"קוראים לי איזידור כהן ואני לא גנב": הקבלן שהתרסק כלכלית ושכל את בנו מדבר

ביום ראשון השבוע התקיימה בבית הכנסת בית ישראל בשכונת נווה עמל בהרצליה אזכרה לזכרו של תושב הרצליה דין יוסף כהן. שלוש שנים עברו מאז התהפך עם האופנוע שלו בפינת הרחובות ויצמן ומגדל ברעננה ונהרג, והוא בן 18 בלבד. למרות הקשיים הכלכליים איתם הוא מתמודד מאז מעצרו בשנת 2009 במסגרת פרשת עוקץ קרקעות בחדרה, פרשה שממנה זוכה בשנת 2013, אביו של דין, איזידור כהן, קבלן מוכר בשרון, היה זה שדאג לשפץ את בית הכנסת, לעילוי נשמתו של בנו. בחודשים האחרונים הוא עסוק בהנצחתו של דין במקומות נוספים בעיר.

“הגיעו 150 איש לאזכרה, שהיתה הראשונה שעשינו בבית הכנסת הזה שאותו אני שיפצתי ופתחתי מחדש לעילוי נשמתו של דין וכדי לחזק את הקהילה”, מספר כהן, “בספטמבר 2018 הכנסנו ספר תורה על שמו של דין לבית הכנסת. במרץ השנה פתחנו, בשיתוף עיריית הרצליה, במרכז דרך הגלים, חדר משחקים לזכרו. בניתי גם עגלה שתשמש את בית הקפה ‘קופי דין’ שיהיה במתנ”ס בנווה עמל. ב-2016 קיימנו בהרצליה טורניר כדורעף לזכרו. לפני כשלושה חודשים פניתי לעירייה בבקשה לקרוא לכיכר כצנלסון פינת מורדי הגטאות על שמו של דין ולפני חודש הוספתי גם את תושב הרצליה חגי נדלר ז”ל, שנהרג בתאונת אופנוע בחודש מאי השנה בכביש איילון ואת אייל איס, חבר שלי מהשכונה שנהרג לפני 20 שנה, גם הוא בתאונת אופנוע. זו הכיכר בכניסה לרחוב של בית הכנסת ושל הבית, בציר הראשי של נווה עמל. אני מחכה לאישור ובספטמבר יש ועדת הנצחה. אני מקווה שהכיכר הזאת תגרום לרוכבים ולנהגים להתעורר ואולי להוריד את הרגל מהגז ואת הידיים והעיניים מהטלפונים. צריך להעלות את עניין התאונות לסדר היום הציבורי ולדבר על זה. תמיד אהבתי אופנועים ויש לי רישיון לאופנוע מגיל 16. לפני חודשיים קניתי את האופנוע שהיה אמור להיות מתנה לדין לגיוס – הונדה 250 CRF. מבחינתי זו סגירת מעגל”.

איזידור ודין כהן צילום פרטי

כהן, בן 49, גרוש ואב לשניים, התייתם מאביו כשהיה בן 13. בגיל 19, בעודו בשירות הסדיר בצה”ל, נפטרה אמו. הוא מספר שמגיל 13 הוא דאג לפרנסתו ועבד בתחום הבניה. עקב בצד אגודל הוא הלך והתקדם עד שהפך לקבלן מצליח ומוערך בתחום כשברשותו אחזקות בשלוש חברות בניה ותשתיות. אך הצלחה זו נגדעה באחת כשבמרץ 2009 נעצר בחשד למעורבות בפרשת עוקץ קרקעות. ארבע שנים לאחר מכן הפרקליטות חזרה בה מכתב האישום הפלילי נגדו והוא זוכה.

“הפסדתי שמונה מיליון שקל באותו הבוקר שנעצרתי”, מספר כהן, “איבדתי ערבויות ביצוע על כל פרויקט שעבדתי עליו, כספים שהיו חייבים לי לא שולמו, לקחו ממני ציוד, רכבים, משאיות וטרקטורים, נשארתי בלי כלום. הכל עצר מלכת. אנשים שקנו ממני יחידות דיור באמצעות קבוצת רכישה פנו לעורכי הדין שלהם בבהלה. כל מי שעבדתי איתו התרחק ממני וחלק מהם היו חברים טובים שלי. זה עשה גל שלם”.

איך זה השפיע עליך ועל המשפחה?

“זה עשה בלגן בבית, פירוד במשפחה והרבה לחצים. הילדים חיו בשקר. סיפרו להם בשבוע הראשון שנעצרתי שאבא בחו”ל. אחרי שבוע זה כבר התפרסם בתקשורת והבן שלי שמע מהחברים שלו בבית הספר שאבא שלו עצור. אין הרבה איזידור אז כולם ידעו במי מדובר. אנחנו לא משפחה שיודעת מה זה בית סוהר ופתאום הילד בא לבקר אותי באבו כביר. היה לו מאוד קשה. אבא שלהם פתאום לא היה בתמונה, לא מצטלם שלא יעלו תמונות שלו בפייסבוק ויידעו איפה הוא ומה איתו. הסתגרתי והתחבאתי בבית ורק ב-2015 יצאתי מהמחבוא והתחלתי לבנות את הכל מחדש. אנשים באו לחפש אותי בבית בגלל החובות שלי, באו לאיים עלי ולגבות את החוב. הם עשו נזקים לרכוש, שברו והרסו”.

איפה גרתם אז? חשבתם לעבור דירה?

“גרנו אז בשכירות ובגלל כל המצב הכלכלי שנקלענו אליו כשנעצרתי לא היו הכנסות ולא יכולנו לשלם את השכירות, נאלצנו לעבור עם הילדים לבית החדש שסיימתי רק את השלד שלו. זה תפס אותי באמצע הבנייה של הבית שלנו. גרנו בבית בלי חלונות, בלי מרצפות, בלי מטבח, בלי כלום. היו עוד פיגומים. שמנו ברזנטים וניילונים על הדלתות והחלונות. ישנו על מזרונים על הרצפה, לפחות היתה לנו קורת גג. לאט לאט המשכתי לבנות. היום 90 אחוזים ממנו הושלמו. ב-2015 הגרושה שלי רצתה שאמכור את הבית וניסיתי להגיע להסדר עם הכונס על הבית ואז דין נהרג והכל נעצר. לאחר שנת האבל גרושתי שוב ביקשה למכור את הבית ועשיתי עם הכונס הסדר בלית ברירה של מיליון שקל כדי לא לאבד את הבית. יש לי גם הרבה סנטימנטים לבית שבו הבן שלי התגורר איתנו עד שנהרג. אני יודע שאני לא אקבל מאף אחד משכנתה עם הגיבנת שלי ונלחמתי על הבית, שתהיה לי קורת גג משלי ולא אהיה ברחוב. אני יודע לעבוד ולעמוד בהתחייבויות שלי”.

איזידור כהן צילום עזרא לוי

מה השתנה באורח החיים שלכם?

“לפני כל הדבר הזה המצב היה מצוין. הייתי מגלגל מיליוני שקלים בחודש. עד שנעצרתי עשינו כל שבת טיול ג’יפים, אופנוע ים וסירות, נסענו גם לחו”ל. מאותו הרגע הילדים קיבלו פחות ממה שהם היו רגילים אליו, מכל המותרות, וזה הגביל אותם בהרבה דברים בחיים. הם הבינו שזה המצב עכשיו. הפסדתי את כל השנים היפות שלי עם הילדים. מאוד מצער אותי שהבטחתי לדין שאני אקח אותו לאורלנדו לבר מצווה ולא עשיתי את זה, ושלא היה לי כסף להשקיע בבר מצווה שלו ולעשות לו את זה כמו שצריך. עשיתי הכל כדי שלילדים שלי לא יחסר דבר, אבל זה עשה משקעים. זה הקרין על בית הספר ועל הלימודים. הבת שלי, היום בת 17, פגועה מאוד מכל העניין הזה. אי אפשר להעלים את זה”.

היו עליך מגבלות?

“הגבילו אותי בכל ההגבלות האפשריות. במשך ארבע השנים הראשונות, מהרגע שנעצרתי, היו נגדי עשרות עיקולים ותביעות, בין השאר של מס הכנסה ושל מע”מ על שלא הגשתי דוחות בזמן למע”מ ויש לי תיק פלילי בשל כך. הייתי עצור באבו כביר ולכן לא יכולתי להגיש את דוח פברואר. הגיעו אלי מההוצאה לפועל ובנוסף השהו לי את רישיון הנהיגה. במשך עשר שנים היה לי צו איסור יציאה מהארץ ועכשיו הגשתי בקשה שיאפשרו לי לצאת מהארץ, אני ללא כרטיסי אשראי וצ’קים עד היום ואני מתנהל רק במזומן, אפילו הוראת קבע למשכנתה לא אישרו לי. עכשיו אני מחכה לאישור הבקשה שלי לקבל כרטיס דביט. מצאתי את עצמי נלחם עם כל המוסדות אבל לאט לאט אני מתחיל לרכך את המערכת”.

איך בסוף זיכו אותך ומה עשית לאחר מכן?

“הוכחתי שאני גם קורבן במקרה הזה ושאני דובר אמת. עד התביעה שלהם היה נוכל. הוא סיפר להם סיפורים, התחמק וברח. אני הייתי הכי נקי, בלי עבר פלילי, וניסו לתפור לי תיק. ברגע שזוכיתי ביקשתי רק לעבוד ולעבוד. רק ב-2015, לאחר שנסגר התיק מול מס הכנסה ומול מע”מ, נתנו לי עוסק מורשה. עד אז נאלצתי לעבוד בתור מנהל עבודה בכל מיני חברות בנייה, שיפוצים ועפר ולא יכולתי להגדיל את המשכורת. אנשים לקחו את היכולות והידע שלי ורכבו עלי. המשכתי לעבוד בשיפוצים ובנייה ובגלל זה אני עומד על הרגליים”.

היו קשיים כשהתחלת לשקם את העסק?

“אנשים לא רצו לעבוד איתי וגם עכשיו יש עוד אנשים שקוראים את הכתבות על הפרשה באינטרנט וחוששים. הם עדיין מסתכלים על הנקודה האדומה ומעדיפים לקחת מישהו אחר. אני מפסיד הרבה עבודות בגלל זה. לא פעם אני מפנה אותם ללקוחות שלי וזה הדבר היחיד שמשכנע אותם, הם מליצי היושר שלי. הם מספרים להם שגם הם חששו וראו בסוף מי זה איזידור האמיתי”.

חשבת להחליף שם לחברה?

“לא, אני לא מתחבא מהשם שלי. אמרו לי מאה פעמים תחליף לשם אחר. קוראים לי איזידור כהן ואני לא גנב. בכל השמות של העסקים שלי מופיע השם איזידור כהן”.

ב-10 ביולי 2016, במהלך הניסיון לקום בחזרה על הרגליים ולהשתקם, פקד את איזידור ומשפחתו אסון. בנו דין, בן ה-18, נהרג בתאונת אופנוע כשהיה בדרכו לאזור התעשייה ברעננה. “נהגת נתנה לו מכה והוא עף על האבן שפה. הוא קיבל מכה בעורף, ניסו להחיות אותו ולא הצליחו”, מספר כהן, “חצי שעה אחרי שהוא היה אמור להגיע למקום התקשרתי אליו והוא לא ענה. משהו הריח לי לא טוב. התקשרתי למשטרה ובדקתי אם היתה תאונה והפנו אותי לבית החולים. לפי התגובה שלהם הבנתי שקרה משהו ומיד נסעתי לשם. כשהגעתי השוטר בדיוק יצא להודיע לנו שדין מת. אשתי נסעה אחרי מהבית והגיעה חמש או עשר דקות אחרי. ניסיתי להודיע לה על האסון בהדרגה ואמרתי לה שהוא עשה תאונה והוא נפצע ושהם רוצים לדבר איתנו. החלטנו לתרום את הקרניות שלו לילדה ולמישהו מבוגר. התקשרתי לבת שלי שעבדה בבריכה בנורדאו והודעתי לה שאני בא לאסוף אותה. היא אמרה שהחברות שלה אומרות שדין מת. החברים שלו זיהו בסרטון של כוחות ההצלה את האופנוע שלו. אמרתי לה שדין עשה תאונה ושהוא פצוע ושנלך הביתה נחליף בגדים ונלך לבקר אותו. הבאתי אותה הביתה וחיכו לנו שם 400 איש”.

דין יוסף כהן ז"ל על היאכטה

איך היה הקשר שלך ושל דין?

“דין ואני מאוד התקרבנו כשהוא היה בן 17-16.5, כשהוא התחיל להיות גבר. התחלנו לעשות יותר שיחות והיו לנו הרבה ימים משותפים. חסכתי במיוחד לקורס שייט על יאכטות ואופנועי ים שעשינו יחד, ועשינו יחד טיולים על האופנוע והיינו מתקנים אותו. הוא הבין שאבא שם בשבילו”.

איך הוא קיבל את המעצר ואת המצב הכלכלי הלא פשוט?

“הוא חי את הבלגן. הוא היה צעיר. כל אחד יש לו את המשקעים. אני בטוח שזה השפיע עליו”.

מה היית רוצה לומר לו?

“שאני אוהב אותו ושישמור עלינו מלמעלה ונשמתו עדן”.

מה אתה עושה כיום ומה התוכניות הלאה?

“כיום אני עובד כעוסק מורשה בתחום הבניה והשיפוצים ומוכר כשנתיים מוצרי טיפוח וויטמינים דרך האינטרנט. זה שאין לי כרטיס אשראי מקשה עלי במכירות עם פייפאל, שזה תנאי שלהם כדי לקבל את התשלום. הבנק קצת מקשה עכשיו. כולם מנסים להקשות עלי ואני כל יום שוחה נגד הזרם. לאט לאט אני מחפש עוד עסקים ומתחזק עוד יותר, כמו שהייתי בעבר. היו לי חברות וניהלתי אותן ואני לא מפחד לעשות דברים. אני לא מפחד לקפוץ לים ולשחות. אני עושה עסקים ומתנהל כמו מיליון דולר. לפני שנה קיבלתי החלטה עקרונית לתבוע את המדינה על זה שישבתי בבית סוהר, על הנזקים הכלכליים ועל הפגיעה במוניטין שלי שזה דבר שאין לו מחיר. עכשיו אני מתחיל לאסוף את החומרים. אנשים יודעים שאיזידור זה איזידור, אבל אף אחד לא יודע על הגיבנת שאני מתמודד איתה. אני גם עוזר לאנשים אחרים שנמצאים במצבים קשים להסתכל קדימה. אני מסביר להם שעברתי דברים יותר גרועים והנה אני פה ואלה רק המבחנים שלנו. אני תמיד עם הראש קדימה ומסתכל קדימה. לאט לאט מתרומם ומתרומם במעלה המדרגות”.

• מזמינים אתכם להצטרף לקבוצת העדכונים של צומת השרון הרצליה בוואטסאפ באמצעות הקישור כאן.