"ההקאות הפכו לנורמה". הפרעות האכילה של טאל לוי כהן עולות על הבמה

מה עושה רקדנית שסבלה בעבר מהפרעות אכילה? במקרה של טאל לוי כהן מהרצליה, היא פשוט מעלה מופע יחיד שבקרוב (8 בנובמבר) יגיע לתיאטרון קפה הקאמרי.

מדובר במופע יחיד מקורי העוקב אחר סיפורה של ילדה-אישה-רקדנית, חוויותיה סביב הפרעת האכילה בולימיה, והדרך בה היא הבריאה באמצעות לימודי מידת פסיכולוגיה ואמנויות הבעה ויצירה. טאל (טאל עם א', היא מתעקשת) היא בת 42 מהרצליה, נשואה ואם לילדה בת 4 ושותפה לגידול שני ילדיו של בן זוגה עמית, אותו הכירה כבר בילדותם בבית הספר היסודי שז"ר אולם דרכיהם נפרדו ולאחר 24 שנים הם נפגשו מחדש והתחתנו.

טאל היא רקדנית מבטן ולידה ומגיל צעיר זוכרת את עצמה רוקדת. בנוסף, היא מלמדת אנשים עם צרכים מיוחדים תיאטרון במעון לבצלר בשיתוף עם הוסטל השחר בהרצליה ב', ועובדת עם אמני במה.

טאל לוי כהן, צילום אמנון מעייני

"בילדותי רקדתי בסטודיו בהרצליה ב' ולאחר מכן למדתי במגמת מחול בחט"ב הנגיד ואצל לאה מנור שגם עזרה לי להתקבל לתיכון תלמה ילין, כאשר באותה תקופה התחלתי להתמודד עם תופעת הפרעות האכילה", היא מספרת. "בתיכון התחלתי להרגיש רגשות של דיכאון ולקראת סוף התיכון התפתחו אצלי הפרעות אכילה. לא הצלחתי אז להסביר זאת ורק בזכות ההצגה שהעליתי בהמשך הבנתי שאלו דברים שהדחקתי, כמו למשל חוסר שביעות רצון מהגירושים של הוריי שלא נתתי להם ביטוי. המשכתי בחיים כאילו הכל טוב אבל בפנים היו רגשות והתנהגויות שהן לא רגילות, שהיום יודעים לטפל בהם בזמן. ואז פשוט התחלתי לאכול ולהקיא וזה הפך לנורמה אצלי וראיתי שזה אפשרי. רק בהמשך הבנתי שזה נובע מחוסר אהבה עצמית ומאיזשהו רצון להיות משהו בלתי מושג, מישהי שאת לא באמת".

לאחר השירות הצבאי טסה טאל ללונדון, שם למדה במשך שלוש שנים מחול ומשחק וכאשר שבה לארץ עבדה כמנהלת הפקות בבית צבי ורקדה בלהקת אלומיניום. "הופעתי בארץ ובעולם, אבל הפרעות האכילה חזרו בהמשך, הכול כתוצאה מחוסר קבלה עצמית".

ואיך התמודדת עם זה?

"החלטתי ללכת לטפל בזה אצל פסיכיאטר שעזר לי מאוד ובמקביל למדתי לימודי תרפיה בתנועה ואז הבנתי את הסיבות לכל מה שעברתי. שבגלל גורמים בחיים שלי זה קרה לי ויש לי את הכוח לתקן את זה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו

איך נולד המופע שלך?

"זה היה כשהייתי בת 30, הרגשתי שאיבדתי את הדרך לגמרי, החלטתי להקשיב לאמא שלי וללכת ללמוד תואר שני בתרפיה בהבעה וביצירה עם התמחות בתנועה, בשלוחה של אוניברסיטת לסלי מבוסטון. במקביל עשיתי פגישות אישיות עם איש התאטרון אמיר אוריין, עם השיטה שלו "המעגל הפתוח" – שעליה גם כתבתי את התזה שלי בתואר – עם שני התהליכים המקבילים הללו ההצגה שלי התחילה להיווצר. למעשה לאחר השנה הראשונה בלימודי תרפיה בתנועה החלטתי שאני רוצה לחלוק את הידע הזה, שהבמה זה המקום שלי ולא רק חדר הטיפולים. העליתי את מופע היחיד שלי, שאורכו 50 דקות, לפני ארבע שנים אבל לאחר מכן נכנסתי להריון, עזבתי וחזרתי רק לקראת הסגר הראשון. צילמתי את המופע והוא הופץ ברחבי העולם. המופע זכה בפרס הצטיינות וחביב הקהל בפסטיבל ברוסיה בשנה שעברה, השתתף בפסטיבלים ברחבי העולם – בלונדון, ניו ג'רסי, ניו-זילנד, ברייטון, מנצ'סטר ואדינבורו ומופיע בימים אלה אונליין בלונדון, ברודווי ואוסטרליה. אז אמנם לא יצא לי להופיע הרבה עם המופע אבל הוא פרץ את גבולות הארץ".

מה הקושי במופע מחול יחיד?

"מצד אחד זה לא קל, אבל מבחינתי זה גם הכי קל כי אני סומכת רק על עצמי. זה להרים אנרגיה כל הזמן, להיות למעלה כל הזמן, אבל זה כיף גדול. חשוב לי לספר את הסיפור האישי שלי דרך המחול. זה גדול ממני".

מהם המסרים שחשוב לך להעביר דרך המופע שלך?

"המטרה שלי היא להעביר דרך המופע מספר מסרים: לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו. דבר שני, לסנן את הקולות החיצוניים כי אם נקשיב להם נתרחק מעצמנו ודבר שלישי זה להיות חשופים לידע טיפולי. האומנות ריפאה אותי בזה שנגעתי בעצמי דרך משחק, מחול ושירה. הצלחתי להוציא את כל השדים החוצה".

מה החלום המקצועי שלך?

"לשחק כרקדנית בסרטי קולנוע בקנה מידה עולמי. השתתפתי בכמה סרטי סטודנטים. מחול בקולנוע זה האידיאל עבורי ואני מקווה להגשים את זה".

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה