הלקוחה שלא מפסיקה לבכות: המסעדה המיתולוגית שורי בורי תפתח היום בפעם האחרונה

היום (שלישי) תפתח, בפעם האחרונה, מסעדת הדגים ופירות הים הוותיקה והמשפחתית שורי בורי. כשיעזוב מחר אחרון הלקוחות תסגר המסעדה לתמיד אחרי 25 שנים של פעילות.

המסעדה הממוקמת ברחוב מדינת היהודים באזור התעשייה של הרצליה פיתוח, נוסדה בסוף 1993 על ידי המסעדן משה לוי, היום בן 71, שמנהל אותה באהבה רבה יחד עם אשתו שקי (67), ושלוש בנותיהם, הילה, עדי ומיכל, שלוקחות עד היום חלק בתפעול המסעדה. על השם "שורי בורי" חשב לוי בעקבות שני הדגים האהובים עליו במיוחד – דג השורי, שמגיע מים סוף, ודג הבורי, שטעמו מחובר עמוקות למטבח הישראלי. לוי דבק בתפריטו כבר שנים רבות ושם דגש על הטעם של הדג הטרי. הדגים שמוגשים במסעדה מטוגנים או צלויים על הגריל ולצדן מקבלים הסועדים כמנה ראשונה מבחר גדול של סלטים, מזטים ולחמים. המסעדה עוצבה על ידי אשתו שקי, עם השראה רבה מהים ובמטרה ליצור אווירה ביתית וחמימה. השולחנות והכיסאות במסעדה עשויים עץ, את המסעדה מעטרים פסלים וציורים שנשמרו לאורך השנים, סלסלות וכלים ממולאים בירקות וההדפסים על הקירות מספרים את סיפורה של המסעדה מאז היווסדה.

מסעדת שורי בורי. צילום: אנטולי מיכאלו, יח"צ

"החלטנו לסגור את המסעדה בין השאר כי בתקופה האחרונה המסעדה לא רווחית", אומר לוי, "קשה מאוד לנהל מסעדה היום עם כל הביורוקרטיה והעלויות הגבוהות של חומרי הגלם, ניהול הצוות והמלצרים".

הבת מיכל לוי מוסיפה: "אנחנו סוגרים את המסעדה בשמחה מהולה בעצב. מצד אחד אנחנו הבנות רוצות לראות שההורים נחים, ושמחות שהם ייהנו מהנכדים. מצד שני זה מפעל חיים של 25 שנים שההורים הגיעו אליו יומיום והיה להם ולנו בית שני. ניהלתי את המסעדה במשך ארבע שנים, בין 2010 ל-2014. זה היה לא פשוט בכלל. זו עבודה שוחקת וקשה ויש מעט מאוד מסעדות כמו של פעם שעדיין פועלות. היינו שמחות להמשיך את הדור הבא של שורי בורי אבל המקום הוא 'הצגה של איש אחד' – אבא שלי. בלעדיו אין מסעדה. אנחנו לא עושים אירוע סגירה רשמי מחר. מאוד קשה לנו, ובעיקר לאבא, לחגוג את הסגירה של המסעדה. הזמנתי למסעדה עובדים לשעבר שהיו חלק מהמסעדה במשך השנים והם ממש חלק מהמשפחה שלנו לסעוד במסעדה. אני בשוק לקראת מחר כי זה מפעל חיים שעמלנו עליו כל המשפחה".

בת אחרת, עדי לוי, אומרת: "אני מדברת לאחרונה עם הרבה לקוחות ואני מגלה שהמסעדה שלנו פרטה להם על המקום הרגשי. זה מאוד מרגש. אני מרגישה שכל האהבה שנתנו כל השנים ההורים, האחיות שלי ואני חוזרת אלי עכשיו. אנשים אומרים לי 'לאן נלך עכשיו? אנחנו 15 שנה אוכלים פה'. הרבה אומרים שהם מאוד עצובים ואפילו היו כאלה שאמרו שהם כועסים שאנחנו סוגרים. היתה אחת שסיפרה לי שמאז שהיא שמעה שאנחנו סוגרים לפני שבוע היא לא מפסיקה לבכות. זה הרבה מעבר לעסק, גם לנו וגם ללקוחות".