שתי רשימות המתמודדות בבחירות המקומיות שיתקיימו בסוף החודש בהרצליה, מנסות למשוך קולות גם מקרב הקהילה הגאה המקומית, והציבו מועמדים שיצאו מהארון במקומות די גבוהים ברשימות.
חן גליקמן שבתאי, גנן בגן ילדים פרטי, בן 40, אבא לשניים, נמצא במקום השלישי ברשימת דרך חדשה בראשות דנה אורן-ינאי. הוא נולד וגדל בהרצליה הצעירה ולמד בתיכון הראשונים במגמת התיאטרון. הוא בוגר מסלול החינוך היצירתי במכללת סמינר הקיבוצים, מציג רקורד של 12 שנים בחינוך ובהדרכה, התנדב בקו הסיוע לנפגעי תקיפה מינית ועבד כחמש שנים כמדריך בדירות ההכשרה של ניצ"ן, בהן מסייעים לבעלי צרכים מיוחדים להשתלב בחברה ולחיות חיים עצמאיים. ב-2012 הוציא שני ספרים המחנכים לסובלנות ולקבלת השונה: "משפחות פארק הירקון", ספר אשר מכיר לקוראיו מגוון משפחות אשר מגיעות בשבת לבלות בפארק הירקון; ו"נקודת חן" – 12 שירי ילדים שנכתבו בהשראת חוויות שחן חווה יחד עם ילדי הגן לאורך השנים. לפני כעשור הוא חתם על ברית זוגיות באמצעות "משפחה חדשה" עם בן זוגו פרי. השניים הורים לנועה, בת 6.5, שעלתה השנה לכיתה א' בבית ספר לב-טוב, ולדניאל, בן שמונה חודשים, שניהם נולדו בתהליך פונדקאות מורכב בארצות הברית.
שחר לוי מתמודד למועצת העיר ברשימת מרצ-התנועה הירוקה בראשות עופר לוי, וממוקם בה במקום השישי, ובשל הסכם רוטציה הוא אמור להיות מקודם למקום החמישי באמצע הקדנציה. לוי, בן 31, מרכז את התוכנית של פרויקט מסע בתל אביב והיה שליח של הסוכנות היהודית. הוא בוגר מגמת תיאטרון בתיכון אלון ברמת השרון ובוגר המרכז הבינתחומי בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה. הוא רב סרן במילואים. היה מדריך של איגי (ארגון נוער גאה) ורכז מחוז שרון של איגי, והקים מועדון נוער להט"בי בכפר סבא. היה מפיק של חיי הלילה של הקהילה בכמה ליינים והפיק שתי משאיות במצעד הגאווה בתל אביב.
האם אתם מתכוונים לקדם מצעד גאווה בעיר, שלא היה מעולם?
גליקמן שבתאי: "העובדה שהשנה היו בכ-20 יישובים קטנים כגדולים מצעדי גאווה זה דבר מאוד מרגש וחשוב, אבל אני חייב להיות כן ולומר שזה לא בראש סדר העדיפויות. יש דברים הרבה יותר חשובים מבחינתי, אבל אני כן אשמח לנסות לדחוף שיהיו תקציב והתגייסות למצעד גאווה ראשון בעיר שלנו. זה חשוב לילדים שלי, לכל הילדים של המשפחות הגאות ולילדים בכלל, לקדם סובלנות ואת קבלת השונה. זה חשוב כמובן גם לנוער גאה ולכל האנשים של הקהילה בהרצליה ולאנשים שתומכים בקהילה. עם זאת, יש דברים יותר אקוטיים לנו כקהילה, כמו למשל חוק הפונדקאות, דברים שהם יותר ברמה הארצית".
לוי: "יש דברים קצת יותר חשובים ממצעד גאווה. מצעד גאווה צריך לבוא מדרישה של הקהילה ולא מהעירייה, אבל היא צריכה לתמוך בו. היה איזה ניסיון להרים מצעד גאווה בהרצליה לפני כמה שנים, ויכול להיות שיש לזה מקום, אבל אני חושב שיש מקום לדברים אחרים בהקשר הזה. הכי קל להגיד 'בוא נעשה מצעד גאווה', אבל אני חושב שצריכים להתייחס לחודש הגאווה ולדבר על נושאים של גאווה, סובלנות ושוויון. זה צריך להיות חודש שבו יכול להיות גם מצעד הגאווה, אבל הכי חשוב שבחודש הזה בתי הספר יעסקו בנושאים האלה. הסינמטק בהרצליה יכול לחבור לפסטיבל הסרטים LGBT Fest להקרין סרטים בנושא. העירייה יכולה לתמוך, אפילו באמצעות כתיבה בפייסבוק 'חג גאווה שמח', יש לזה הרבה מאוד משמעות. אני חושב שצריך לקדם פיקניק שמיועד למשפחות להט"ביות בעיר, לדאוג לתקציבים לאיגי ולאפשר להם ולארגון חוש"ן להרצות בבתי הספר. אני חושב שמצעד גאווה זה כסת"ח שעיריות הרבה פעמים עושות. הדברים החשובים הם קידום החינוך ומתן זכויות שוות לכל התושבים הלהט"בים שיש לנו בעיר".
חן גליקמן שבתאי
רוצים להישאר מעודכנים?
אתם מרגישים בחוסר יחס של העירייה כלפי הקהילה הגאה בהרצליה? הרבה פעמים אומרים, "יש להם את תל אביב".
גליקמן שבתאי: "זה לא קשור לתל אביב. בעיני אין מספיק התייחסות עירונית בהרצליה. אני יודע שתלו דגלים בשבוע הגאווה וזה מאוד יפה, אבל צריך יותר. צריך לחשוב על פתרונות עבור נוער גאה במצוקה, נערים שנזרקו מהבית. צריך להיות מענה ושיזהו את הצרכים שלנו, שיראו ויקבלו אותנו. קודם כל שיהיה מועמד גאה מחוץ לארון. זו כבר התחלה מצוינת, ומפה נמשיך לדחוף".
לוי: "כיום אין התייחסות. לשים כמה דגלים זו לא התייחסות. בתקופת גרמן ניתנו תקציבים לפעילות עבור הקהילה, וגם חוש"ן נכנסו לבתי הספר, וצריכים לחזור למקום הזה. בכלל, העירייה צריכה להתייחס לכל הקבוצות, לא רק ללהט"בים. תושבי הרצליה, מכל הסוגים, צריכים לקבל את השירותים שלהם בהרצליה. זה כמו שאשלח את כל הדתיים לקבל שירותים בבני ברק או בבית שמש. צריך מועצה דתית בשביל הדתיים בעיר וצריך אירועים להט"בים לקהילה, כמו שצריך תרגומים ליוצאי ברית המועצות בעיר".
מה לדעתך מצבה היום של הקהילה הגאה בהרצליה? יש דבר כזה בכלל?
גליקמן שבתאי: "זה מורכב. אין מפגשים או מתנ"ס או מקום שנוער גאה יכול להיפגש בו. כל השנים אנחנו, אני ובני גילי הגאים, היינו נוסעים לתל אביב כי בהרצליה לא היה מקום כמו למשל הבר נוער, וחשוב שיהיו מקומות כאלה".
לוי: "יש אנשים, רק צריכים לבנות את הקהילה. השאלה היא איך נאגד אותם לקהילה. אירועים כמו פיקניק משפחות להט"ביות, מצעד גאווה וחודש חינוך מייצרים קהילה. יש תזוזה מאוד מעניינת של משפחות להט"ביות להרצליה בגלל איכות החיים. צריכים לתת להם מקום".
אילו פתרונות יש לכם עבור בני נוער גאים, וגם עבור בוגרים?
גליקמן שבתאי: "במערך הארצי יש את ארגון איגי שפונה לנוער גאה ויש לו הרבה סניפים והרבה מדריכים ואני חושב שאפשר שסניף אחד יהיה בהרצליה, ואשמח להביא אותם ולמצוא מתנ"ס שבו הם יוכלו לקיים פעילות, אולי בר נוער כמו שיש בתל אביב. יש את ארגון חוש"ן (חינוך ושינוי) ואני מאוד מאמין בו. גם עבדתי איתו קצת עם 'משפחות פארק הירקון', ואשמח להביא אותו לבתי ספר ולגני ילדים, להרצות בפני הצוות החינוכי, לעשות להם סמינרים והשתלמויות".
לוי: "מה שצריך לעסוק בו זה החינוך. להכנס לבתי ספר ולדון בזכויות להט"ב, שזה חלק מזכויות מיעוטים גדולות יותר. הייתה פעם תוכנית של לימודי דמוקרטיה בבתי הספר והיא די נעלמה. צריכים להחזיר את הנושא של לימוד דמוקרטיה, לימוד חופש ושוויון לבתי הספר. צריכים לתת מקום לאיגי ולחוש"ן לקיים הרצאות והדרכות בבתי הספר, במשטרה, במד"א וכו'. בנושא של האוכלוסייה הבוגרת יותר בעיר, יש את הסינמטק הנהדר שיש לנו בעיר וצריך להביא אליו סרטים מפסטיבלי הסרטים הלהט"בים. היום הקולנוע הלהט"בי הוא אחד הקולנועים הגדולים בארץ ואנחנו כמעט לא רואים לו מקום וחבל. גם הנושא של הפיקניקים מאוד יקדם את הקהילה בעיר וכמובן לייצר שיח, דיון ונראות".
שחר לוי
מה בעיקר חשוב לכם לקדם בהרצליה עבור הקהילה הגאה?
גליקמן שבתאי: "את נושא החינוך בגיל הגן ובגיל בית ספר ואת הנושא של הנוער הגאה – אלה שני הדברים העיקריים שחשובים לי. אני צריך ללמוד קצת את השטח ולראות האם יש צורך למענה למשל לגיל הזהב. מבחינת המשפחות הגאות, אנחנו כן עושים פיקניקים ומפגשים כל פעם בעיר אחרת ואני אשמח גם שהרצליה תארח את היוזמה הזאת. זה גם משהו שנעבוד עליו. המסר העיקרי שלי הוא שאני מתכוון בעזרת מערכת החינוך, בגלל שאני איש חינוך, לקדם נושאים שקשורים לקהילה אבל לא רק לקהילה בדגש על סובלנות וקבלת האחר".
לוי: "חינוך, והעברת תקציבים למוסדות שעוסקים בנושא הזה. יש אנשים שמשתמשים בסיסמאות. יש לנו פה מועמד לראשות העיר שדיבר על נישואים גאים להט"בים בעירייה. כל הכבוד לו. זה נורא יפה, אבל פרקטית זה לא יכול לקרות. אתה יכול לעשות הסכם, אבל זה לא נישואים. בואו נעשה מצעד גאווה נו ומה? לא בטוח שזה מה שהקהילה צריכה. אני חושב שמה שאנחנו צריכים היום, במיוחד בתקופה האחרונה שאנחנו רואים את העלייה בהדתה בבתי הספר, אנחנו צריכים להכניס תכנים על שוויון, על חופש, על להט"ב כסממן מרכזי לנושא הזה. לכן העיסוק בחינוך והעיסוק בבניית קהילה ותרבות – אלה הנושאים העיקריים שאותם הייתי רוצה לקדם".
מיה צרניחובסקי
צאו לנו מהעיר יבני אלף מסריחם מה מעניין אותנו הסטיות שלכם תעשו מה שאתם רוצים בבית שלכם
אמא של מיה צרני
בהחלט מסכים עם מיה צרניחובסקי ( אף על פי שאיננה כלל קיימת במרשם האוכלוסין כי נולדה ותמות במוחו הדפוק של דתי חשוך).
דת צריכה לצאת לנו מהמרחב הציבורי.
החולי האולטימטיבי זה להיות דתי. דתי קטן, לבוש כיפה, מפוחד ומסכן שחרד מאוד לאיזה שדון שהמציאו אחרים לפניו כדי להקטינו ולשלוט בו.