"אני לא רוצה העדפה מתקנת בגלל שאני אישה, אלא שהטוב או הטובה ייבחרו, כמו בדה וויס"

ניהול נשי ודו קיום: לכבוד יום האישה הבינלאומי שחל היום, אנו עורכים לכם היכרות עם ד"ר אסנת ירחובסקי דולברג, מנהלת מחלקה פנימית א' במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא ולובנה מחמוד, האחות הראשית במחלקה, שביחד מצליחות לשבור כל סטיגמה ומראות שהכל אפשרי.

במרכז הרפואי מאיר מספרים על ניהול מחלקה למופת ועל מחלקה מאורגנת ומסודרת עם יחס אנושי ברמה הגבוהה ביותר למטופלים ובני משפחותיהם. כאמור, את המחלקה מנהלת ד"ר אסנת ירחובסקי דולברג (45), פנימאית והמטואונקולוגית, נשואה פלוס שניים מכפר סבא. היא רופאה במאיר מזה כ-18 שנים ומינואר 2023 היא מנהלת את מחלקה פנימית א', המחלקה בה עשתה בעבר את התמחותה.

ד"ר ירחובסקי דולברג נתקלה עשרה חודשים לאחר כניסתה לתפקיד באתגר לא פשוט, המלחמה והשלכותיה. "קיבלתי מחלקה לניהול ותוך עשרה חודשים אנחנו במלחמה עם מחלקה של 40 מיטות ו- 50 אנשי צוות שחלקם גויסו למילואים ויצרו מחסור בכוח אדם, היא אומרת. "אחד האתגרים הכי קשים היה לגבש את הצוות ליום יום הרגיל בעיקר בשל העובדה שמדובר בצוותים מעורבים של יהודים וערבים ולהשיט את הספינה בימים הקשים של המלחמה".

ואיך עושים את זה?

"אצלנו במחלקה אנחנו משתדלות להתעסק בעיקר בייעוד ובמטרה שלנו במחלקה, לתת את השירות הרפואי והסיעודי הכי טוב שאפשר בלי קשר למוצא, מגדר ודת. כאשר מתעסקים רק בזה מגלים שהכל מקדש את המטרה הזאת. אצלנו למעשה מתבצע דו הקיום הכי אותנטי שקיים, מכיוון שהצוותים המטפלים הם שילוב של החברה היהודית והערבית וכך גם המטופלים עצמם. אין לי ספק שבקרב אנשי הצוות יש דעות פוליטיות וחברתיות שונות ומגוונות אבל ברגע ששמת את המדים ונכנסת למחלקה, אתה משאיר את זה בחוץ. התכנסנו לשם משהו אחר, כדי לטפל".

במה שונה ניהול של אישה מניהול של גבר?

"אני סולדת מהגדרות ואבחנות בין ניהול נשי לגברי ומנסה להתנגד להגדרות האלו ולצאת מנקודת הנחה שצריך לבחון אותי כמנהלת. מצד שני, אי אפשר להתעלם בין ההבדלים בין ניהול נשי לגברי. אני אדבר רק על הניהול שלי ולא על ניהול נשי בכללי. אני שמה דגש על ניהול שהוא יותר מכיל ועוטף, המון דגש לעבודה מול הצוות".

כמי שגדלה והתפתחה והגיעה לעמדת לניהול, את סבורה שיש מספיק נשים בעמדות ניהול או שהיית רוצה לראות יותר?

"כמו המהפך שקרה בלימודי הרפואה, שהיום כמעט 60 אחוז אלו סטודנטיות לרפואה, אנחנו רואים שזה מתקיים גם בעמדות מפתח של מחלקות בבתי חולים. מגמה שצופים בה בכל הארץ. לדעתי, מי שטוב צריך להתקדם תוך חציית כל מגדר. הייתי שמחה לראות עוד נשים טובות מנהלות, אבל אני רוצה שיבחנו אותי מול מנהלים גברים, שאהיה יותר טובה מהם ולא שייתנו לי ניהול כי אני אישה וצריך להשלים ניהול מגדרי. גם בקרב מתמחים היום במחלקה, מדובר בשוויון מוחלט, חמישים אחוז גברים וחמישים אחוז נשים. בבחירת המתמחים לא אעדיף אישה רק בשל היותה אישה. אני מתנערת מהגדרות של מגדר ובחרתי לעצמי סגנית אישה, ד"ר טל בהרל, לא בגלל שהיא אישה אלא כי היא הכי מתאימה, אבל יש לציין שיש לי גם בכירים גברים במחלקה. אני לא רוצה שנגיע להעדפה מתקנת בגלל שאני אישה, אלא שהטוב או הטובה ביותר ייבחרו, בדיוק כמו שקורה בתכנית "דה וויס" שבוחנים אותם לפי הקול ולא לפי המראה. חשוב לי לסיים בתפילה להשבת כל החטופים והחטופות ושנוכל להתחיל לטפל בהם ובהן, באופן פיזי ונפשי".

ד"ר אסנת ירחובסקי דולברג (מימין) ולובנה מחמוד.צילום: מרכז רפואי מאיר

"מה שקרה בשבעה באוקטובר לא מתקבל אצל אף בן אדם נורמלי"

לובנה מחמוד (50), האחות הראשית במחלקה, עובדת במאיר כבר 26 שנים, מתוכן 8 שנים כאחות הראשית. היא מתגוררת בקלנסווה, נשואה ואם לשלושה ילדים וסבתא לשלושה נכדים. לובנה מספרת כי למרות שמדובר במקצוע נשי, דווקא בשנים האחרונות יש יותר ויותר גברים שעוסקים בסיעוד, כאשר החלוקה במחלקה היא 28 נשים מול 10 גברים, חלקם מהמגזר הדתי.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו

כידוע, מרכז רפואי מאיר ידוע בשילוב בין החברה היהודית לערבית, כך גם כמובן בקרב עובדי המחלקה. "יש לנו אוכלוסייה מגוונת של יהודים, ערבים, דתיים", אומרת לובנה ומספרת על התקופה האחרונה והלא פשוטה: "מה שקרה בשבעה לאוקטובר היה הלם עבור כולם והיה לנו חשוב שלא יהיה שיח שונה כי כולנו צריכים לתרום למען המצוקה. יש לנו חברים מהצוות שיצאו למילואים ואת מקומם תפסו עובדים מהמגזר הערבי שהתגייסו לטובת המחלקה. לא הייתה לנו בעיה עם זה כי כולם תרמו את חלקם, חלק לצבא, חלק למחלקה. גייסתי את כל הצוות שלא משרת בצבא לעבוד במקומם, זה החלק שיכולים לתרום ולתת את חלקם גם במחלקות אחרות ועבדו מכל הלב".

לובנה מספרת כי לא מעולם לא נתקלה בטענות או הערות מצד מטופלים יהודים כלפי צוות העובדים מהמגזר הערבי, כיאה למקום שחייב לעבוד בדו קיום: "לא רק במלחמה האחרונה אלא בכלל, מעולם לא נתקלתי ביהודי שאומר שהוא לא רוצה שרופא או אחות מהמגזר הערבי יטפלו בו. שמעתי שזה קרה במקומות אחרים, אבל במחלקה שלנו זה מעולם לא קרה. הקו שמנחה אותי הוא שכולם שווים ואין שוני בין ציבור כזה לאחר. אמרתי גם לצוות ולאחיות והאחים שאין פה עניין של מגזר, יש פה אנושיות ובני אדם לעומת שונאי אדם. מה שקרה בשבעה באוקטובר לא מתקבל אצל אף בן אדם נורמלי. אנשי הצוות שלי חושבים כמוני והלכו אחר רוח המפקד ואפילו קולגות בעבודה הרימו גבה איך אני מובילה את המחלקה בצורה כזאת. מצד אחד, הרבה מאוד נחישות וחתירה למטרה, לדבר באותה שפה ולהבין את כל צרכי העובדים. זה אפשרי כי יש הבנה לצרכים של כולם בתקופה קשה ולא נורמלית שלא יודעים מתי הסוף שלה".

יש הבדל בין ניהול נשי לניהול גברי במקום כמו מחלקה פנימית?

"הבדל עצום. ניהול נשי יותר מסודר, יותר גמיש, יותר סובלני ומבין יותר את המטופלים ומשפחותיהם. למשל, אם יש מטופל שצריך להשתחרר והאישה מעידה על קושי לקחת את החולה כי לא התארגנה בבית, מנהלת אישה תהיה יותר קשובה לזה מאשר מנהל גבר. יש דברים שנשים מבינות יותר טוב. נשים יותר רגישות ומתחשבות וגברים יותר חדורי מטרה מבלי לראות תמונה כוללת. אני שמחה שיש לי מנהלת מחלקה אישה ושאנחנו רואות את הדברים באופן שווה. לי קל יותר לעבוד עם מנהלת אישה שהיא רגישה יותר בעיקר למטופלים ובני משפחותיהם".