נשארו בחוץ: הסיפור העצוב של סוחרי יוספטל הגיע לשיא בערב יום העצמאות

חלק מהסוחרים בשני המרכזים המסחריים, שהתכוננו מראש והכינו סחורה, הפסידו בשל כך אלפי שקלים. גם כשהתרעמו בפני המשטרה ואנשי העירייה, ואף ניסו להזיז בעצמם את המחסומים, זה לא עזר להם. בשיחות ביניהם, מספרים בעלי החנויות כי אחד מאנשי אגף הביטחון בעירייה אף הגדיל ואמר, בתשובה לשאלה מדוע מגדרים כך את המקום: “גידרנו כדי שהחיות לא יקפצו פנימה”, אמירה מקוממת שנתפסה אצל כמה מבעלי החנויות כגזענית ומתנשאת.

“באופן כללי, תמיד האירוע פה פתוח ביום העצמאות ולצערי אף אחד לא הודיע לנו שהולכים לגדר פה”, אומר אחד מבעלי העסקים במרכז דוד, “האמת, הופתענו. הם חסמו עם הגדר בשני הצדדים במעברי החצייה, ולא אפשרו לתושבים לעבור. הצעתי לפרק את הגדרות של המשטרה, אבל אף אחד מבעלי העסקים האחרים לא נקף אצבע. אם היו באים ועוזרים אין לי בעיה שיעצרו אותי, אבל כולם נכנסו למאורה. מה שהרגיז אותי זה שנערכתי עם סחורה ובסוף את הכל הייתי צריך לתת לתרומה. אני צריך להאכיל משפחה. אחרים יושבים פה טוב ולכן לא אכפת להם אם נכנסים כמה אלפים בערב, זה בשבילם דמי כיס”.

איך התכוננתם מבחינת סחורה?

“רכשתי סחורה ביותר מ-2,000 שקל. זה עוד לפני שאנחנו סופרים שלושה ימי עבודה שבהם נסעתי להשיג את הסחורה, את הדלק. הבאתי מכונת נקניקיות ולחמניות שנשארו כולם בקופסאות, הבאתי מכונת פופקורן ומכונת שיערות סבתא. רק מהצעצועים הייתי אמור להרוויח בערך 6,000 שקל. בסוף מי שעשה קופה זה מי שמכר בפנים. בעירייה אמרו שהוא זכה במכרז. עד שיש לנו יום בשנה שאפשר להרים את האף ולהריח, גם את זה הרסו לנו. יותר מזה, לא מספיק הגדרות, השוטרים עמדו לי כאן על העסק כדי לראות שאני לא מוכר כלום, בזמן שכל השאר מוכרים”.

גם בעל המכולת ברחוב לוי אשכול, רצה למכור סחורה ולא אפשרו לו. “תחמו אותנו באופן כזה שכלאו אותנו בין הרחבה למסדרון שבו אנחנו יושבים”, הוא מספר. “מן הראוי שהיו נותנים לנו גם לעבוד פה. רציתי למכור בחוץ אבל לא נתנו לי. דיברתי עם הבחור האחראי והוא אמר שזה שטח סטרילי ושחייבים לשמור על הביטחון וזהו. היו מי שניסו להזיז את הגדר אבל השוטרים החזירו אותה בחזרה. זה בהחלט פגע בנו ובפרנסה. לא מכרנו כלום באותו הערב. כמו שבאתי ככה הלכתי. זה היה קצת משפיל אפילו”.

האמירה של איש הביטחון העירוני, כאילו הסוחרים הם חיות, קוממה את הסוחרים. אחד מהם אמר לנו: “זו אמירה אומללה שחושפת בדיוק את הלך הרוח בעירייה. אין שום סיבה שלא יתנו לסוחרים שעובדים פה כחוק ומשלמים מיסים מזה שנים ליהנות מתנועת הלקוחות הגדולה שהייתה באותו ערב. בכל עיר אחרת זו הייתה יכולה להיות חגיגה והזדמנות נהדרת להעצים את בעלי העסקים, אבל בכפר סבא העדיפו בפירוש לעשות עוד כמה גרושים מתשלומי הסוחרים שזכו במכרז העירוני כדי למכור אוכל וצעצועים לילדים. זה פשוט חבל”.

ביום ראשון עוזבים

אבל מסתבר שההתעלמות מהסוחרים באותו הערב היא רק סימפטום. מזה שנים, אומרים הסוחרים, שהמרכזים הללו מוזנחים, הקירות מתקלפים – גם אלו שלא נחשבים שטח פרטי אלא ציבורי. המדרכות מלוכלכות ושקועות, הכיכר הסמוכה שוקעת, הגדרות המפרידות בין הכביש למדרכות עקומות, מעברי החצייה דהויים וישנם עצים ששורשיהם בולטים מעל האדמה באופן כזה שמסכן את בטיחות הולכי הרגל. מאחורי המרכזים המצב אף גרוע יותר, הלכלוך וזוהמה בחניות האחריות שולטים כאילו שבעירייה אין מטאטאים ומכונות ניקוי של הטינופת מהכבישים.

“התנועה ברחובות ירדה פה לחלוטין ואנחנו חשים את זה היטב בכיס”, אומר בעל עסק במרכז דוד שסירב להזדהות בשמו, “אני מעריך שיש ירידה של 20 אחוז במכירות לעומת השנה שעברה. אנשים לא נכנסים. החלטנו שביום ראשון אנחנו עוזבים את המקום. יש הרבה מאוד בעיות. אולי זה שייך לזה שבנו פה הרבה מאוד קניונים, כי בדיוק שנה עברה מאז שפתחו פה את אושילנד. לפני הפסח קנינו הרבה מאוד סחורה, התכוננו לחג כמו שצריך ולא מכרנו עדיין את הכל”.

מה תעשו? איך תתפרנסו?

“אנחנו מפעילים אתרי אינטרנט וקונים מאתנו תושבים לא רק מהשכונה אלא מהאזור כולו. אנחנו מקבלים הזמנות גם מהיישובים הסמוכים. אז נמשיך לעבוד מהבית. זה חבל, ואנחנו מאוכזבים, בגלל שלעבוד מכאן, כשהחנות פתוחה, זה חשוב. אנחנו יודעים שאנחנו מגדילים את תנועת הלקוחות במרכז, אבל עכשיו זה כבר לא יקרה”.

למה אתם לא מתארגנים טוב יותר כי לשפץ את המרכז?

“אנחנו כאן כבר שנה רביעית. סידרנו יפה את העסק שלנו מבחוץ אבל המרכז עצמו לא משופץ. לבעלי הבית פה, שמשכירים לסוחרים את החנויות, אולי לא אכפת. וזה בלי קשר להזנחה של העירייה. היית צריך לראות כמה זבל היה פה למחרת ערב יום העצמאות. זה היה בלתי אפשרי. אי אפשר היה לנקות את זה? בסוף היינו צריכים לטאטא את האזור בעצמנו”.

“אמרתי לבעלי העסקים, בואו נצבע”, אומר סוחר אחר במרכז ברחוב לוי אשכול. “אחד נמצא בשכירות ולא מעניין אותו, האחר לא אכפת לו. אין פה אנשים רציניים ואין פה שום ועד רציני שידחוף מול העירייה. בכלל, בעירייה אומרים שכל הפרוזדור פה הוא שטח פרטי של בעלי החנויות ולכן הם לא יכולים לשפץ פה. מצד שני, כשהיינו מוציאים עגלות מול החנות הפקחים היו עוברים ומכניסים לנו אותן בחזרה. אם זה שטח פרטי אז למה? שתבין, מטאטא הרחובות של העירייה לא עולה לפה, אין עם מי לדבר ואין מה לעשות. אולי ראש העירייה הבא יעשה שינוי. לצערי לא עשו כלום לא בתקופה של בן חמו ולא בתקופה של ולד. אספר לך שבעבר אחד המתמודדים לראשות העיר אמר שאפשר לקנות פה את התושבים בבקבוק בירה. לצערי זה נכון. לפני הבחירות היו מי שעשו פה על האש בשכונה וקנו את התושבים בחצי סטייק. זה המצב, כל אחד חושב על עצמו ופשוט לא מעניין אותם מה קורה מסביב”.

הירקן, יואל אחואל ממרכז דוד, מוסיף: “אנחנו פועלים במרכז מזה יותר מ-30 שנה והעסק היה על שם אימי, לאה אחואל, זכרה לברכה. מבחינתי, אולי בגלל שיש לקוחות קבועים, התנועה במרכז סבירה, אבל הייתה יכולה להיות טובה יותר. אנחנו מצליחים להתקיים. אבל המרכז נראה לא יפה, הקירות מתקלפים, הכל פה מוזנח, אין ועד של המקום ואף אחד לא מדבר בשמנו מול העירייה. חייבים לשפץ את המרכז הזה. בעירייה צריכים לעשות את זה בלי קשר להתארגנות הסוחרים. צריך לעזור בכל דרך אפשרית ואולי גם לעשות פה יותר אירועים, כאלה שימשכו קהל ולא כפי שהיה בערב יום העצמאות”.

הטינופת שולטת

“יש פה לכלוך וזוהמה שלא מתקבלים על הדעת”, אומר סוחר אחר. “בכל בוקר אנחנו קמים ובכל בוקר הטינופת שולטת. למשל, אין שנה שאין כאן הצפה. אנחנו לא צריכים לפנות לעירייה, הם יודעים טוב מאוד שצריך לסדר את המדרכה. פה מול תחנת האוטובוס בכל בוקר מישהו נופל ליד העץ שהשורשים שלו בולטים. אתה יודע כמה תביעות העירייה מקבלת בגללו? שתבין, בכל בוקר עובר פה רכב עירוני, הוא לא יכול לצלם ולהראות שהמדרכה ככה? המרכז עצמו מאוד מוזנח, אנחנו אישית דואגים שבסמוך לחנות הכל יהיה מסודר, אבל לאחרים פשוט לא אכפת”.

“פה הניקיון מאחורה זה גועל נפש”, אומר ז’אן סרקיה ממספרת עיצוב שיער ז’אן, “אני פה 27 שנים, משנת 1991. לא שמים אפילו אורות בלילה, הקרטוניה נשרפה פה לפני שלוש שנים וככה השאירו את כל הפסיפס שנפל מהקיר. לפני כשנתיים פגעו בצנרת של המספרה, אני תיקנתי את זה ביותר מ-2,000 שקל, שלחתי מכתב לעירייה דרך עורך דין ואפילו לא ענו למכתב אפילו שקיבלו אישור קבלה בפקס ושלחנו את זה בדואר רשום. כל מי שעושה שיפוצים זרקו את הזבל שלו על הגג – הגג הפך לאתר פסולת בניין. כל אחד והחנות שלו אף אחד באמת לא דואג למרכז”.

מה העירייה צריכה לעשות?

העירייה צריכה להתערב קודם כל בניקיון, בחזות החיצונית, בתאורה ובפינוי האשפה כמו שצריך. יש ריחות, זבובים ויתושים וזה נורא מפריע. המקום שלי הוא אחד הנקיים שיש ולכן הלוקחות מגיעים, אבל כשקליינט נכנס בחנייה האחורית ורואה את הגועל נפש הוא שואל מה זה צריך להיות. זה המרכז היחידי שיש פה ואני לא יודע למה ההזנחה בצורה כזו. 27 שנה אני שומע רק דיבורים כבר נשבר לי מזה”.

תושבת שכונת קפלן המתמודדת לראשות העיר, מירית שקד- ברק שראתה את העוול שנעשה לסוחרים באותו הערב ואף מנסה לקדם פעילות של הסוחרים מול העירייה אומרת: “מדובר בשערורייה. נמנעה הגישה של באי האירוע לקנות בעסקים במרכז דויד ולוי אשכול, שבעליהם תושבי העיר. במקום זאת, דאגו לכוון את תנועת התושבים בצוואר בקבוק, לדוכנים הזמניים שהעמידו במקום לרגל האירוע. מרכז דוד מוזנח, העסקים קורסים תחת הארנונה וכעת, גם ביום אחד בשנה שהם יכולים ליהנות מרווחים נאים, מישהו העדיף למנוע זאת מהם באופן מכוון על ידי גדרות. סוחרי מרכז דוד ולוי אשכול לא קיבלו שום מכתב מהעירייה המעדכן אותם כי האירוע יהיה מתוחם ועסקיהם יישארו מחוץ לגדר. הם קנו סחורה באלפי שקלים שחלקה נזרקה לפח וחלקה נתרמה לבתי חולים. כשאהיה ראשת עיר, אדאג לפיתוח והשקעה במבני הציבור ומרכזי העסקים בשכונות המזרחיות, כמו במרכז העיר, רחוב ויצמן ובמערב העיר, בהתנהלות הוגנת, תוך שקיפות מלאה ושיתוף ציבור אמיתי”.