הכרת הטוב | מאחורי פרשת השבוע וזמני כניסת ויציאת השבת בהרצליה

הכרת הטוב

צחי וייס מספר על פרשת השבוע, פרשת "וארא"

צחי וייס מנכ"ל עמותת גרעין תורני הרצליה

בפרשה שלנו מתחילות מכות מצרים.
בשלוש המכות הראשונות: דם, צפרדע וכינים, אהרון ולא משה הוא זה שנוטה את ידו עם המטה על היאור ועל עפר הארץ.
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם..".
ובדומה לכך גם במכות צפרדע וכינים.
כותב רש"י: "לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא במכת דם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרון".
המקור לדברי רש"י נמצא במדרש תנחומא:
"ומפני מה לקו המים והעפר על ידי אהרן?
שכך כתיב "אמור אל אהרן קח מטך" וגו' (שמות ז', י"ט),
אמר רבי תנחום –
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:
המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור,
ועפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי
אינו דין שילקו על ידיך, לפיכך לקו על ידי אהרן."

משה רבנו חייב הכרת הטוב למי היאור שהצילו אותו בהיותו בן שלושה חודשים, ולעפר שבו הטמין את המצרי שהיכה איש עברי מאחיו.
לא מתאים שמשה יכה במטהו את היאור והעפר.
לכן, אהרון מקבל את התפקיד.
פסוקי התורה והמדרש מלמדים אותנו יסוד חשוב.
למרות שמדובר ב דומם, שאינו חש בדבר וכבודו לא נפגע – בכל זאת משה מצווה להיזהר מלהכות אותם מבחינה מוסרית, ולא לבטא בכך כפיות טובה.
על אותה דרך, ישנו בספר דברים (כ"ג, ח') ציווי מדהים לא פחות:
" ...לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ".
לבני ישראל יש את כל הסיבות לתעב את המצריים אחרי ששיעבדו ועינו אותנו במשך מאות שנים.
אך התורה מצווה שלא לתעב אותם כיוון ש"אירחו" אותנו בארצם,
והם שאפשרו לבני יעקב לקנות אוכל בשנות הרעב ולהתיישב בארצם בתחילת הדרך.

הכרת הטוב היא יסוד עמוק מאוד בתורה ובעם ישראל.
מתוך השרשת יסוד זה בעם ישראל כבר בראשית דרכו, בעודו משועבד, יוכל הוא להיטיב לעולם כולו כאשר יזכה להיות בן חורין.