אוקטובר מצוין כחודש המודעות הבינלאומי לקידום המאבק בסרטן השד. מנתוני משרד הבריאות עולה כי סרטן השד אחראי על כשליש ממקרי הסרטן החדשים בכל שנה אצל נשים, כאשר 69% מאובחנות בשלב מוקדם. ישראל נמצאת במקום ה-26 במספר החולים החדשים לשנה, אך במקום ה-69 המעודד יחסית בתמותה מסרטן השד.
עדיה לוי בוכריס, בת 35 מצור יצחק, נשואה ואם לשניים – אביתר בן ה-5 ואביגיל כמעט בת 3, אובחנה כחולה בסרטן השד בדצמבר 2020 וטופלה במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא. במהלך הטיפולים השבועיים, היא גילתה את דנה מילמן ממושב משמרת, בת 49, ורוחמה טל, בת 72, מרעננה. הן התחברו בחיבור אנושי יוצא דופן, וסייעו זו לזו. הן קוראות לעצמן "הפרלמנט" – יחד הן עברו את הטיפולים, מעודדות ותומכות אחת בשנייה ואף מבלות יחדיו ובהמשך הצטרפו אליהן נשים נוספות.
# # #
עדיה אובחנה עם סרטן שד אלים ואגרסיבי מאוד, וכל זה כשהקורונה מאיימת מסביב. "אני שוכבת במיטה על הצד, תוך כדי שיחת טלפון עם אחותי, מעבירה יד ומרגישה גוש,, משחזרת עדיה. "אני ולעת רוק, לא אומרת כלום לאחותי, מסיימת את השיחה ומתקשרת לקבוע תור לכירורג שד. אחרי שבועיים של המתנה קיבלתי את הבשורה. מרגע הגילוי עד תחילת הטיפולים הייתה תחושה של אי ודאות, חששות ופחדים. בדיקות, חשיפה מול האנשים הקרובים, הרבה ביורוקרטיה וניירת. ברגע שיש פרוטוקול ונכנסים כבר לשגרת הטיפולים הייתה לי תחושת הקלה. נעזרתי המון בקבוצה בפייסבוק "גם אני חליתי בסרטן השד", יש שם שותפות גורל, כולן מבינות בדיוק מה את עוברת".
עדיה ובעלה הבינו שמדובר במסע עם משימות רבות, ופתחו את 'חמ"ל השד', שאליו, לדבריה, "נכנסים רק אופטימיות ותקווה וכל העזרה של החברים והמשפחה מסביב. אני באופן אישי החלטתי שאני ממשיכה לעבוד ולא נותנת לעצמי לשקוע".
יום לפני תחילת הטיפולים, היא אף תרמה את שיערה בבית החולים בילינסון בעמותת 'פ.ל.א' (פאה לכל אישה, ג.ג.): "תוך כדי גילוח השיער אני מסתכלת על עצמי במראה, בוכה ונרגשת, ואומרת בחיוך – 'איזו יפה אני'. 34 שנים שאני הולכת עם שיער אסוף ומוקפד, פתאום מראה אחר, פזור. בהמשך עברתי למטפחות ובסיום הטיפולים כאשר השיער קצת צמח הלכתי על המראה הקצר והטבעי", מתארת עדיה.
מימין דנה מילמן, רוחמה טל ועדיה לוי בוכריס במהלך הטיפולים
חייה של עדיה השתנו ללא הכר: "אחרי שגיליתי את המחלה, משם הכל היסטוריה. שנה מטורפת, עמוסה, עם ניסיון לשמר את השגרה עם שני ילדים קטנים ועבודה במקביל יחד עם האינטנסיביות של הטיפולים. לאורך כל תקופת הטיפולים אני עם רגל על הגז, מסתכלת קדימה, אני רואה את כל התהליך הזה כמסע, אין ברירה אלא להתמודד, מתוך מחשבה שאני מנהלת את המחלה ולא היא אותי. לא אהבתי את המושג "חולת סרטן" , לא הרגשתי חולה, מבחינתי זה מה שנגזר עליי לעבור, אני הולכת לעבור את התקופה הזו ואוטוטו זה מאחוריי!"
כשסיימה את שלב הטיפולים בבית החולים מאיר, שלחה עדיה מכתב תודה מרגש לצוות המטפל וציינה: "כיף מאוד לדעת ולקבל שירות כל כך מסור ואנושי בהתמודדות נפשית ופיזית ארוכה מאוד. אומנם אתם בית חולים ציבורי, אבל לאורך הדרך כל הצוות נתן לי תחושה אישית לחלוטין, רואים אותי כמטופלת ולא עוד פרוטוקול טיפולי. שאפו! כשמגיע – מגיע, מפרגנת מכל הלב. הייתי שמחה לא להכיר אף אחד מהמחלקות הנ״ל, אבל אם כבר נגזר עלינו להתמודד עם סרטן – שמחה מאוד על הבחירה בבית חולים מאיר ועל הזכות שהייתה לי להיות מטופלת שם".
היו לך חששות שהמצב יידרדר?
"בסרטן תמיד יש חששות, סוג הגידול שהיה לי מגיב רק לכימותרפיה, אני מאושרת שהביופסיה אחרי הניתוח יצאה נקייה".
הסרטן עלול לחזור?
"כן, לסוג הגידול שלי יש סיכוי חזרה בין שנתיים לחמש שנים מסיום הפרוטוקול, אח"כ אחוזי החזרה יורדים משמעותית. פחדים וחששות תמיד יהיו, בשביל זה אהיה במעקבים כל החיים".
ההתמודדות הייתה קשה יותר כי זה היה בשיא הקורונה?
"בטח, זה עוד חשש חלילה לא להידבק וגם ניסיון לשמור על המערכת החיסונית שלי ושלא ידחו לי טיפולים. הפחתנו את תדירות המפגשים עם החברים והמשפחה במקומות סגורים, חודשיים וחצי לא ראיתי את האחיינים שלי. כשהייתי מגיעה לעבודה בתקופת הטיפולים אכלתי לבד במשרד, הכל היה מאוד מחושב".
אלו תובנות יש לך עבור נשים אחרות?
"להסתכל על התהליך כמשהו זמני , להרים את הראש למעלה. השיער גדל, הריסים והגבות מתחדשים. בכלל, לנפש יש חלק חשוב מאוד בתהליך הריפוי וההחלמה".
# # #
בטיפול השבועי במכון האונקולוגי במרכז הרפואי מאיר, היא הכירה כאמור את דנה מילמן ממושב משמרת, בת 49, ורוחמה טל בת ה-72, מרעננה, והחיבור ביניהן היה מדהים. דנה, חברתה למסע של עדיה, מספרת: "הקשר בינינו מאוד חיזק אותי ועשה מצב רוח טוב במהלך הטיפולים. פגשתי נשים מהממות וגם צוות טיפולי מעולה. עד היום אנחנו מקפידות לשמור על קשר". רוחמה טל מצטרפת לדבריה של דנה: "התמיכה בינינו הייתה חשובה מאוד, נתנו טיפים שעברו מאחת לשנייה, כי לא תמיד הכל היה ידוע לנו. אני חושבת שמאוד חשוב להגיע לטיפול עם חיוך ומחשבה כמו שמגיעים למפגש חברתי".
ד"ר פטריסיה מלינגר, מנהלת יחידת שד במרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית, מסבירה: "הימים הם ימים של העלאת מודעות לחשיבות הבדיקות. חשוב לנו גם שכל מטופלת תדע שהצוות המקצועי נמצא כאן כדי לעזור ברגעים הדרמטיים אם משהו מתגלה. ואכן, כמו במקרה זה, בנוסף לצוות המקצועי שהמטופלות זקוקות לו, ניתנת גם תמיכה רגשית ונוכחות חברתית שמספקות מעטפת שמעצימה ומאפשרת ביטוי רגשי, תמיכה וכל מה שנדרש כמעטפת לטיפול הרפואי".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
תגובות