנו. זכינו להכיר אדם מדהים משכמו ומעלה, זוהי זכות בשבילנו שהוא חלק ממשפחת המשמר".