שבת שלום: כניסת ויציאת השבת בהרצליה ומבט על פרשת השבוע

כניסת השבת בהרצליה: 16:29

יציאת השבת: 17:32

פרשת בא

נערינו ובזקנינו נלך

צחי וייס מספר על פרשת השבוע

צחי וייס צילום פרטי

הפרשה שלנו ממשיכה לגולל את המו"מ בין משה ואהרן לפרעה, ושלושת מכות מצרים האחרונות. (ארבה, חושך, מכת בכורות).
משה מזהיר את פרעה שמה שעוד נשאר מהתבואה והצומח בשדות לאחר מכת ברד, עומד להתחסל על ידי הארבה.
לעבדי פרעה נמאס לחטוף מכות, ומפצירים בפרעה לשחרר בני ישראל, אחרת מצרים תאבד כליל.
משה ואהרן נקראים חזרה אל פרעה: "וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים?"

ומשה עונה:
" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ– כִּי חַג ה', לָנוּ."
מסביר הרב ישראלי זצ"ל – פרעה מצידו מוכן לשחרר את הגברים לעבודת ה' על מנת שלא יענשו.
אך מה העניין לגרור למסע הזה גם את הנערים שמן הסתם לא ימצאו בכך עניין או את הזקנים אשר כבר מיצו כביכול את חייהם ואין להם מה לבקש מאת ה'.
איזו נקודת משותפת יכולה להיות לנערים וזקנים בעבודת ה'?

ומשה עונה לפרעה – אנחנו לא מדברים באותה שפה, "שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע".
אצלנו עבודת ה' היא יום חג, לא משאוי ודבר זר.
העבודה אינה מכבידה, (בחינת "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר"), אלא נותנת עוצמות ומשמעות לחיים, ובלעדיה אין כל מטרה לחיים!
ולכן כולם שייכים, גם הנערים הצעירים מלאי השאיפות, וגם הזקנים אשר ממשיכים בדבוקתם ומוצאים משמעות גם בסוף חייהם.
"גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה".
ואדרבה, דווקא כאשר נערינו וזקנינו עוסקים יחד בעבודת ה' מתקיימת הפריה הסוללת את הדרך בה נלך.

שבת שלום!