השמיים הם הגבול: ליווינו את חניכי כנפיים של קרמבו וספורטאי ספיישל אולימפיקס בטיסה בשמי הארץ

לקראת יום המעשים הטובים שהתקיים בשבוע שעבר, אירחה חברת התעופה הלאומית של ישראל, אל על, כ-180 ילדים, ספורטאים ובני משפחותיהם, מתנועת הנוער “כנפיים של קרמבו” בהרצליה ומעמותת ספיישל אולימפיקס ישראל, לטיסה חווייתית בשמי הארץ, במטוס מסוג דרימליינר של החברה.

כולם התאספו נרגשים באולם הנוסעים בטרמינל 1 בשדה התעופה בן גוריון, ממתינים בקוצר רוח לטיסה המיוחלת. זמן קצר לפני העלייה למטוס, נערך למרגלותיו מסדר כנפיים מרגש שבו ענדו טייסי ודיילי אל על סיכת כנפיים לילדים. לאחר מכן נערך טקס רשמי לירכתי מטוס הדרימליינר, שבו מנכ”ל אל על גונן אוסישקין ומנהלת חטיבת משאבי אנוש ומינהל באל על יהודית גריסרו קיבלו בברכה את ילדי כנפיים של קרמבו וספיישל אולימפיקס. רגע לפני העלייה למטוס שרו חניכי כנפיים של קרמבו את המורל של התנועה. לטיסה הצטרפו ראש עיריית הרצליה משה פדלון, מנכ”לית תנועת הנוער “כנפיים של קרמבו” טליה הראל בז’רנו ומנכ”לית “ספיישל אולימפיקס ישראל” שרון לוי-בלנגה.

“זו היתה חוויה בלתי נשכחת”, מספרת רכזת הסניף של כנפיים של קרמבו בהרצליה מעיין ריטוב, בת 18 ותלמידה בכיתה י״ב בתיכון הנדסאים בהרצליה שהיתה על הטיסה, “עברתי במהלך הטיסה בין החניכים וראיתי עד כמה הם מאושרים ומתרגשים, היה כל כך כיף לראות את זה. ממש מספק. בטיסה שרנו כל הסניף מורלים ללא די, וגם בשדה התעופה לפני העלייה למטוס. כולנו התרגשנו ונהנו”.

זו בוודאי פרוצדורה מורכבת להעלות לטיסה את החניכים, שרבים מהם מתקשים בהתניידות.

“היו לנו המון הכנות לקראת הטיסה, אם זה לארגן הסעות הלוך וחזור, לאסוף אישורי הורים ואישורים נוספים ועוד. היה גם לחץ, אבל ביום הטיסה, ממש התרגשנו והיא עברה מאוד מהר. עם אל על היו לנו כמה וכמה שיתופי פעולה, אבל לשיתוף פעולה כזה לא ציפינו בכלל. כשהודענו על כך להורים של החניכים בסניף הם מאוד התרגשו והתפעלו וכשהודענו על כך לחניכים ההתרגשות הייתה בשיאה”.

מתי הצטרפת לכנפיים של קרמבו?

“הצטרפתי לתנועה בתחילת כיתה י״א בעקבות מסע ישראלי וחברה טובה שלי. במסע ישראלי התנדבו בנווה כינרת שזהו מרכז למבוגרים עם צרכים מיוחדים. שהינו עם המבוגרים עם הלקויות, עשינו פעילות של חגי ישראל ורקדנו איתם, כל הכיתה. זו הייתה חוויה נורא מרגשת עבורי. הרגשתי כל כך טוב, משהו שלא הרגשתי לפני והחלטתי שאני רוצה להרגיש את זה כל הזמן, את התחושה הזאת, האושר הזה שהיה לי, ולכן החלטתי להצטרף לתנועה”.

מה מייחד את כנפיים של קרמבו?

“התנועה הזאת כל כך מיוחדת, מקבלת, שוויונית וייחודית. זה מרגיש ממש כמו משפחה אחת גדולה. סופסוף תנועה לצעירים שמערבת ילדים עם ובלי צרכים מיוחדים, נותנת לחניכים עם הצרכים המיוחדים אפשרות להשתלב בחברה, להכיר ילדים בני גילם ולהרגיש שייכים ושווים. היא נותנת לחניכים ביטחון, ערכים, אושר, חברים חדשים מכלל השכבות בחברה, מכל המגזרים. היא מלמדת את כולם איך לקבל את השונה, לשלב אותו ולא לחשוש ממנו, כמו שלצערי רואים הרבה בחברה שלנו. הם לא בחרו להיות ככה, זה שהאדם נראה שונה או מתנהג מעט שונה זו לא סיבה להירתע ממנו. כל אחד הוא אדם וכל אדם הוא מעט שונה, אפילו מאוד. צריך ללמד את הילדים כבר מגיל צעיר לקבל את השונה ושהם לא צריכים לחשוש ממנו”.

לטיסה, כאמור, הצטרפו גם 30 ספורטאים מעמותת ספיישל אולימפיקס, הארגון העולמי הגדול ביותר בעולם לספורט משלב, הפועל למען אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ומשפחותיהם. רק לפני כשבועיים חזרה נבחרת הספורטאים של העמותה, המונה 25 ספורטאים, מאולימפיאדת הספיישל אולימפיקס שהתקיימה באבו דאבי ודובאי ובה השתתפו 7,500 ספורטאים מ-192 מדינות, כשהיא מעוטרת ב-22 במדליות. הספורטאים, שלוו באבטחה כבדה התחרו בארבעה ענפי ספורט: ג’ודו, שחייה, כדורסל ובאולינג. לאחר שבוע של תחרויות, זכתה המשלחת בארבע מדליות זהב, שש מדליות כסף ו-12 מדליות ארד, מתוכן 12 מדליות בשחייה, 7 בבאולינג, 2 בג’ודו ואחת בכדורסל.

ספורטאי ספיישל אולימפיקס ליד המטוס. צילום סיון פרג'

אחד מהספורטאים שחזרו עם שתי מדליות הוא השחיין ההרצלייני גלעד קלישוב, בן 28, שאובחן בגיל 9 על הרצף בתפקוד גבוה. הוא עובד כמציל בבריכת הקאנטרי קלאב בהרצליה ובעיריית הרצליה. קלישוב התחיל לשחות לפני 16 שנים במסגרת הלימודים בבית הספר שפרירים בגבעת חיים והתחרה לראשונה בצליחת הכנרת לפני 16 שנה. מאז הוא שוחה בין פעמיים לשלוש פעמיים בשבוע. ב-2006 הוא התחיל להתחרות בתחרויות בינלאומיות כשהראשונה היתה בתחרות טיבורן היוקרתית במפרץ סן פרנסיסקו. הוא השתתף במשחקי העולם של הספיישל אולימפיקס באתונה ב-2011 וזכה בשתי מדליות זהב ובמדליית כסף. בספיישל אולימפיקס שהתקיימו באבו דאבי זכה קלישוב במדליית ארד בתחרות שחייה חופשית במקצה 50 מטר ובמדליית ארד במעורב שליחים ל-50 מטרים. שלושה מאמנים ליוו אותו ואת נבחרת השחייה בכל הזמן שהם שהו שם, ראש משלחת השחייה יעל טל והמאמנים מיכאל בקלש ונורית משיח.

“חשבתי שאזכה ביותר מדליות אבל גם שתיים זה מכובד מאוד”, אומר קלישוב, “התחרות היתה מאוד קשה”, מוסיפה אמו של גלעד, רקפת, “שמו אותו בקטגוריות הכי גבוהות והיו הרבה מתחרים. לפי המאמנת שלו, הוא הגיע להישגים יפים ושיפר מאוד את הישגיו האישיים. הם היו תחת אבטחה מאוד כבדה, רק במלון ובתחרויות. זה מאוד קשה מנטלית. לא יצאו איתם, לא טיילו איתם ולא שום דבר. זה כמו מחנה אימונים. החוויה היתה אדירה והיא הצמיחה מאוד את גלעד. בספורט התחושה שלו שהוא שווה בן שווים והקבלה במשחקים היא עצומה, מכבדים מאוד את הספורטאים והטקסים מדהימים. האווירה במשחקי העולם מדהימה. אין דברים כאלה”.

ממה הכי נהנית בתחרות?

גלעד: “מהגיבוש ומהחלפת הסיכות שלי, שעליהן דגל ישראל, בסיכות של המתחרים האחרים מכל העולם”.

גלעד קלישוב ואמו רקפת במשחקי הספיישל אולימפיקס באבו דאבי

אמו מוסיפה: “לגלעד יש סיכות מסוריה, עיראק, איראן, פקיסטן ומכל מיני מקומות שבחיים הוא לא היה מגיע אליהם. אבל בספורט אין בעיות, כולם בשלום אחד עם השני. משתדלים שלא תהיה פוליטיקה בספורט. עובדה שמשלחת ישראל התחרתה באבו דאבי”.

איך קיבלו אותך כשחזרת?

“קיבלו אותי בקבלת פנים נפלאה בעיריית הרצליה”, אומר קלישוב, “כל העובדים בעירייה ירדו ללובי וקיבלו אותי במחיאות כפיים סוערות”.

איך היתה הטיסה של אל על בשמי הארץ?

“הטיסה היתה מדהימה ונהניתי מאוד בכל רגע. עשו לנו כבוד מאוד גדול”.

מה התחרות הבאה שאתה מתכונן אליה?

“בעוד ארבע שנים אני רוצה להיות במשחקי העולם בברלין”. ואמו מוסיפה: “אנחנו נתפלל שגלעד יגיע לשם”.

ספורטאי נוסף שהשתתף בתחרויות וזכה במדליה הוא הג’ודוקא דקל בר-ניר, בן 45 מכפר סבא, שבגיל צעיר אובחן עם קשיי תפקוד ולקויות למידה. בר-ניר עובד כבר 24 שנים כעוזר ספרן במכללת סמינר הקיבוצים ומתגורר בדירה עם עוד שלושה שותפים, במסגרת פרויקט “ניצן אונים”, שמטרתו שילוב אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה.

“זו הפעם הראשונה שאני משתתף באולימפיאדה של הספיישל אולימפיקס”, מספר בר-ניר, “זכיתי במדליית ארד אחרי שניצחתי יריב ממונקו בוואזרי של שבע נקודות. המטרה היתה לזכות בזהב אבל אני מסתפק גם בארד. אני מתאמן בג’ודו כבר 24 שנה ועד עכשיו השתתפתי בתחרויות רק בארץ. זו היתה הרגשה מטרפת ומרגשת. זה היה בסדר גודל אחר ממה שאני מכיר ולא ידעתי למה לצפות. הזירה היתה הרבה יותר גדולה ממה שאני מכיר. אני מקווה שעוד ארבע שנים המאמן ייבחר בי שוב ואשתתף באולימפיאדה בגרמניה. אני רוצה להודות לצוות של הספיישל אולימפיקס”.

דקל בר-ניר לאחר שהוענקה לו מדליית ארד באבו דאבי. צילום ספיישל אולימפיקס ישראל

איך היתה האווירה באבו דאבי. לא פחדתם?

“האווירה היתה בסדר, המאבטחים היו מקסימים ומעודדים. לא יצאנו לשום מקום באבו דאבי מלבד סיור אוטובוסים. היינו במתחם ובחזרה בחדרים ושוב במתחם”.

איך קיבלו אותך החברים והמשפחה?

“התלהבו. קיבלו אותי מאוד יפה בעבודה שלי”.

איך היתה הטיסה של אל על בשמי הארץ?

“זה היה מאוד יפה ומאוד כיף. הכי כיף היה שפגשתי על הטיסה דיילת שהיתה בלהקת על הבמה וזיהתה אותי כי אני הולך הרבה להצגות שם”.

“לחגוג את ההצלחות שלהם בטיסה בשמי הארץ היה דבר מאוד נכון והספורטאים מאוד התלהבו מהמעמד”, מספרת מנכ”לית ספיישל אולימפיקס ותושבת הרצליה שרון לוי-בלנגה, “התזמון של הטיסה בשמי הארץ אחרי כל הזכיות שלהם והעבודה הקשה שלהם, כדי להוכיח שהם יכולים לשבור כל קיר זכוכית, היה מצוין ונכון. המטאפורה של הטיסה בשמי הארץ היא שהשמיים הם הגבול. אחרי החוויה של שהות במדינה שאין לה שום קשרים דיפלומטיים עם ישראל זו היתה חוויה מאוד נעימה לטוס במטוס של אל על אחרי המשחק, זו היתה ממש סגירת מעגל. לחגוג עם ראש העיר את ההצלחות שלהם בשדה התעופה ובמטוס חדש, זה בדיוק ההכרה שהגיעה לספורטאים ואנחנו מודים על זה. ראש עיריית הרצליה הבטיח לחברי הנבחרת של הספיישל אולימפיקס, עוד לפני שטסו לתחרויות באבו דאבי, שכשהם יחזרו הם יטוסו בשמי הארץ והם מאוד ציפו לזה. עיריית הרצליה העניקה לכל ספורטאי שמתאמן או גר הרצליה שנסע עם הנבחרת מלגה בסך 1,200 שקל לצורך השתתפות בעלות כרטיס הטיסה. מעיריית הרצליה גם אמרו שיתנו לנו מלגה לחגוג את ההצלחות”.

מימין: ראש עיריית הרצליה משה פדלון, מנכ"לית ספיישל אולימפיקס ישראל שרון לוי בלנגה, מנכ"לית "כנפיים של קרמבו" טליה הראל בז'רנו, מנכ"ל אל על גונן אוסישקין

איך היו התחושות אחרי התחרויות?

“הם חזרו אלופים מהתחרויות באבו דאבי. זה מאוד נדיר שכל אחד מחברי המשלחת חזר עם מדליה. הרגשנו אלופים עוד לפני שהתחרויות התחילו כשצעדנו באצטדיון עם השלט של ישראל ושרנו שירים בעברית כשאנחנו לובשים בגדים שכתוב עליהם ישראל. יצאנו כמשלחת שמייצגת את המדינה והרגשנו שליחות, הראנו שספורט זה המחנה המגשר והכלי האוניברסלי הכי טוב שיכול להיות בשביל להתעלות על הפוליטיקה ולחגוג יכולות. דווקא הספורטאים שלנו, שהם כביכול הכי שקופים בחברה, הם אלה ששמו את ישראל על סדר היום של אבו דאבי באותו שבוע. הבאנו גאווה לאומית וזו חוויה בלתי נשכחת. אם לא הספורט והארגון לא היינו צועדים על אדמת אבו דאבי. הכוח שהרגשנו בזה שאנחנו מייצגים את המדינה היה מחשמל, כמו לצעוד לחופה, זו הרגשה שעשינו את זה ומעכשיו שאר החיים לפנינו. אם הגענו לכאן נוכל להגיע לכל מקום”.

לקראת מה מתכוננים עכשיו הספורטאים?

“אבו דאבי היתה רק יריית הפתיחה. אנחנו עכשיו מבקשים מהרשויות לתת ולעזור לנו להקים תשתית לספורטאים שלנו ותשתית לתחרויות ולאימונים ולא לתת לספורטאים להילחם בזה לבד. אנחנו קוראים לכל עירייה להקים תשתית שמשלבת ספורטאים עם צרכים מיוחדים וספורטאים ללא צרכים מיוחדים בספורט. כמו שלספורטאי בלי צרכים מיוחדים יש את האולימפיאדה ויש תחרויות בינלאומיות, ולספורטאי עם מגבלות פיזיות יש את המשחקים הפראלימפיים – לספורטאים שלנו יש את הפלטפורמה של התחרויות הבינלאומיות של הספיישל אולימפקס. כל ארבע שנים מתקיימות תחרויות חורף וכל ארבע שנים תחרויות קיץ. אנחנו כל הזמן עובדים לקראת המשלחת הבאה של שנת 2021 בשבדיה, ואני מקווה שנשלח לשם משלחת גדולה לפחות כמו עכשיו. אנחנו גם בונים כבר את המשלחת למשחקי הקיץ בברלין בשנת 2023 שתמנה 120 ספורטאים”.

האם מתוכננת פעילות שלכם בקרוב בשרון?

“אני שואפת שיהיה משחק יוניפייד (משלב) של באולינג כחלק מתוכנית הדגל שלנו. בהרצליה אנחנו גם רוצים שיהיה יוניפייד כדורסל וכדורגל. אנחנו כבר עושים את זה בתל אביב. יש עוד הרבה מקום להתפתחות ואנחנו מאמינים שהחזון של ראש עיריית הרצליה, שהוא מטמיע לקבל את האחר ולהבין שהשונה הוא שווה, צריך להתפרס לעוד ערים".