עברה שנה מאז שראיתי את המשרד. שנה שלמה מאז שנאלצתי לקום כל בוקר, ללבוש בגדים ייצוגיים (ג'ינס וטי שירט, אבל בכל זאת), לנעול נעליים הולמות, להיכנס לאוטו, ליסוע בפקקים להגיע למשרד ולהחתים כרטיס. שנה מאז הפעם האחרונה בה ביליתי יום עבודה מלא במחיצת אנשים שאינם בני משפחה מדרגה ראשונה. שנה מאז עמדתי בתור למכונת הקפה או קוששתי מעט ירקות מבר הסלטים העומד לרשות העובדים. שנה מאז נכחתי בישיבות פרונטליות, דיברתי עם אנשים פנים אל פנים שיחת חולין כזו או אחרת, שנה מאז מיהרתי בשלוש וחצי לסגור את המחשב ולרוץ לאסוף את הילדים מהמסגרות כי תכף פקקים.
והנה זה נגמר. אוטוטו גם אני, כמו הרבה אנשים בתקופה האחרונה, חוזרת למשרד. אני תוהה האם אני עדיין מסוגלת לשהות יום שלם במקום אחר שאינו הבית? האם אני אעמוד (תרתי משמע) בפקקים הנוראיים? האם כישורי הסמול טוק שלי עדיין קיימים ואדע ליצור קשר עין בתזמון המתאים? ומה יקרה אם אהיה מעט עייפה וארצה לנוח כמה דקות – איפה אוכל לשים את הראש כדי לשוב למשימות בכוחות מחודשים? ומתי לעזאזל אני אמורה לעשות כביסה אם אני כל היום במשרד?
יש כאלו שטוענים שהחזרה למשרדים עשתה להם רק טוב. שההפרדה הזו בין בית לעבודה גרמה להם להתמקד בעבודה כשהם בעבודה ובבית כשהם בבית. שהגבולות המטושטשים התחדדו. שהיה להם נחמד לראות אנשים ולצאת איתם להפסקת קפה או סתם לאכול צהריים יחד. שהתפוקה שלהם עלתה, רחמנא ליצלן!
אז אני משתייכת לסוג השני, הסוג האריק איינשטייני. אני נהנית להיות בבית. לעשות הפסקות כשנוח לי ולעבוד ברצף ללא הפרעות כשמתאים לי. אני אוהבת שיש לי את השקט שלי מצד אחד, ומהצד השני דווקא הסמול טוק בפגישות עבודה העמיקו והפכו לשיחות אישיות שהמשרד באופן טבעי מנע אותן. הרי לא נעים לספר לכל אוזני העובדים באופן ספייס איך זה הרגיש כשכל המשפחה חלתה בקורונה, או על המשבר שהבת הקטנה שלך עברה בסגר השלישי. גם נוח לי שכשדברים תקועים בעבודה אני יכולה לקדם דברים בבית, וגם להפך – להשלים משימות בלילה כדי להתחיל את הבוקר ברגוע.
אז עכשיו כל הטוב הזה נגמר. אני צריכה לארוז את עמדת העבודה הביתית, שהתחילה כמאולתרת והפכה למכובדת, ולהעביר אותה חזרה למשרד; למצוא את הכרטיס עובד שאבד לי בשנה האחרונה כמוחה על חוסר נחיצותו; להעביר את בגדי הבית לאחורי הארון; למלא דלק לפקקים הארוכים; לקחת נשימה עמוקה; חוזרים לשגרה.
ליאת קמחי
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
תגובות