ספק אם החיילים הבודדים בהרצליה שנהנו ביום חמישי מארוחה חמה שסיפקה להם ענת עמירה ידעו מי עומדת מאחורי מנת האורז הפרסי הירוק שהוגש להם. את האורז הכינה שירה תמרי, בת 64 מנווה אמירים בהרצליה, עיוורת בשתי עיניה.
"מקרה שקרה לי היום בערב העמיד את החיים בפרופורציות אחרות לגמרי", כתבה עמירה, האמא של החיילים הבודדים בהרצליה, בדף הפייסבוק שלה. "פנו אלי מהעירייה שישנה אישה עיוורת שרוצה להכין לחיילים שלי אורז פרסי. שוחחתי עם האישה בטלפון וקבענו שאני יגיע אליה ביום רביעי בערב ואחלק לחיילים ביום חמישי עם האוכל שאני מחלקת להם. הגעתי היום לביתה, קיבלה אותי אישה מדהימה עם כלב נחיה וריח הבישול מתנוסס באוויר. היא לוקחת אותי לסיר ומראה לי את האורז שהכינה ואני לא ממש מצליחה להבין איך היא מצליחה לעשות את זה".
שירה תמרי איבדה את מאור עיניה לפני כשש שנים ממחלת הגלאוקומה, מחלת עיניים קשה וחשוכת מרפא הפוגעת בעצב הראייה וגורמת לניוונו, לעתים עד עיוורון מוחלט – כמו במקרה של שירה תמרי.
"אחרי שהתעוורה, אמא עברה תקופה קשה אבל התאוששה והיום היא עצמאית לגמרי, מסתובבת, מטיילת, הולכת, מרצה, מבשלת", מספרת בתה, שני תמרי. "היא השראה ענקית. ואתמול היא התחילה להתנדב ולהכין אוכל לחיילים בעיר".
עצמאית לגמרי. שירה תמרי. צילום: אלבום משפחתי
שירה, איך מבשלים בלי לראות? אני עם שתי עיניים רואות בקושי מבשל כוס אורז…
"ענת שביקרה אצלי היתה בהלם… אבל אפשר לעשות הכל כמו שעושים כשרואים. אם יש רצון, ישנה גם דרך. אני לא רק מבשלת אלא גם מרצה בבתי ספר בנושאים של איך לראות את האחר, איך להתייחס לבעלי מוגבלויות. מגיעה אלי מנקה פעם בשבוע, וזהו".
את עצמאית לגמרי?
"אני עצמאית לגמרי. אני לא רואה בכלל אבל עושה הכל, ממשיכה כרגיל. הילדים והנכדים מגיעים אלי כולם כרגיל בערב שבת ואני ממשיכה לבשל כמו תמיד. זה הרצון. עם הרצון עושים הכל. אני מגיעה עם כלבת הנחייה שלי לכל מקום, נוסעת ברכבות ואוטובוסים לבתי ספר בערים מחוץ להרצליה כדי להרצות".
איך אנשים מגיבים כשרואים אישה עיוורת פעילה כל כך כמוך?
"הלכתי שנה עם מקל הליכה. והקצב שלי מהיר, ויצא שחילקתי וקיבלתי קצת מכות עם המקל, ולא אהבתי את זה. הרגשתי שאנשים מרחמים עלי, באים לעזור יותר מדי. עם הכלבה אני הולכת מהר, ממש רצה, עם ביטחון. אז לא מאמינים לי שאני לא רואה. אני רואה את העיוורון לא כחיסרון. לפעמים הוא אפילו מוסיף".
עם כלבת הנחייה. צילום: אלבום משפחתי
רוצים להישאר מעודכנים?
באיזה מובן?
"אני פוגשת המון אנשים שלא הכרתי קודם. כל השכונה מכירה אותי. למשל, בסופרמרקט אני מחכה לקופאית הראשית שתשלח מישהו שיעזור לי. ועד שהיא קוראת למישהו והוא מגיע, אנשים ניגשים ומציעים עזרה, אומרים 'בואי בואי, אני אעשה איתך את הקניה'. היחס של האנשים חם, אוהב, מכבד".
שירה, החיילים בהרצליה יכולים לבנות על האורז שלך בכל שבוע?
"למה לא, למה לא. זה חיילים שעזבו את המשפחה, את ההורים, עזבו מדינה, ובאו לכאן. זה לא מובן מאליו. אז לפחות שייהנו מצלחת של אוכל חם וטעים. הם ילדים, אנחנו אוהבים אותם".
שירה תמרי. צילום: אלבום משפחתי
תגובות