תערוכה חדשה במוזיאון "בית ראשונים" תיפתח ביום ראשון 15.4.2018 כשהיא נותנת ביטוי לחגיגות 70 שנות העצמאות למדינה. נושא התערוכה הוא "תש"ח בהרצליה" והיא תעסוק באירועים שהתרחשו בארץ ישראל בשנה בה קמה המדינה והשלכותיהם במושבה הרצליה. אוצר התערוכה הוא ההיסטוריון ותושב הרצליה ד"ר מרדכי נאור.
"למעשה, התערוכה מתחילה לפני קום המדינה", מסביר מרדכי נאור. "מצאנו כרזה בה מברכת המועצה המקומית הרצליה את התושבים לראש השנה 1947, שחל שבועות ספורים לפני כ"ט בנובמבר. ויש גם חומרים מ-1949, כמו פנקס נקודות לקניית אוכל מימי הצנע, כלומר אחרי שהוקמה המדינה. התערוכה למעשה עוסקת בתקופת מלחמת העצמאות, שהתחילה בדצמבר 1947 ונמשכה עד מאי-יוני 1949".
"יש לנו בתערוכה את הסיפור עם הערבים שגרו בסביבה וחלק ברחו במהלך המלחמה, ובסביבות מרץ-אפריל 1948 חזרו כולם, ויש לנו תמונות איך הם עוברים עם העגלות ברחוב סוקולוב".
יום העצמאות הראשון שנחגג ב-1949. צילום: מוזיאון וארכיון בית ראשונים
איך באה לידי ביטוי מלחמת העצמאות בהרצליה? הרי הלחימה לא ממש הגיעה אליה.
"היא הורגשה בשלושה היבטים. אחד, היה כאן בסיס גדול של חיל האוויר. הרכיבו פה מטוסים. באו טכנאים צ'כים שגרו בהרצליה ובנו את המטוסים לטייסת הקרב הראשונה, שבסיסה היה בשדה התעופה בהרצליה.
"שנית, במקום בו נמצא היום צומת הסירה היה מחנה השבויים הגדול בארץ. הביאו לפה שבויים מכל החזיתות, כולל ממצרים וירדן.
"והדבר השלישי, והנוגע ללב, הוא הבאת ילדי נגבה מהקיבוץ שעמד במלחמה קשה, והם גרו בבית ספר ויצמן. לתקופה מסוימת העבירו גם את הפרות של הקיבוץ למשקים החקלאיים בהרצליה".
במסגרת העבודה על התערוכה נסע צוות "בית ראשונים" לקיבוץ נגבה, שם נפגש עם 'ילדי נגבה של 1948. קבוצת ילדים זו פונתה מהקיבוץ בשל הלחימה בדרום והועברה להרצליה, כשכאן הילדים התגוררו במשך כחצי שנה במבנה של בית הספר העממי. במפגש הועלו זיכרונות רבים מהווי החיים בהרצליה, כמו למשל השינה בכיתות בית הספר, המקלחות בברזים ובכיורים, הגזוז שקנו בקיוסק וסרטי טרזן שראו בקולנוע.
ילדי נגבה עם ראש המועצה בן ציון מיכאלי. צילום: מוזיאון וארכיון בית ראשונים
"בהרצליה היינו ממאי עד אוקטובר, אחר כך עברנו לנס ציונה שם עשינו שנה ושלושה חודשים", מספרת שושה וילן, חברת קיבוץ נגבה, שהיתה בת שלוש כשפונתה עם ילדי הקיבוץ להרצליה. "אמא ואבא שלי נשארו בנגבה, אבל עם הזמן ראו שנופלים קורבנות ויצאה הוראה שלכל ילד יהיה הורה בפינוי, כך שתמיד היה אחד מההורים עם הילדים".
בעלה של שושה וילן, גרשון וילן, היה בן עשר כשפונה עם ילדי הקיבוץ להרצליה. "אחרי פלישת המצרים יצא לדרך 'מבצע תינוק' בו חטיבת גבעתי לקחה על עצמה לפנות את הילדים מ-5-6 קיבוצים בסביבה. היינו בהרצליה הילדים והאמהות כל הקיץ הקשה הזה, כשכל יום מגיע טלפון שזה נהרג וההוא נהרג. שלושה מהילדים שהגיעו להרצליה נשארו יתומים. היינו שם כארבעה חודשים, גרנו בבית הספר והעבירו אותנו לנס ציונה בנובמר או דצמבר כי שנת הלימודים היתה אמורה כבר להיפתח ואנחנו עוד גרנו שם. בן גוריון התערב לטובתנו ונתן הוראה לראש המועצה בן ציון מיכאלי שהילדים נשארים.
"אני זוכר פחדים כשהצבא המצרי ניסה להפציץ את שדה התעופה בהרצליה, שהיה אז אחד הראשיים במדינה. ובעיקר שהיה קושי. אמהות לבד, האבות בחזית, לא תמיד היה אוכל".
"מנגבה הצילו גם כשבע פרות ששפיים הסכימו לקבל אותן ואת החלב היו מביאים לנו", נזכר גרשון. "ליד בית הספר עמדה מחלבה לשימוש הרפתות במושבה, ואנחנו הילדים טענו פעם אחת שראינו שבעל המחלבה גונב לנו חלב מכד שכתוב עליו 'נגבה'. והתחילה מלחמה, אנחנו ירינו עליו ברוגטקות והוא בא עם הסוס והצליף בנו בשוט".
מפגש "ילדי נגבה" שנערך לקראת תערוכת "תש"ח בהרצליה. צילום: עיריית הרצליה
רוצים להישאר מעודכנים?
בספרו של מרדכי נאור, "סיפורי הרצליה", מופיעים עדויות של ילדי נגבה ממכתבים שכתבו להוריהם בקיבוץ. עדנה בת ה-10 כתבה: "טיילנו במושבה בזמן ההפוגה. ראינו סרטים. היינו בים וראינו חיילים עורכים אימונים. על ידנו עבר פגז ואת הצפצוף שלו שמענו היטב. אנחנו רואים גם את אווירוני האויב המפציצים את תל אביב".
ודרורי בן ה-9 הוסיף: "אנחנו מרגישים טוב בהרצליה. הרצליה היא מושבה די יפה. פה טוב. כאן לא מפציצים בכלל ורק האוירונים (שלנו) עוברים מעלינו. לא יותר".
בית הספר הראשון שנבנה בהרצליה. צילום: מוזיאון וארכיון בית ראשונים
להכנת התערוכה, ארכיון "בית ראשונים" ליקט מודעות, תצלומים, מכתבים וקטעי עיתונות המתארים אירועים שונים שהתרחשו באותה תקופה גורלית. כך, לדוגמה, נמצא מזכר שכתב יושב ראש המועצה דאז, בן ציון מיכאלי אל דוד בן גוריון ובו הוא מציע כי הרצליה תשמש כבירתה הזמנית של המדינה שתקום, ותשובתו של בן גוריון, כי כשיגיע הרגע ידונו בהצעה.
דוגמה נוספת שניתן יהיה לראות בתערוכה, היא ההשבעה לצה"ל, שהתקיימה במגרש הספורט בהרצליה, בהשתתפות מאות גברים ונשים מחטיבת "אלכסנדרוני", ולעיני כל אנשי המושבה.
טקס השבעה לצה"ל. צילום: בית וארכיון יד ראשונים
פתיחת התערוכה תהיה ביום ראשון, 15.4.2018, בשעה 18:00 בגינת מוזיאון "בית ראשונים".
יהודה אלכסנדר
אנחנו היגענו להרצליה בשנת 1939 עוד לפני שהרצליה הייתה מושבה אלא נוהלה ע'י ועדה כשראש הוועדה היה ש.ז.לוין(אביו של יוסף נבו). את ילדי נגבה אני זוכר שהיתאכסנו בבית הספר ויצמן. בית הספר העממי היה היכן שהייתה תחנת הגפירים ליד קולנוע זיו אור ז'ל. שם למדנו כיתה א ומשם עברנו לנדיב 2. אבו סננה היה גר בג'ליל, כאשר היינו ילדים היינו קוטפים סברס בכניסה לג'ליל,לאחר שקטפנו ערבי עבר לידינו וראה אותי ועוד חבר לשבת ולהוציא את הקוצים מהידיים,הוא לימד אותנו לקטוף לפזר אותם בחול,את הערבי הזה אני פגשתי לאחר שנים באירוע .אני זוכר שבאו טכנאים מצ'כייה להרכיב את מטוסי המסרשמיט.מול שדה התעופה היה אנגר גדול הטכנאים גרו בקומה השנייה בבית קינן. אני זוכר שהיכן היום אזור התעשייה היה מחנה שבויים העיקר היו שם שבויים מצרים,הם ביום עבדו במשקים (גם אצלינו במשק) וחיל אם רובה היה שומר אליו.כמו כן אנחנו הילדים היינו הולכים בשבתות לעזור לנקות סביב המטוסים שבת אחת מודי אלון ז'ל לקח אותנו 4 ילדים לסיבוב מעל הרצליה.אני גם ראיתי אותו יום אחד חוזר לשדה הוא ניסה להנחית את המטוס אך גלגל אחד לא נפתח והוא התרסק על המסלול.אני קיבלי ממורדכי נאור את הספר על הרצליה,אך מצאתי בו כמה טעויות הראיתי לו אותם ולאחר תיקון נתן ליספר נוסף אם הדגשה.