עיריית הרצליה חנכה ביום חמישי לפני שבועיים פרגולה בבית קינן הנושאת את המסר החשוב "לא לאלימות", וקבעה עליה שני לוחות הנצחה לזכר הנערים רז חג'ג' ורן ברוך ז"ל, תושבי הרצליה שקיפחו את חייהם בגיל צעיר על לא עוול בכפם ונפלו קורבן לאלימות. רז חג'ג', שהיה בן 16 וחצי כשנרצח ב-29.10.2007, נקלע לקטטה בשכונת נווה ישראל ונדקר בחזה. כל המאמצים להצילו לא צלחו והוא נפטר לפני שהגיע לבית החולים. רן ברוך, בן 19 במותו, נרצח ב-15.4.2001 בשוגג בגלל טעות בזיהוי בפתח בניין בהרצליה במסגרת מלחמת כנופיות. שני הצעירים גדלו והתחנכו בהרצליה והיו שחקני כדורגל מוכשרים, שחלומם להתקדם, להתפתח ולהצטיין נקטע בגלל אלימות. טקס חנוכת פרגולת ההנצחה נערך בהשתתפות ראש עיריית הרצליה משה פדלון, סגניות ראש העירייה, חברי מועצת העיר, מנכ"ל העירייה יהודה בן עזרא וכן בני משפחה, חברים של הנערים ונציגת ועד ארגון משפחות נרצחים ונרצחות בינה גזית.
סיגל משולם, אחותו של רן ברוך ז"ל, מספרת על רן: "הוא הקדיש את עצמו לכדורגל בצורה אבסולוטית, רן היה בלם מצטיין וקפטן הקבוצה שלו בנוער של מכבי הרצליה, שם הוא שיחק מגיל צעיר, והוא גם שיחק בנבחרת ישראל. כשהוא היה הקפטן בקבוצת הנוער הם העלו בפעם ראשונה בתולדות מכבי הרצליה את הקבוצה לליגת העל בנוער. זה הישג מכובד. הוא ניהל אורח חיים של כדורגלן והיה צפוי לו עתיד מזהיר. הוא גם הספיק לשחק משחק או שניים בבוגרים של מכבי הרצליה. מאכזב שההורים שלי לא זכו לראות אותו מצליח בגדול, אחרי כל ההשקעה שלהם בו מבחינת זמן ומחויבות. אבא שלי, שהיה גם מנהל הקבוצה, הלך כל שבת למשחק ולא פספס אף משחק ואימון. האח הצעיר שלנו שרון, שיחק במכבי הרצליה ועכשיו הבן שלי משחק במכבי הרצליה".
מה רן אהב חוץ מכדורגל?
"רן אהב חיות, ובעיקר סוסים וכלבים. היו לנו בבית חיות הזויות שאנשים לא מגדלים במקומות רגילים. הוא גידל נחש פיתון באורך של שלושה מטרים בסלון, תוכי ענק שמדבר וקוף ננסי שהיינו כל שלוש שעות צריכים להאכיל בבקבוק. הוא היה מאלף סוסים והוא גידל וטיפל בסוסים, גם בשלו, בחוות פרטיות. מישהו שחיבר ספר על גידול ואילוף סוסים היה מגיע ומסתכל על איך רן מתנהל עם הסוסים ולומד ממנו איך לתקשר עם הסוס. בחוות האלה רן היה מקבל את הסוס הצעיר ומאלף אותו. היו אומרים לנו שהוא יודע לדבר איתם. הוא היה מקבל סוסים פראיים והיה הופך אותם לממושמעים להוראות, שקטים ורגועים. הוא היה אוסף כל מיני חיות לחווה והביתה, חתולים, כלבים ועופות שונים, והוא לא יכול היה לסבול שמישהו מתעלל בבעל חיים. הוא היה הולך לאימון ומשם לחווה ומהחווה לאימון – החיות והכדורגל היו כל החיים שלו. ההורים שלי התחרפנו מהסוסים האלה, הם רצו שהוא ילך לבית ספר וילמד – וכל מה שעניין אותו זה כדורגל וסוסים. עם הכדורגל לא הייתה להם בעיה. לפעמים הוא היה עושה כאילו הוא הולך לבית הספר אבל הוא היה הולך לחווה. בית הספר פחות עניין אותו. ההורים שלי הבינו אותו באיזשהו שלב ותמכו בו. ההפרש בינינו הוא ארבע שנים והוא היה חבר מאוד טוב של בעלי. היינו ממש קרובים, במיוחד בשנים האחרונות לחייו".
איזה מין בחור הוא היה?
"רן היה בחור גבוה ויפה, בלונדיני עם עיניים כחולות, ביישן ולא אהב להתבלט. הוא היה גם מאוד צנוע. הוא לא לבש מותגים אלא רק את המדים של הקבוצה של מכבי הרצליה. הוא תמיד היה עם בגדים מוכתמים מהבוץ שהיה בחוות הסוסים ולא היה אכפת לו איך הוא נראה. בשנה-שנתיים האחרונות לחייו הייתה לו חברה, וכשהוא היה איתה הוא שם לב יותר איך הוא מתלבש. כמה שרן לא רצה להתבלט הוא היה המסמר, כולם הלכו אחריו והוא היה אהוב הבנות. באותה תקופה, כמה חודשים לפני שנרצח, סוכנת ומלהקת השחקנים לבנה חכים איתרה אותו לפרסומת של חברת הכבלים תבל שבה הוא נראה משחק כדורגל. היא חיפשה מישהו עם מראה של שחקן אירופאי ושיודע לשחק כדורגל. היא בחרה אותו והצילומים היו באצטדיון בהרצליה. חכים מאוד רצתה שרן ימשיך לעבוד איתה והוא לא רצה, לא עניין אותו לעשות פרסומות, הוא היה ביישן ומופנם".
רן ברוך
מה קרה ביום הרצח?
"באותו היום הוא לא הרגיש טוב והוא הלך לאימון חולה. הוא לא היה מפסיד אימונים אפילו כשהיה חולה. הוא רצה להישאר בבית אחרי האימון וחבר הזמין אותו לבוא אליו, ורן וחברתו לירון הלכו לאותו החבר. בשביל הכניסה לבניין קפץ מתוך השיחים מישהו, התנפל עליו וירה על שניהם. היא יצאה ללא פגע. זה לא היה מכוון לרן, שכנראה היה דומה לאותו אחד שאליו זה כוון בצללית בחושך. אנחנו תמיד חושבים מה היה קורה אילו היה נשאר בבית ולא הולך לשום מקום. באותו הזמן הייתי בבית עם בעלי והכנו הזמנות לחתונה שלנו שהייתה אמורה להתקיים חודש אחרי. התחתנו כמתוכנן והייתה חתונה שמחה ויפה. מצאנו את הכוחות להמשיך. אנחנו מאוד מתגעגעים אליו ואנחנו נלחמים להמשיך בחיים כרגיל ולא לשקוע.
הוריו של רן ברוך ז"ל אלכס ויהודית, סיגל משולם ובתה סהר. מאחור אחיו של רן, שרון ברוך. צילום דוברות עיריית הרצליה
"אנחנו מאוד מודים לעירייה ולראש העיר על מה שהם עשו כדי להנציח את זכרו של רן. זה עושה הרגשה טובה ונעים לדעת שישמעו עליו ושילדים יגיעו לפרגולה הזאת וייחשפו לסיפור שלו, איך זה קרה ולבן אדם שהוא היה. אין מילים לתאר את זה. זאת צורת ההנצחה מאוד יפה ומכובדת".
אילנה חג'ג', אמא של רז ז"ל, מספרת על "ילד מדהים ושחקן כדורגל שכולם התלהבו ממנו. רז נולד וגדל בהרצליה והיה בסך הכל בן 16.5 כשנרצח. זרענו את הזרעים אבל לא זכינו לקצור את הפירות. בטקס שנערך לזכרו ולזכר רן ברוך הייתה סגירת מעגל. אלכס, אביו של רן, פגש את רז ב-2004 בספורטק ומאוד התלהב ממנו ומהכישרון שלו בכדורגל והציע לו להצטרף למועדון של מכבי הרצליה ורז אכן הצטרף. הוא מאוד אהב את רז.
"לימים, מכבי הרצליה שיחקו נגד מכבי חיפה ושם מאוד התלהבו מרז, חיזרו אחריו וביקשו שיצטרף למועדון שלהם. כמובן שלא ראיתי שום סיכוי שהבן שלי ילך לפנימייה, אבל הם הצליחו בסוף לשכנע אותו ואותנו שכדאי לו, שזה מועדון מפואר ושיש תנאים טובים בפנימייה. לצערי הרב, רז בקושי זכה להתחיל את השנה השנייה שם. לכן, אנחנו מקיימים מאז מדי שנה את מרוץ הלפיד לזכרו בכפר גלים בחיפה. במרוץ הזה משתתפים 200 תלמידים. פגשתי במרוץ בחור מקסים שלומד בכפר גלים ובמשך ארבע שנים הוא רץ איתנו במרוץ הלפיד. הוא היה במכינה קדם צבאית והוא הזמין אותי לעשות יום ספורט שם ולספר את הסיפור של רז. ממש לא מזמן, באוגוסט, ביקשתי ללוות אותו ללשכת גיוס, מה שלא זכיתי לעשות עם רז. מאוד התרגשתי. אני נזכרת שגם לאלכס היה צורך להיות עם רז. אני מאמינה שזה עזר לו למלא את החור הזה שנוצר. יש לנו, ההורים, את הצורך למלא את החור שנוצר, שאין לנו יותר את הילד שלנו, להעניק לו, לתת לו, לקנות לו וללוות לצבא. בשנים הראשונות היה לי צורך עז לקנות לו חולצה חגיגית ועכשיו בתקופת החגים זה מחזיר אותי אחורה".
מה עשית כדי להתמודד עם האובדן ולהנציח את רז?
"אחרי הרצח של רז הצטרפתי לארגון משפחות נרצחים ונרצחות. זה גם משהו שנותן משמעות לחיים. אני, תושבת הרצליה בינה גזית ופעילות אחרות מנסות לשנות חקיקה ולמנוע אלימות, אנחנו גם הולכות הרבה פעמים לכנסת. אנחנו עושות מה שאנחנו יכולות עם מעט הכוחות שנשארו לנו. אני תמיד אומרת שזו הצוואה הלא כתובה של רז, שאנחנו ננסה למנוע את הרצח הבא. כשנרצח הילד שלי, מצאתי את עצמי בלי ליווי משפטי, בלי ליווי נפשי. באו שוטרים דפקו לי בדלת והודיעו לי שהבן שלי נרצח וזהו, נגמר הסיפור. אנחנו גם הורים, אנחנו אנשים, איך זה ייתכן לקבל בשורה מרה כזאת כאילו הודיעו לי שנדרס חתול. זה היה מאוד קשה. יש המון חוקים שאנחנו העברנו ונלחמים להעביר. היום יש מרכזי סיוע שפרוסים בכל הארץ, יש קבוצות תמיכה וליווי וסיוע משפטי וזו תחושה אחרת, שמישהו איתך. אני הגעתי לבית המשפט ואמרו לי שהמשפט מתנהל בדלתיים סגורות. איך אני יכולה להתמודד עם מערכת כזאת כשאין לי מושג בכלל מה זה בתי משפט ומה זה דיונים. אתה מגיע למקום שפשוט נפלו עליך השמיים. אז לא היה מרכז לסיוע משפטי, היה את מרכז נגה והם ליוו אותי".
הוריו של רז חג'ג', אילנה וחיים, ובינה גזית (משמאל). צילום דוברות עיריית הרצליה
מה אירע ביום הרצח?
"באותו היום שרז נרצח, היו שני נערים שאחד מהם יצא עם סכין מהבית, כלומר היו לו תוכניות לא כשרות. הבן שלי היה עם חבר שלו והם דיברו ביניהם. אני לא יודעת מה הוא בדיוק אמר אבל מה הוא כבר יכול להגיד על מישהו, אפילו הגרוע מכל, בשביל שהוא יחצה את הכביש וידקור אותו דקירה אחת שגמרה אותו. לצערי, המשפט היה מאוד קשה כי הוא ספק שיחק אותה, ספק חולה נפש, אבל הוא טרטר את המערכת לא מעט זמן. בסופו של דבר הוא הוכר כחולה נפש ולכן הוא קיבל עונש מופחת – עשר שנים שמתוכן ארבע שנים היה מאושפז ומטופל והוא ריצה אולי שש שנים בפועל של מאסר. היום הוא חופשי ומאושר, ומי שנכנס לחרדות ולסוג של מאסר זה אנחנו המשפחה שפוחדים להסתובב ברחוב ולהיתקל בו, הרי הוא תושב העיר והוא מסתובב חופשי ואין עליו שום פיקוח. הוא לא לקח אחריות על הרצח והוא חולה נפש – כלומר הקורבן הבא בדרך. אי אפשר לדעת מתי הוא ידקור מישהו וזה לא בטוח שזה לא יקרה שוב.
רז חג'ג'
"אני רוצה להודות לראש העיר שהרים את הכפפה ועשה אירוע מאוד מכובד ומכבד את זכרם של היקירים שלנו. אין לי מילים להגיד על ההנצחה שעשו ראש העיר והעירייה בבית קינן, שהקימו סככה של לא לאלימות לזכר רז ורן. זה לא מובן מאליו להנציח נערים שנרצחו, זה משהו יוצא דופן ואנחנו, המשפחות, מאוד מעריכות את זה. אנחנו מקווים שנהיה פעילים שם ונדאג שהסככה הזאת לא תהיה ריקה. אנחנו נזמין בני נוער ונדבר בפניהם ונעשה כל שביכולתנו למנוע את הרצח הבא".
רוצים להישאר מעודכנים?
גם תושבת הרצליה בינה גזית היא פעילה וחברת ועד בעמותה למען משפחות נרצחים ונרצחות. "בעלי נרצח בתחנה המרכזית בתל אביב ב-2010 על ידי כנופיית מתאגרפים רוסים שרצו לשדוד ממנו את הכסף במקום עבודתו", היא מספרת, "זה מה שנקרא בשפה המשטרתית 'שוד שלא הצליח'. נתנו לו מכות רצח והוא גסס במשך עשרה ימים עד שנפטר. הגעתי לארגון משפחות נרצחים ונרצחות במטרה שיעזרו לי, ומצאתי את עצמי בוועד ורוצה לעזור להמשך חקיקה בנושא של מניעת אלימות. ראיתי את האבסורדים שקורים למשפחות שלנו ומתוך כל הבור השחור הזה יצאתי לפעול למען החברה, כמוני גם אילנה חג'ג' ולרה צינמן, שעומדת בראש הארגון ושבתה דנית נרצחה על ידי בן זוגה לפני 20 שנה.
"העמותה הוקמה ב-1998 ביוזמת אורה ברז לאחר רצח בתה תמר על גג ביתילי. שתי הנשים האלה הבינו שלקורבנות רצח תמים אין שום זכויות במדינה ואז הן ראו את האבסורד של המשפחות, שנזרקות ללא סיוע וללא כלום, והעלו את הרעיון להקים את הארגון הזה כדי לפול בייזום וקידום חקיקה למניעת האלימות, סיוע למשפחות של נרצחים ונרצחות, הסברה למניעת אלימות בבתי ספר ובמוסדות חינוך כמו תנועות נוער. יש לנו למשל שיתוף פעולה עם משטרת ישראל בתוכנית הדגל שלה שנקראת מיל"ה (משטרת ישראל למען הנוער) שמטרתה לשקם נערים שעל סף עבירה פלילית או שיש להם רקע פלילי קל ולהביא אותם לגיוס לצבא. אנחנו מציגים בפני הנערים האלה סרט תדמית שיצרנו של אלימות בקרב בני נוער, אחד מחברי הארגון מספר את הסיפור האישי של יקירו שנרצח ואנחנו מבקשים מהם לחתום על אמנה למניעת אלימות. דבר נוסף שעושה העמותה הוא הנצחה וימי זיכרון של הנרצחים שנותנים המון כוח למשפחות.
"אנחנו מודים לעיריית הרצליה שעשתה דבר מדהים על ידי זה שהיא חנכה את הסככה 'לא לאלימות' ועשתה את זה על שם שני נערים תושבי הרצליה. לא כל עירייה עושה את זה. אני רוצה להודות לראש העיר שדחף ועשה. אני חושבת שרק בכוחות משותפים נצליח להתגבר ולבנות חברה בטוחה יותר עבור כולנו. אני רוצה לפנות לאנשים שמפחדים לשמוע את המילה רצח ומפחדים לשמוע על מקרי רצח. אני רוצה להגיד להם שזה יכול לקרות לכל אחד מאתנו ולנו זה קרה ואנחנו מתמודדים עם זה, ומתוך הבור השחור הזה שאנחנו לא פעם נמצאים שם אנחנו רוצים לקום, להתגבר ולהצליח לשתף עוד אנשים שיבינו מה קרה לנו ושזה יכול לקרות לכל אחד. אנחנו רוצים להיפגש עם ראש אגף החינוך בעיריית הרצליה ולבנות תוכנית שנוכל להיכנס איתה לבתי הספר בהרצליה".
מנכ"ל עיריית הרצליה יהודה בן עזרא אמר: "האלימות היא מכת מדינה המאיימת על החברה כולה. עיריית הרצליה נחושה לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת למגר את התופעה ולחנך לכבוד ולסובלנות כדי שנוכל לחיות בביטחון אישי".
תגובות