טרגדיה גדולה: רופא המשפחה המיתולוגי ד"ר זלמן חפץ נפטר מקורונה. בנו: "הוא נלחם כמו אריה"

רופא המשפחה המיתולוגי של קופת החולים מאוחדת בהרצליה, ד"ר זלמן (זמי) חפץ הלך לעולמו מנגיף הקורונה בלילה שבין שבת לראשון והוא בן 72. לד"ר חפץ, הייתה במשך יותר מ-30 שנה מרפאה ברחוב החלוץ בעיר ולאחר מכן ברחוב דגניה במרתף ביתו, והוא טיפל במסירות אין קץ בדורות של תושבי העיר. בשנים האחרונות פרש מהמרפאה כמעט באופן מוחלט ועבד כרופא בקרת בתי חולים של מאוחדת במשך כשנתיים. בתחילת החודש יצא לטיול עם אשתו באיי סיישל וככל הנראה נדבק שם בנגיף. ימים ספורים לאחר חזרתו אושפז בתל השומר, מצבו הנשימתי הדרדר והוא הורדם והונשם. ביום ראשון לפנות בוקר נפטר. הוא הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ושני נכדים ואחד בדרך.

בנו ליאור חפץ, מי שביים את הסרט הישראלי לכל המשפחה המצליח שיצא בשנת 2019, "הרפתקה בשחקים", ספד לו ואמר: "עכשיו הגיע הזמן להיפרד מגופך הפיזי. כולנו, כולל אתה, הופתענו מכך שקרה מוקדם ממה שדמיינו, אבל כמו שאמרתי למשפחה אני לא מרגיש כלל שאתה עוזב אותנו. האישיות והנוכחות שלך הן כל כך נרחבות ובעלות השפעה, כך שהלב שלך, האופי שלך, ההשפעה שלך והליווי שלך ממשיכים איתנו קדימה. אם יש תכונה אחת שאפשר לתאר את אבא זה selfless, כך שלא חשב על עצמו ותמיד שם אחרים במקום הראשון. אלו היו הפציינטים שלו והמשפחה. את כל כולו נתן להם. רק בשנים האחרונות מצא זמן לתחביבים צנועים – לימוד איטלקית ונגינה על אורגן".

מימין: נכדתו של חפץ גילי, רעייתו גליה, כלתו דפנה, ד"ר חפץ, בתו שירי בנו עדי, כלתו נועה ובנו ליאור. צילום פרטי

ד"ר חפץ סיים את לימודי הרפואה בשנת 1973. הוא שימש כרופא צבאי עתודאי במשך חמש שנים והיה ממקימי גדוד 535, גדוד רפואה שמתמחה באב"כ. לאחר מכן התחיל התמחות ברפואה פנימית. הוא התחתן ועבר מתל אביב להרצליה בשנת 1975. בסיום התמחותו שימש כרופא בכיר בבית החולים שיבא. במקביל לעבודתו שם, בחדר המיון ובמחלקה פנימית, התחיל לעבוד כרופא משפחה בקופת החולים מאוחדת. עם השנים העביר את רוב פעילותו למרפאה שפתח.

"זו הייתה מרפאה חמה עם אופי אישי", מספר הבן ליאור לצומת השרון, "היו אנשים שהוא טיפל בהם במשך ארבעה עשורים. הוא הכיר אותם כצעירים, טיפל בילדים שלהם ואז גם בנכדים שלהם. מה שאפיין את אבא כרופא זה שהוא היה מאוד יסודי. רפואה של הדור הישן. היה חשוב לו לדבר עם הבן אדם, להסתכל לו בעיניים, לעשות לו בדיקה פיזית, לנקוש, להריח ואז לבדוק אילו בדיקות מודרניות נחוצות. הייתה לו יכולת הבחנתית מאוד חדה, בשילוב עם הניסיון והתפישה הרפואית שלו. אנחנו שומעים סיפורים על זה שהוא תפס אבחנות שגויות של בתי חולים והציל אנשים ברגעים הקריטיים. אבל במקביל, הוא טיפל גם בנפש של האנשים. הוא הפך לרבים מהם מעין יועץ והוא ידע, עם מבט חם ועם מילה טובה, לתת להם מענה לצרכים הנפשיים שלהם וללוות אותם גם בתקופות טובות וגם ביותר קשות. הוא ממש הפך להם לחבר".

ואז הגיעה הטיסה. "הוא טס עוד לפני שהבלגן התחיל", מספר ליאור, "בתחילת חודש מרץ לא היו חולים בארץ. מי שחזר ארצה עדיין לא נכנס לבידוד. למרות שזה לא היה מזמן, אלו ימים רחוקים. כנראה שהוא נדבק במהלך הטיול. אנחנו לא יודעים אם זה קרה לפני, תוך כדי או אחרי. במשך חמישה שבועות הוא התמודד עם המחלה. כשמצבו התדרדר והוא הועבר לבית החולים מי שקלטו אותו ביחידה לטיפול נמרץ היו שני רופאים שמכירים אותו מזה 30 שנה. הם היו קולגות שלו. ביחד, שלושת הרופאים כולל אבא, החליטו שמרדימים ומנשימים אותו. במשך יותר משבועיים הוא נלחם כמו אריה והיה נדמה בשלב מסוים שמצבו משתפר אך לבסוף הוא הוכרע ונפטר. הוא הקדיש את חייו לעזור לאנשים אבל לא הצליח להביא רפואה לעצמו במחלה הקשה הזאת. אני מאמין שהמורשת שלו והערכים שהוא נתן לכולם מלווים אותנו. יש המון דברים שהוא נתן לנו שהם חיים בקרבנו. דרך הנתינה, הדאגה לאחרים, היושר. הרוח שלו מאוד חיה איתנו".

ד"ר זלמן (זמי) חפץ ז"ל ורעייתו גילה. צילום פרטי

איזה מן אבא הוא היה?

"הוא היה אבא מאוד נוכח. אני חושב שההחלטה שלו, בסביבות 1990, להעביר את כובד המשקל מקריירה מאוד אינטנסיבית בבית חולים לרפואת משפחה בקהילה, איפשרה לו להיות איתנו, לא לעשות משמרות לילה, לאכול איתנו צהריים וללוות אותנו בצורה צמודה וקרובה. הוא בהחלט מצא את האיזון בין רפואה להיות איש משפחה".

הוא עוד הספיק לצפות בסרט שלך, אני מבין שהוא כל הזמן דיבר עליו.

"אבא זכה לקרוא את הביקורות הראשונות של התסריט וביקר בסט ואפילו ראה את החומר בוי או די ביס לפני ארבעה שבועות בימים האחרונים שלו בבית לפני שהתאשפז. הוא בהחלט היה מאוד גאה".

חברו לעבודה, סגן הרופא מחוזי בקופת חולים מאוחדת, ליאון סניור: "פגשתי את זמי לראשונה לפני שלוש שנים, הוא סיים בדיוק תקופה ארוכה במאוחדת כרופא משפחה עצמאי. מהר מאוד היה ברור שמדובר באדם רציני ואיכותי שהולך לעומק. הוא היה אופטימי, חייכן, דיבר על המשפחה, על איכות הקשר הזוגי ועל הילדים, היה ג'נטלמן גדול, גם כשהיה צריך טובה אישית הרגשת את אי הנוחות שמלווה אותו. הוא נהג השתתף בימי הולדת והצוות מהר מאוד התחבר אליו והבין את האיכויות שלו. הוא תמיד בא עם חיוך ורצון לעבודה".

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה