רק מעטים יודעים שאת יום האם בישראל, שצויין בשבוע שעבר ברחבי הארץ בגלגולו הנוכחי "יום המשפחה", יזמה ילדה בת 11 ותושבת הרצליה, נחמה לבית פרנקל, לימים בידרמן. ב-14 בנובמבר 1951 כתבה בידרמן מכתב למערכת עיתון הילדים "הארץ שלנו" והציעה שגם בישראל, כמו במדינות אחרות בעולם, יחגגו את "יום האם העבריה". בידרמן הציעה את יום פטירתה של הנרייטה סולד הידועה כ"אם הנוער". הצעתה של בידרמן התקבלה על ידי העיתון וכבר באותה השנה העברית, בב' באדר תשי"ב (28.2.1952), נחגג לראשונה יום האם בישראל. היוזמה מוסדה בשנות ה-70 על ידי משרד החינוך.
בידרמן היתה מיקרו-ביולוגית וניהלה את המעבדה לאיכות המים בירושלים. היא התגוררה בהרצליה עד שנישאה לחנן בידרמן, ואז עברו השניים לגור בירושלים. לפני כשנה וחצי בידרמן נפטרה. במשפחתה מציינים כי הקפידה לחגוג את יום האם כל השנים, גם כשהוחלף שמו ליום המשפחה, ובני משפחתה ממשיכים עד היום את המסורת של יום האם.
"אמא שלי, בגיל 11, קראה כתבה ב'הארץ שלנו' על בחור אמריקאי שנכנס לחנות ומבקש לקנות פרח ציפורן אדום כדי לענוד על בגדו לכבוד יום האם", מספרת יעל בידרמן, בתה של נחמה, "בעיתון שאלו את הקוראים מה דעתם על יום האם ואמא שלי, שתמיד שמעה סיפורים מאמא שלה על יום האם שחגגה בפולין, שלחה מכתב למערכת העיתון והציעה לחגוג את יום האם ביום מותה של הנרייטה סולד – וכך היה. אז היתה מסכת שלמה של הצעות שהארץ שלנו הכין לקוראים שלא הכירו את החג החדש, והסביר להם איך לחגוג את יום האם. למשל אמא שלי הציעה לשים בדש הבגד רקפת, כסמל ליום האם. אז פרחים עוד לא היו מוגנים. אז כל ילד קטף רקפת ושם בדש הבגד עם סיכה וזה סימל את יום האם. הם התחילו ממש לחנך את הילדים מה לעשות, למשל לקום בבוקר מוקדם להכין לאמא אוכל, לקנות לה מתנה ופרחים".
איך אמא שלך חגגה את יום האם בתור נערה?
"לאמא שלי היו שתי אחיות צעירות ממנה, ובחגיגות יום האם הראשונות הן הכינו לאמא שלהם ארוחת בוקר מאוד יפה והביאו לה למיטה. אחותה האמצעית מרוב התרגשות אמרה לאמה: 'אני רוצה שלא תקומי אף פעם מהמיטה'. היא כמובן רק רצתה לברך אותה שיהיה לה מקסים ונהדר".
איך אצלכם בבית חגגו את יום האם?
"זה היה יום מאוד מיוחד בשבילנו כי זה היה היום של אמא שלנו. היינו קוטפים לה פרחים ומכינים זרים יפים, קונים לה מתנה ומכינים לה ברכות מושקעות, ממש יצירות מופת, והכל היה מאוד חגיגי. היינו מביאים לה ארוחת בוקר למיטה וזה היה יום מאוד קסום ומרגש מאוד. בילדותי עוד קראו לזה יום האם, לפני שהפכו את זה ליום המשפחה. זה קצת איבד את הפוקוס ביום המשפחה. אמא שלי בזמנו גם הציעה שנחגוג את שבוע המשפחה, ושכל יום יוקדש לאב או לאם, בטענה שאחת הבעיות עם יום המשפחה היא למי חוגגים – לכל המשפחה? הרציתי לפני כמה ימים בכיתה של הבת שלי והילדים הסתכלו עלי במבט של 'בסדר, זה גם החג שלנו'. זה איבד את הדבר המקסים והמאוד מיוחד שהיה פעם, של לבוא ולהגיד תודה להורים על כך שהם מטפלים בנו, יום אחד לנסות קצת להיכנס לנעליים שלהם ולהבין את זה. המשפחה זה דבר רחב מאוד. מצד אחד זה פוליטיקלי קורקט ומצד שני איבדנו את הפוקוס באם ובקסם שהיה פעם ליום האם".
איך אמא שלך הגיבה כששינו את יום האם ליום המשפחה?
"היא בהתחלה חיבקה את זה. אמא שלי אדם מאוד ליברלי והיא קיבלה את זה באהבה בהתחלה, אבל עם הזמן היא הרגישה שזה איבד את המהות שלו, במשפחה חוגגים כל הזמן, והיה יום אחד להגיד תודה להורים שמטפלים בילדים שלהם. פתאום היום הזה גם נהפך ליום כללי של המשפחה".
האם גם את העברת את המסורת שלה ליום האם למשפחה שלך?
"כן, אצלנו זה עדיין נקרא יום האם. הבת שלי, בת תשע, מפנקת אותי בארוחה ובברכות. היא עוד צעירה, אבל במגבלותיה היא עושה את זה. אנחנו בהחלט שומרים על המסורת".
יעל בידרמן מספרת על הקשר ההיסטורי של המשפחה להרצליה. "יש לנו יסודות הרצליינים עמוקים, סבי יחזקאל עמית (פרנקל) היה מאנשי ההגנה הוותיקים של הרצליה והיה נשק. מחסן הנשק של ההגנה בהרצליה נפרץ וסבא שלי הגיע למחסן וראה שהדלת עקורה ממקומה אבל מעל המשקוף נשאר המפתח ששם הוא שמר אותו. הוא נשאר אמנם בלי נשקים אבל הוא לקח את המפתחות ואלה נשארו אצלו כל השנים. לפני כמה חודשים מסרנו את המפתחות של מחסן הנשק של הרצליה למוזיאון הראשונים בהרצליה ועשינו טקס שם. סבא וסבתא שלי גרו הרבה שנים במרכז הרצליה, היתה להם נחלה קטנה ברחוב חברון, ליד התחנה המרכזית בהרצליה".
תגובות